תסתכלו שנייה על התמונות מלבנון שזעזעו רבים בארץ הארזים. עובדות זרות מאתיופיה ישנות על מזרנים מול הקונסוליה של ארצן בביירות. זה קרה אחרי שהן פשוט נזרקו מעבודתן, בלי שום התראה מוקדמת. התירוץ – המצב הכלכלי הקשה במדינה שהורע עוד יותר בגלל הקורונה. השעיר לעזאזל הם העובדים הזרים וגילויי השנאה והגזענות כלפיהם רק גוברים.
יש מי שיגיד שזה המצב הכלכלי הקשה ושנאת זרים באופן כללי. אבל ייתכן שיש פה משהו יותר עמוק, משהו שקצת פחות רוצים לדבר אליו. בימים האחרונים נראה שיש אינפלציה בסיפורים כאלה בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, שנחנק על ידי שוטר בארצות הברית והוציא את ההמונים לרחובות. אז במדינות ערב לא יוצאים לרחובות, אבל כן מדברים על היחס שלו זוכים שחומי עור.
איך מסבירים בעולם הערבי את גילויי הגזענות האלה? המילה השגורה בפה של אלה שמנסים להשיב היא – תרבות. הסיפור של ג'ורג' פלויד, כך נראה, גורם לחשבון נפש חוצה גבולות, הרי איפה אין גזענות? גם אצל השכנים שמתלוננים על גזענות נגדם, יודעים שיש להם לעשות כברת דרך.
האם זה מספיק כדי להביא לשינוי? לא בטוח. אבל עצם זה שהסיפורים על גזענות נגד שחורים ונגד הזר, האחר והשונה עולים לסדר היום במדינות ערב ומייצרים שיח - זה כבר משהו שאולי נותן תקווה.