שחר אבן צור
צילום: ליה יפה

שאלון לשבת עם שחר אבן צור

האלבום הראשון ששבה אותו, השיר הכי טוב שלא שאתם לא מכירים ואיך הגיע להיות מוזיקאי? שחר אבן צור מתארח בשאלון לשבת שלנו
מערכת כאן
19 ביוני 2020
06:00

"שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את שחר אבן צור.

מה הוא האלבום הראשון שהתאהבת בו?
האלבום הראשון שהתאהבתי בו היה Songs In The Key Of Life של סטיבי וונדר. יש לי זיכרון ילדות שבו אני יושב בסלון בית הורי ברחוב רש"י בתל אביב ואני בערך בן 7, שם את התקליט הזה שוב ושוב, מחליף צדדים. אבא שלי שמעון אבן צור ז״ל אהב את סטיבי וונדר מאוד, היו לו את כל האלבומים שלו ועוד רבים וטובים. השיר Another Star שבה אותי. כל כך אהבתי את הנה נה נה איתו הוא מתחיל, והגרוב הזה הפאנקי המתגלגל השפיע עלי ועדיין נמצא איתי. למרות שאני בא מלהקת רוק-פופ, הלב שלי נמצא בפאנק ומוזיקה שחורה. הצלילים האלה, מהתקופה הזאת, הם נימי אהבתי למוזיקה. 

מה הוא האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?
השיר הכי טוב ששמעתי לאחרונה הוא שיר של שחר סאול שנקרא ״קשר קרקע מנתק״. גיליתי אותו במפתיע בערוץ טדי באחד מהלילות שבהיתי במסך. פתאום נכנס הקליפ והתאהבתי. מיד בדקתי - מי זה? מי כותב ״קשר קרקע מנתק״? זה הרגיש לי מאד פרש, מיוחד ומקורי, ההגשה הקולית עם הכריזמה של הכוכב בשירה ובמבט. כהרגלי סיפרתי מיד לכל סביבתי הקרובה כי מדובר בכישרון, שלא לומר עשיתי להם שטיפת מוח... ככה אני מתנהג שאני מגלה משהו חדש שאני אוהב. אפילו עשיתי ביצוע אקוסטי לשיר והוא גם נתן לי השראה לשיר חדש שאוציא בקרוב. עכשיו בטח יותר ויותר אנשים יודעים מי זה שחר סאול כי הוא משתף פעולה בין השאר עם נועה קירל ״במיליון דולר״. אני ידעתי שהוא מיוחד במינו לפני נועה קירל, אבל "אתם לא תהיו עדים, פאק איט הגעתי לגובה של מאדים״.

מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?
השיר הכי יפה שלי שאף אחד לא מכיר נקרא ״את״. כתבתי אותו על חברה טובה שלי, שהתאהבה בבחורה שסחפה אותה למערכת יחסים מאוד טעונה. התאהבות אדירה שנסקה לגבהים לא הגיוניים ומשם הנפילה הייתה כל כך קשה. הייתי איתה ולצידה לפני, תוך כדי ואחרי. ״את שמשכת אותי לצד שלך כל כך חזק, השארת אותי לבד״. יש לשיר גם קליפ יפה שביימתי בשיתוף פעולה עם פולה סטודיו, ביוטיוב הקרוב לביתכם.

יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאתה מתחרט על פרסומו?

לא

אתה זוכר את הרגע שבו הבנת שתקדיש את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?
התחלתי את דרכי במוזיקה בעצם דרך אבי שמעון ז״ל ואחי אייל אבן צור שיבדל לחיים ארוכים. אייל היה מוזיקאי בנשמה מגיל צעיר, הוא תמיד התעניין בשירים, בסאונד ובהפקה. גרנו בשכונה שבאמצע-סוף שנות השמונים היו בה מלא הרכבים, זמרים ונגנים, ואייל היה סוג של מרכז עלייה לרגל. תמיד הוא הקליט שיר או ניגן ושר בחדר שלנו בכישרון שהיה נראה לי ולאחרים כקסם אמיתי. אגב, לימים הפך החדר שלנו ל״אולפני צוריאל״ ולא מעט להקות וזמרים הקליטו אצלנו בבית. אז בזכות אייל וחבריו ספגתי מוזיקה בילדות, בנערות... בתקופת הצבא הייתי מסתובב עם קלטות של שירים של אייל. הייתי המעריץ מספר אחת שלו. 
את החלק הראשון של חיי ביליתי על מגרש הכדורסל בעיקר. כשכולם סביבי רצו להיות מוריסי, אני רציתי להיות מיקי ברקוביץ׳. לקראת סוף הצבא, בעידוד מסיבי של אחי אייל, אט אט נכנסתי לעולם המוזיקה והקמתי עם יהלי סובול, פיטר רוט ויוסי חממי את מוניקה סקס. בחיי עבדתי באין ספור עבודות מזדמנות, באין ספור תחומים וממש לא ידעתי לאן חיי יובילו. אבי ז״ל תמיד אמר - ״שחר - תזרוק אותו באמצע הים הוא יסתדר״.
לא תכננתי בשום אופן לנגן על שום כלי, למרות חיבתי וכשרוני לתופים. לא העליתי על דעתי שאי פעם אשיר שירים שכתבתי, למרות אהבתי לכתיבת טקסטים, ובטח שלא תכננתי להתפרנס ממוזיקה. רק בשנה האחרונה פתאום הבנתי שוואלה, לא תכננתי, אבל בזכות מנוע הטורבו בישבני והשותפות רבת השנים עם יהלי, פיטר וכמובן אחי אייל, מסתבר (ומצטבר) שעשיתי כמה דברים. כנראה שחיי, לפחות עד הלום - כן מוקדשים למוזיקה. אני משתמש במילה "כנראה", כי זה מעולם לא היה ולא יהיה לי מובן מאליו.

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאתה צריך לפרוש ולוותר על החלום?
פעם בחודשיים אני רוצה לפרוש מעולם המוזיקה, מה״תעשייה״ ומהמרוץ אחר האני המצליחן.
מצד שני או מאותו הצד, את החלום הגדול שלי הגשמתי. אבי היה נגן "שכיר חרב", כל יום במקום אחר, עם אמן אחר, בחתונה אחרת, ולי היה חשוב מאד להיות אמן עם בית, עם להקה. את זה השגתי ואני גאה ומלא סיפוק.
במישור האישי של קריירת סולו, יש רגעים מאד קשים בעשייה עצמאית. יש לי חמישה אלבומים ולא הרבה אנשים יודעים זאת, יש חודשים בלי הופעות, יש המון דלתות שנטרקות לך בפנים, יש שירים שאתה בטוח שיצליחו ופשוט לא נותנים להם מקום. יש המון תסכול ואכזבות בתחום הזה, כמו בחיים, והיו לא מעט רגעים שחשבתי לדאות על כנפי מפעל חיי שהוא מוניקה סקס, ולמצוא לעצמי שביל אחר בו אתפרנס ביציבות, ״אני את שלי עשיתי״. אבל אני כל כך אוהב את הקסם הזה שנקרא לכתוב שיר, להפיק אותו באולפן... וראיתי גם הצלחות רבות שמאזנות בסוף את המחשבות. זה לא סותר, אני עוד עלול להקים סטארטאפ החודש. לפני הכול אני יזם בנשמה!

לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום – היית מציל ולמה?
זה תלוי במצב רוחי, בכל רגע נתון הייתי בוחר אלבום אחר. ברגע זה אני הייתי שומר לעצמי את הזכות להאזין ל- The Soft Bulletin של הפליימינג ליפס, כי זה אלבום שפגש אותי באמצע תהליך הצמיחה המוזיקלית שלי כשחייתי בניו יורק, והוא מבטא עבורי כל כך הרבה דברים ביצירה אחת: חופש, סאונד, פשטות מורכבת, אנדרדוגיות מנצחת, מקוריות שיא. אלבום ולהקה שהם לא במיינסטרים ולהתאהב ברגע ברעיון! בימים אחרים זה יכול היה להיות Nevermind של נירוונה, Stone Roses הראשון, Revolver של הביטלס, Thriller של מייקל ג׳קסון, ברלין של לו ריד ועוד…

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?
הייתי שמח לכתוב מוזיקה לסרט גלישה ישראלי שאני כנראה גם אכתוב לו את התסריט, אצלם ואערוך. או לכל סרט של ג׳ים ג׳רמוש שגם כתב, ביים וערך את סרטיו הראשונים. או לכל סרט/סדרה אחרים ישראליים או לא. בשנתיים האחרונות אני מתפתח בתחום הוידאו - הצילום, העריכה והבימוי. זה עולם חדש לי שמאוד מסקרן אותי לעשות איתו דרך. החיבור בין צליל לתמונה הוא קסם.

ברגעים קשים – מהו השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?
הג׳ינגל האלמותי: ״הקרן, והיחידה להכוונת חיילים משוחררים של משרד הביטחון, המקפצה שלך לאזרחות״

לו לא היית מוזיקאי, מה היית?
עבדתי במהלך חיי באין ספור עבודות ותחומים, כך שאם לא הייתי מוזיקאי הייתי:
טכנאי שיניים? נגר? נהג משאית? ירקן? ברמן? מאבטח בגן ילדים ברמת גן? אחראי מחסן בארטא? צורף בשנקין בשנות התשעים? איש קבע בנ״מ? כדורסלן? במאי קליפים? רתך במפעל לעגלות תינוק בשנות השמונים? גנן של גינות נוי ציבוריות ופרטיות בסביון? שיפוצניק, בנאי? יזם? טניסאי? ועוד…

מה הוא השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?
אני לא אוהב שירים בהלוויות. זה רגע של שקט ומחשבה עמוקה עבורי. אבל אם זה היה מעוגן בחוק, הייתי שם כל קטע של מיילס דיוויס מנגן חצוצרה. זה תמיד מרגיש לי כמו החיים והמוות יחדיו.