נתניהו וגנץ בישיבת הממשלה, בשבוע שעבר
צילום: אי-פי

חריקות באחדות? כשהסכם הממון נפתח לאחר החופה

חודש לכינון הממשלה נתניהו דורש מגנץ לפתוח מחדש שלושה סעיפים בהסכם הקואליציוני. אלא שיש מי שאומרים שהוא לוטש את עינו דווקא בסעיף הרביעי – סעיף הרוטציה
יואב קרקובסקי | פרשנות
20 ביוני 2020
12:00

שלושה סעיפים בהסכם הקואליציוני דורש בנימין נתניהו מבני גנץ לפתוח – חודש לכינונה של הממשלה. יש מי שחושדים שמה שרוצה בעצם ראש הממשלה הוא לשנות את הסעיף הרביעי, שעליו הוא לא ממש מדבר – סעיף הרוטציה. כמעט חודשיים ישבו על המדוכה נציגיהם של נתניהו וגנץ עד שהגיעו למתווה ההסכם הקואליציוני, שספג ובצדק קיתונות של ביקורת ציבורית קשה.

זה לא היה הסכם רגיל בין שתי מפלגות, אלא הסכם יצירת אמון מלאכותי בין שני אנשים שלא מאמינים אחד לשני, וספק אם יצליחו לייצר אווירת אמון ביניהם. הפתרון – יצירת אמון מלאכותי באמצעות חקיקה. חקיקה בעייתית מאוד, כזו שמשנה חוקי יסוד, ועוקפת פסיקות והלכות של בג"ץ, בגיבוי של מי שהבטיח לאורך שלושה קמפיינים קשים של בחירות את עליונות שלטון החוק ואת עצמאות בית המשפט העליון.

למרות כל זאת ראש הממשלה עדיין מבקש לפתוח שלושה סעיפים מרכזיים בהסכם הקואליציוני, ולא, לא מדובר דווקא בסוגיות אידיאולוגיות כמו שאלת הסיפוח, אלא שאלות שהטרידו את ראש הממשלה גם במהלך השיחות להקמת הממשלה: מעמדו האישי, מול ההליך הפלילי שמתנהל כנגדו. גם כעת את כל השינויים שמבקש נתניהו ניתן ליחס בעיקר לסוגיות הללו.

זה התחיל מהדרישה להחיל לאורך כל הקדנציה את ההסכמה בין כחול לבן לבין הליכוד, במקרה שבג"ץ מתערב בהסדר ראש הממשלה החליפי, מעבר לתקופת ממשלת החירום שמוגדרת בהסכם, קרי לאחר חצי שנה – לקדנציה כולה. כלומר, שתי המפלגות יפעלו לפיזור הכנסת והליכה לבחירות, כשנתניהו הוא ראש הממשלה, ולא גנץ.

לנתניהו חשוב לבסס את מעמדו של גנץ כראש ממשלה חליפי. כך יוכל לטעון שראש ממשלה חליפי אינו שר אלא ראש ממשלה, ולכן הוא יכול לכהן גם בעת קיומו של הליך פלילי נגדו

נתניהו מבין את הלכי הרוח שנושבים בבית המשפט העליון. העתירה בנושא הסדר ראש הממשלה החליפי עומדת בעינה. העתירה הוגשה והשופטים לא ממהרים לקבוע דיון. חודש עבר מאז הושבעה הממשלה, כלומר להסדר המופיע בהסכם הקואליציוני נותרו חמישה חודשים בלבד. בעוד משפטו הפלילי של נתניהו רק החל, הוא לא מוכן להיחשב לאסיר בידי שופטי בג"ץ כבר היום. הוא תובע להיות בן חורין כעת ולהאריך את ההסכמה הזו לאורך הקדנציה כולה.

לנתניהו חשוב מאוד לבסס את מעמדו של בני גנץ כראש הממשלה החליפי. ניתן להניח שהשיירה, השיפוצים במעונו הפרטי והתאמתו למעון מאובטח כמו של ראש ממשלה, נובעים לאו דווקא בגלל תביעות של גנץ עצמו, אלא מתוך גישה אוטומטית שזוכה לרוח גבית ממשרד ראש הממשלה.

ככל שמעמדו של גנץ יוחרג ממעמד של שר, או של שר ביטחון סטנדרטי כמו קודמיו, ויודגש עד כמה הוא ראש ממשלה שני, כך יוכלו נתניהו ואנשיו ונציגי המדינה בפני בג"ץ, לטעון שמדובר במעמד מיוחד של ראש ממשלה שני, עם כל גינוני הטקס והאבטחה שזה כולל. לכן ההסדר הזה הוא אינו עקיפת הלכת דרעי–פנחסי שאוסרת על שרים לכהן בממשלה לאחר שהוגש נגדם כתב אישום. ראש ממשלה חליפי אינו שר, הוא בעצם ראש ממשלה, ולכן יכול לכהן גם בעת קיומו של הליך פלילי נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים.

הסוגייה השנייה שאותה מבקש נתניהו לפתוח מחדש דווקא יכולה להתקבל בהבנה בכחול לבן, וזו הארכת הקדנציה של הכנסת ה־23 משלוש שנים כפי שנקבע בהסכם לארבע שנים וחצי, קרי עד המועד החוקי שקובע חוק יסוד הכנסת המקורי, סתיו 2024. אם לדייק: 19 בנובמבר 2024. יש הבנה שהוכנסה בשינוי חוק יסוד הכנסת במסגרת ההסכם הקואליציוני, שניתן לשנות את מועד הבחירות ולהאריך את משך כהונת הכנסת. נראה שדווקא כאן יקבל נתניהו רוח גבית משותפו גנץ.

נתניהו של 2009 ניסה למנוע בחירות בכל דרך. לכן הביא איתו את רעיון התקציב הדו־שנתי. אז מדוע עכשיו הוא שינה את עמדותיו? הנימוק - קורונה!

אבל הסוגייה השלישית היא הנפיצה ביותר: תקציב חד־שנתי. את רעיון התקציב הדו־שנתי הביא איתו ראש הממשלה נתניהו כשחזר לראשות הממשלה ב־2009. הוא מינה את עצמו שר־על לענייני כלכלה מעל שר האוצר יובל שטייניץ, וכפה על כל בכירי האוצר, נגידי בנק ישראל, מאז ועד היום את הצורך בתקציב דו־שנתי. הוא חייב את כל שותפיו הפוליטיים ללכת בקו הזה, למרות שהם אחזו בעמדותיהם של הכלכלנים שקבעו שמדובר בשערורייה כי לא ניתן לקבוע כמעט שלוש שנים לפני, מה יקרה בקצה שנת התקציב השנייה.

נתניהו שמע את כולם, דחה את המלצותיהם והתנגדויותיהם – והחליט: ישראל הולכת על תקציבים דו־שנתיים. הוא שיווק את המהלך בכל העולם, לא רבות המדינות שאימצו את המודל, אבל בשיחות תדרוך במשך שנים דיבר נתניהו בזכות המהלך הזה, וכי הוא זוכה לתמיכה אקדמית ובין־לאומית.

שורש הרעיון בהעברת תקציב דו־שנתי מצוי בכלל לא בשדה הכלכלי. הוא נמצא בשדה הפוליטי באופן מובהק. החוק בישראל קובע כי ממשלה שלא העבירה תקציב מדינה עד ה־31 במארס של אותה שנה, מתפרקת. הכנסת מפוזרת באופן אוטומטי והולכים לבחירות. נתניהו של 2009 סלד ממערכות בחירות וניסה למנוע אותן בכל דרך, ולכן המציא את השיטה הזו שנותנת יציבות פוליטית בסוגייה מהותית לאורך זמן רב. אפילו להסכם הקואליציוני, זה החדש, הטרי, זה שאין לו עדיין חודש שלם של מימוש, הליכוד היה זה שדחף את התקציב הדו־שנתי להסכם.

כחול לבן על שני רמטכ"ליה עוברת טירונות פוליטית קשה. בפוליטיקה הטרטורים הללו מותרים וראשי המפלגה עוד לא מצאו דרך להתמודד איתם

אז מה קרה? הרי ההסכם נחתם בלב משבר הקורונה, בלב ליבו של משבר כלכלי אנוש. מבחינת גנץ, ההסכם נחתם רק בגלל הקורונה, לא בגלל שום סוגיה אחרת, על מנת ליצור יציבות שלטונית, ולהתמודד עם המשבר. אז מה מביא את ראש הממשלה לשנות באופן כל כך קיצוני את עמדותיו, ולדורש דווקא עכשיו תקציב חד־שנתי?

נתניהו מגייס עכשיו את כל הכלכלנים שאת דעתם דחה רק לפני שנים אחדות. כשבנק ישראל התנגד לתקציב דו־שנתי, הוא דחה את עמדותיו, השבוע הוא גייס את נגיד הבנק ואת כלל בכירי האוצר על מנת שיגישו לו את התנגדותם לתקציב דו־שנתי. הנימוק - קורונה! מילת הקסם שאמורה לפתור כל משבר פוליטי ומציאות בעייתית. אי־הוודאות הכלכלית שמייצר המשבר הכלכלי העולמי מחייב תקציב חד־שנתי לכל אחת מהשנים הבאות, אומרים המומחים. אבל בעולמות האמון בין נתניהו וגנץ, המילים האלה נשמעות כמו גיוס של פקידים לצרכים פוליטיים של ראש הממשלה.

גנץ בשיחות האחרונות עם ראש הממשלה, שומע את הצרכים הפוליטיים שלו ובשלב הזה מקשה עורף. הוא רוצה לראות איזו תמורה יכולה לצמוח לו משינויים בהסכם הקואליציוני. כחול לבן על שני רמטכ"ליה עוברת טירונות פוליטית קשה. הקד"רים (קליטה דרך הרגליים) שמעביר נתניהו את בני גנץ וגבי אשכנזי קשים. הם לא מורגלים בהם. בעבר היו מכנים קד"רים מהסוג הזה טרטורים שנאסרו בפקודות מטכ"ל בזכות הכתבת הצבאית המובילה, כרמלה מנשה. בפוליטיקה הטרטורים הללו מותרים, וראשי כחול לבן עוד לא מצאו דרך להתמודד איתם.

ההתנהלות של כחול לבן במישור הפוליטי מקבלת ציון נכשל. היא שואפת לשקט פוליטי, לא תובעת מהליכוד דבר ועסוקה בלמנוע הישגים מנתניהו

הפתרון עשוי להיות משולב. נתניהו רוצה הרחבת סעיף הביטחונות מול בג"ץ? רוצה הארכת כהונה? רוצה תקציב חד־שנתי? סבבה, שיתחייב שאם הממשלה נופלת על תקציב, דינה כמי שנפלה באי־אמון ונתניהו מאבד את כס ראש הממשלה וגנץ ייכנס תחתיו. תן ביטחונות נגדיים. כחול לבן עוד לא הציבו זאת כתנאי.

כללית ההתנהלות של כחול לבן במישור הפוליטי מקבלת ציון נכשל. במהלך המשא ומתן הקואליציוני גנץ לא הגיע עם רשימת מכולת של דרישות, הוא בעיקר נגרר לסדר היום הפוליטי של ראש הממשלה ונאלץ להתגונן, לבלום ולמנוע מנתניהו הישגים מרחיקי לכת מדי. גם כעת כחול לבן שואפת לשקט פוליטי, ולא תובעת מהליכוד שום דבר, רק עסוקה בלשמוע דרישות ולנסות לבלום, לעצור ולמנוע הישגים מנתניהו.

ההנחה היא שגנץ לבסוף ייכנע ברוב הסוגיות לנתניהו. בעיקר לגנץ אין שום סיבה לגרום לפיצוץ קואליציוני לפני שהוא יודע כי יש מצב לביטול הרוטציה. 17 בנובמבר 2020 הוא תאריך היעד. נתניהו יודע זאת, ואיתו גם מיקי זוהר ודודי אמסלם. הם ימשיכו לעשות הכל כדי לא לממש את הרוטציה במועד הזה, וכך לאחר פירוק האלטרנטיבה השלטונית שהייתה כאן, מבחינת נתניהו השאלה היא רק מתי לפרק את החבילה וללכת לבחירות כשמצבו בסקרים מצוין ואין מתמודד של ממש מולו. השאלה השנייה, על מה יפרקו, עוד תימצא בלי הרבה בעיות.