א-סיסי
צילום: אי-פי

סיפוח? לנשיא א-סיסי יש צרות גדולות יותר

מצרים עסוקה עד מעל הראש במלחמה הניטשת בלוב והסכר האתיופי שמאיים לייבש אותה. כך שהסיפוח לא ממש בראש מעייניה כרגע
רועי קייס
21 ביוני 2020
09:00

אלה ימים לא פשוטים למשטר עבד אל-פתאח א-סיסי, ובמקרה של קהיר, אפשר לומר שהסיפוח ביהודה ושומרון לא נמצא בראש מעיינם בימים אלה. ביום חמישי דיווח הערוץ הלבנוני "אל-מיאדין" ששר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, היה אמור להגיע לרמאללה בו-זמנית עם שר החוץ הירדני, איימן א-ספדי. אך ברגע האחרון ביטל שוכרי את הביקור בשל עיסוקים של מצרים בנושאים אחרים, קריטיים יותר לביטחון הלאומי.

נראה שההדלפה פלסטינית, שכן בסופה צוין שגם ברמאללה וגם בעמאן לא אהבו את הביטול ברגע האחרון, ביטול שמעלה אצלם דאגה בנוגע לעמדה המצרית כלפי מהלך החלת הריבונות שישראל מתכננת ביהודה ושומרון. מצרים לא תומכת בסיפוח, אך יש לה "כאבי ראש" גדולים יותר מבית ומחוץ.

נתחיל בבית: נגיף קורונה מכה בארץ הנילוס. כמעט כל יום יש עלייה בכמות הנדבקים. מצרים כבר חצתה את רף 50 אלף החולים מתחילת המשבר, ויותר מאלפיים בני אדם מתו מהנגיף. יהיו שישאלו על מה המהומה כשמדובר במדינה של מאה מיליון בני אדם. אך ראשית, ספק רב אם הנתונים שמספקים השלטונות בקהיר עולים בקנה אחד עם המציאות האמיתית.

שנית, יותר ויותר רופאים נספרים במניין הקורבנות, מה שמעלה דאגה לגבי המצב של מערכת הבריאות המצרית והתמודדותה עם המשבר. שלישית, המצב הכלכלי במדינה, כמו בשאר העולם, מידרדר בשל אי החזרה לשגרה מלאה. בתחילת יולי מצרים אמורה לפתוח את שדות התעופה שלה, מה שמעיד על הלחץ בקהיר לנסות לחזור לשגרה בכל מחיר, כדי לא לאבד הכנסות. ענף התיירות הוא אחד החשובים בכלכלה המצרית להכנסת מטבע חוץ.


קורונה במצרים (צילום: אי-פי)

אבל הצרות מבחוץ לא פחות מטרידות אותם. הנושא הבוער ביותר הוא "סכר התחייה" שאתיופיה בונה משנת 2011. הסכר הזה על הנילוס הכחול אמור להפוך את אתיופיה למעצמה אנרגטית באפריקה ולפתור את בעיות החשמל אצלה ואצל מדינות אפריקניות נוספות. סודאן, שהסכר נמצא בקרבתה, עשויה דווקא להרוויח ממנו מבחינת הפחתת שיטפונות והוזלת החשמל, אך הוא עלול לסכן סכרים אחרים שלה ולכן היא נמצאת יחסית באמצע.

הסכר ש"ייבש את העם המצרי"

הנפגעת העיקרית מבניית הסכר מצרים, שתלויה כמו אוויר לנשימה במי הנילוס. הפחתה באספקת מי הנילוס עלולה לפגוע קשות עוד יותר בכלכלה המצרית, ליצור אבטלה, לגרום לאובדן של שטחים חקלאיים ולהביא להשלכות קשות נוספות.

לא בכדי עוד ב-2012, אחד מהדברים האחרונים שעשה נשיא מצרים המודח, מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, הוא לאיים - גם אם לא במפורש - על אתיופיה בעימות צבאי, אם זו תמשיך בבניית הסכר. אתיופיה המשיכה בבניית הסכר ועד כה הניסיונות לפתור את המשבר היו במישור הדיפלומטי, שיחות משולשות בין מצרים, אתיופיה וסודאן. אולם הצדדים לא הגיעו להסכמות ואתיופיה אף יצאה בימים האחרונים באמירה כי היא תתחיל בקרוב למלא את הסכר, גם אם לא יהיה הסכם.


בניית הסכר באתיופיה, יוני 2013 (צילום: אי-פי)

בקהיר נמצאים בבעיה. הדבר האחרון שא-סיסי צריך כרגע הוא עימות צבאי. אבל העקשנות של האתיופים מוציאה את המצרים משלוותם, וגם התיווך של ארצות הברית לא ממש עוזר. מצרים כבר העבירה את הסוגיה למועצת הביטחון מחשש למחטף מצד אתיופיה.

הכעס המצרי בא השבוע לידי ביטוי במאמרו של הפוליטיקאי והדיפלומט הוותיק, מוסטפא א-פיקי, בעיתון "אל-מיסרי אל-יום". הוא יצא בחריפות נגד מדינות ערב שלא מסייעות למצרים במשבר מול אתיופיה וכתב: "אני מרגיש כעס שאיני מסתיר אותו על האחים הערבים שלנו בגלל עמדתם הלא-נחרצת ביחס לעקשנות האתיופית והפשע הגדול שהיא משלימה בימים אלה, כדי לייבש את העם המצרי ואפילו להרעיב אותו". במקביל, האשים א-פיקי את אתיופיה שהיא מתנהגת כמו ישראל במשא ומתן הזה.


א-סיסי עם ראש ממשלת אתיופיה אבי אחמד בקהיר, יוני 2018 (צילום: אי-פי)

שכירי החרב של ארדואן והתבוסות של חפתר

אל כל אלה מצטרפת המלחמה בלוב. מצרים לא מלקקת דבש בסוגייה הזאת, וההימור של א-סיסי על הגנרל ח'ליפה חפתר וכוחותיו לא מוכיח את עצמו. נזכיר שכוחותיו של חפתר, ששולטים במזרח לוב ונתמכים בידי מצרים, האמירויות ורוסיה, השקיעו בשנה האחרונה מאמץ עילאי כדי להשתלט על מערב לוב ועל הבירה טריפולי, שנשלטת בידי כוחות ממשלת הפיוס שנתמכים בידי מחנה האחים המוסלמים באזור – טורקיה וקטר.

המעורבות הטורקית העמיקה באופן משמעותי בחודשים האחרונים. ארדואן שינע שכירי חרב מהחזית הסורית לחזית הלובית, ואף העביר סיוע צבאי לכוחות במסגרת הסכם שנחתם. המעורבות הטורקית דוחקת את כוחותיו של חפתר גם מהבירה וגם מעוד אזורים שהיו בשליטתו.


כוחות המורדים בלוב (צילום: רויטרס)

לפני שבועיים עמדו א-סיסי וחפתר במסיבת עיתונאים בקהיר. נשיא מצרים הציע הפסקת אש ויוזמה לפתרון המשבר, אך גם זה לא ממש עזר והלחימה נמשכת. היוזמה הזו של א-סיסי הגיעה אחרי שורת תבוסות של חפתר בשטח, ונראה שגם בקהיר מבינים שממנו לא תבוא הישועה נגד ארדואן. יש מי שסבור שהמחליף של חפתר כבר מתחמם על הקווים.

הסכנה בסיפור הלובי ברורה. קודם כל, למצרים יש גבול חשוב עם לוב. השתלטות של מחנה האחים המוסלמים על המדינה היא בשורה רעה מאוד לקהיר. אך יש פה נדבך נוסף. ארדואן לוטש עיניים גם למשאבים בים התיכון באמצעות המעורבות שלו בלוב, מה שעלול לפגוע במצרים ובעוד מדינות באזור, וגם בנו.

בשתי הסוגיות - המלחמה בלוב והסכר האתיופי - נראה שיש אכזבה בקהיר מארצות הברית שלא ממש משקיעה אנרגיה בנושא, מטעמיה שלה. לזה מתווסף המשך הפיגועים נגד הצבא המצרי בסיני וכאב הראש העזתי. כך שסיפור הסיפוח לא ממש בראש סדר העדיפויות של קהיר בימים אלו, גם אם היא מתנגדת לו ולא נותנת לו אור ירוק, בניגוד למה שאוהבים לטעון במחוזותינו.