הסוף העצוב של מניפת דגל הגאווה: מה עוברים להט"בים במדינות ערב?

מהמוזיקאית שהרימה את דגל הגאווה ושילמה על כך בחייה ועד הקומיקאי שניסה להתמודד בבחירות לנשיאות - גם בחודש הגאווה שמצוין בעולם נראה שהעתיד של ההומואים והלסביות במדינות ערב לא ורוד
רועי קייס
24 ביוני 2020
15:03

אם יש משהו שלא מומלץ לעשות במדינה ערבית בפרהסיה זה להרים את דגל הגאווה. מי שלמדה זאת על בשרה היא סארה חיג'אזי ממצרים. כל חטאה היה שלפני שלוש שנים היא לא היססה לעשות זאת בהופעה בקהיר.

"זה היה אחד מהרגעים הטובים ביותר שלי", תיארה אז. "רגע שבו הצהרתי על עצמי אל מול חברה ששונאת כל מה שחורג מהנורמה ולא מבינה מה זה אומר להיות שונה".

אבל מאז אותה הופעה ב-2017 הכול הסתבך. הלהקה "משרוע לילא" שמזוהה עם הקהילה הגאה לא יכולה להיכנס לקהיר. וסארה? היא הוכנסה לכלא בקהיר באשמה שהפיצה פריצות וזנות. אחרי שנה היא השתחררה ועברה לקנדה. אבל הטראומה רדפה אותה עד לשם והשבוע היא שמה קץ לחייה.

"היא חוותה פוסט טראומה אחרי ההלם שחוותה בכלא ובגלל מה שעשתה לה החברה גם לפני הכלא, היא לא התאבדה כי הייתה חלשה", סיפר חברה של סארה, מוסטפא פואד. "היא רק רצתה לקדם את החירות בקרב החברה המצרית ולסיים עם השלטון התוקפני".

וזה ממש לא מדינה אחת באזור. תקשיבו לסיפור הבא – משלחת האיחוד האירופי בעיראק הניפה לאחרונה על המטה שלה את דגל הקהילה הגאה ורצה לספר בטוויטר. אקט של הזדהות לכבוד היום הבין לאומי למאבק בהומופוביה. אתם חושבים שזה עבר חלק? לא ממש.

ופה צריך להבין משהו חשוב. מבחינת האסלאם החירות שעליה דיברה סארה היא חטא, סטייה מדרך הישר. לא סתם אחד הכינויים של ההומואים והלסביות במדינות ערב הוא שוואד', הסוטים מדרך הישר, דרכו של האל.

במדינות ערב נוהגים להתנער מהמעשים של ארגון דאעש. אותו דאעש שזרק בעיראק ובסוריה הומואים מהגגות כעונש רק בשל נטייתם המינית. אז אולי השלטונות באותן מדינות רק כולאים בני אדם בשל נטייתם המינית המוצהרת. אבל בשורה התחתונה גם ב-2020 להיות הומו או לסבית במדינות ערב זו משימה כמעט בלתי אפשרית. סיפורים קשים לא חסר.

היה אדם אחד בשנה שעברה שהצליח אולי לשבור קצת את תקרת הזכוכית הזו. קוראים לו מוניר בעתור, עורך דין תוניסאי והומו מוצהר שניסה להתמודד בבחירות לנשיאות תוניסיה. מועמדותו נפסלה לכאורה לא בגלל נטייתו המינית, שזה ניצחון בפני עצמו.

תוניסיה נחשבת בשנים האחרונות לסוג של מגדלור בעולם הערבי מבחינת חירויות. אבל הכל יחסי ובואו לא ניסחף. עורך הדין התוניסאי כבר הכיר בעבר את הכלא מקרוב בשל נטייתו המינית. והיום אתם בטח שואלים איפה הוא. אז הוא נמלט לצרפת אחרי ששיתף פוסט בפייסבוק שלועג לנביא מוחמד.

גם בחודש הגאווה שמצוין בעולם נראה שהעתיד של ההומואים והלסביות במדינות ערב לא ורוד. אז כשאתם שומעים על סיפורים כמו של סארה ושל מוניר שלא חוששים להיות מי שהם ולצעוק את זה, תזכרו כמה אומץ צריך בשביל זה גם בשנת 2020.

תגיות:
להט"ב