טהרן

יומני טהרן | פרק 3 - עיני האחת בירושלים, עיני השנייה בטהרן

הקשר היהודי הגיע והוא צובע בגוונים עמוקים את הפרק השלישי של "טהרן", אך גם מעלה תחושת החמצה קלה. גלית דיסטל אטבריאן משתפת את רשמיה (זהירות: ספוילרים)
גלית דיסטל אטבריאן
29 ביוני 2020
23:08

לכל יומני הצפייה של "טהרן" >>

בדיוק כשנדמה שתמר נותרה ללא מוצא - סוכנת מוסד בעיצומו של מבצע כושל ומנותקת מבסיס האם, מגיע פתרון הדאוס אקס מכינה בדמותה של הדודה היהודיה הנשכחת.

מתברר שתמר אינה עוד סוכנת מוסד שלמדה את השפה הפרסית בהכשרת ערב אי שם בגלילות, אלא בת של יוצאי פרס ישראלים. וכמו לא מעט משפחות יהודיות, גם במשפחתה של תמר נוצר קרע בין אלה "שנשארו שם" לבין אלה שבחרו לעשות עלייה. היא משחרת אל פתחה של דודתה ומבקשת מקלט ללילה, אך אינה מתקבלת בזרועות פתוחות: ארזו (המגולמת על ידי אסתי ירושלמי המצוינת) נראית מאופקת, כמעט קרירה, אך מבפנים נקרעת בין האחיינית הצעירה והציונית שמזכירה לה את אחותה המנוחה לבין שמירה על בטחון משפחתה המוסלמית.

הפצע המשפחתי נפתח מחדש. ניב סולטן - מתוך "טהרן"

הבחירה של התסריטאים לאסלם את דודתה של תמר אמנם מיטיבה עם נרטיב הסדרה כי היא מהווה מקדם מתח בלתי מבוטל, אלא שיחד עם זאת לא יכולתי שלא לחוש במעיין פספוס: מה אם היו בוחרים להציג את ארזו ומשפחתה בתור משפחה יהודית המתגוררת באיראן?

הדיסוננס של חיי היהודים באיראן מרתק – מצד אחד מדובר בקהילה שנדרשת לשמור על פרופיל נמוך אבל גם זוכה להגנה מיוחדת על פי החוק. הם אמנם חיים בסוג של מצור מאחר והם אינם יכולים לבקר את משפחותיהם מחוץ למדינה, אך לצד זאת משטר האייתוללות מאפשר להם מרחב דתי מכובד. הצצה אל אורך חיים יהודי באיראן הייתה יכולה להיות מרתקת, אבל ארזו שלנו בחרה כאמור להתאסלם, עובדה שהופכת את הבריחה של תמר מהביון האיראני למורכבת הרבה יותר.

קונפליקט בין המשפחה שננטשה והמשפחה שהקימה. אסתי ירושלמי (משמאל) וניב סולטן - מתוך "טהרן".

תמר מחליטה לקחת סיכון נוסף ופוגשת את "סיק בוי", ההאקר האיראני הצעיר שעוזר לה, הנחשף לראשונה תחת שמו האמיתי מילאד. הם נפגשים במתחם האוניברסיטה בדרך להפגנה מתוחה ואלימה בין סטודנטים שמרניים לסטודנטים ליברלים שזועקים לחירות מהמשטר המדכא. ראזיה, בתה השמרנית של ארזו מבחינה בבת דודתה צועדת עם הסטודנטים האקטיביסטים ומשוכענת שמדובר באורחת מסוכנת שהשתקעה בביתה. ההתנגשות גוררת בסופו של דבר את הוידוי של ארזו מול בני המשפחה, ותמר חשה שהיא חייבת לצאת מהבית הזה ולו רק כדי לשמור על בטחון המשפחה של דודתה. אך השאלה הגדולה שעומדת באוויר היא אולי אחת השאלות הכי מרתקות על הטבע האנושי – מה יגבור על מה? קשר הדם או תכתיבי דת וחברה?

עם המתח הכבד שנובע מחשיפת זהותה, תמר נפרדת מדודתה עם רגע מרגש שנבנה בקפידה לאורך כל הפרק: דווקא בגלל האיפוק והחסכנות הרגשית, דווקא בגלל העדר הסנטימנטליות והריחוק הקריר,  כשהדודה ארזו מביטה הישר אל תוך עיניה של אחייניתה ואומרת לה "השם ישמור אותך" - זכר ליסודות שעיצבו את עולמה הפנימי לפני שהתאסלמה – דווקא אז תעצומות הרגש אצל הצופה מתגבשות לכדי צמרמורת אמיתית.

מהצד השני של העולם, תמונת המראה של הדודה נמצאת בישראל כשאביה של תמר זוכה לביקור מסוכנת המוסד יעל (לירז צ'רכי). מובן שאין לו מושג שהבת שלו אבודה ברחובות טהרן, ושיעל מחפשת רמזים על מקום הימצאה. אך השיחה עם "החיילת החביבה" שבאה לשאול על תמר, פותח מולה צוהר אל הנפש של האב ומבהיר לה עד כמה הוא חצוי לשניים – עין אחת בירושלים, עין שנייה בטהרן. ממש כמו דודה ארזו.

מה יגבור על מה? קשר הדם או תכתיבי דת וחברה? אסתי ירושלמי - מתוך "טהרן".

בחזרה לעמוד הראשי של "טהרן" >>