נודל עם עלייתה ארצה
צילום: נתי הרניק, לע"מ

אסירת ציון לשעבר אידה נודל הלכה לעולמה בגיל 90

נודל עלתה לישראל בשנת 1987 לאחר 16 שנות מאבק. סיפורה היה לאחד מסמלי יהדות ברית המועצות תחת השלטון הקומוניסטי
אוריה אלקיים ויאיר אטינגר
14 בספטמבר 2021
13:57

אידה נודל, אסירת ציון לשעבר וסמל למאבק לעלייה לישראל מברית המועצות, הלכה לעולמה היום (שלישי) בגיל 90. הלווייתה תיערך ב-16:30 אחר הצהריים בבית העלמין ירקון.

נודל נולדה בשנת 1931 בחצי האי קרים. כשהייתה בת תשע נהרג אביה במלחמת העולם השנייה. בגיל 13 עברה עם אמה ואחותה למוסקווה, שם למדו בבית ספר לא-יהודי. בשנת 1956 סיימה לימודי כלכלה באוניברסיטה. לאחר לימודיה עבדה ככלכלנית במכון תכנון בנייה לתעשייה.

נודל בריאיון לערוץ הראשון ב-1989

במאי 1970 התוודעה לראשונה ל"מבצע חתונה", ניסיון חטיפה של מטוס בלנינגרד אותו ביצעה קבוצת יהודים במטרה להימלט מברית המועצות. כעבור שנה נדחתה בקשה שהגישה לוויזה ליציאה מהמדינה. היא פוטרה מעבודתה ופתחה בפעילות תיווך בין אסירי ציון אחרים לבין העולם שבחוץ. היא העבירה להם חבילות מזון, תרופות ומכתבים וייצגה אותם בפני השלטונות.

לאחר שבע שנים בהן סורבה בקשתה לוויזה, פתחה בשורה של הפגנות והכריזה שביתת רעב. היא נפגשה עם זרים שביקשו במוסקווה וחשפה בפניהם את הפרת זכויות האדם הבסיסיות של האסירים בארצה. בשנת 1978 תלתה כרזה על חלון ביתה בבקשה להצטרף למשפחתה של אחותה בישראל. על צעד זה נידונה לארבע שנות גלות בסיביר. מאבקה לעלות לישראל התפרסם מאוד בעולם, ומנהיגים חשובים כמו נשיא ארצות הברית אז רונלד רייגן, וראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, התייחסו אליו. 

בשנת 1982 שוחררה ועברה להתגורר במולדובה. ב-15 באוקטובר 1987 עלתה לישראל. תחילה התגוררה ברחובות ובהמשך עברה לאחותה ביישוב כרמי יוסף. בשנת 1990 ראה אור ספרה האוטוביוגרפי "יד בחשכה: אוטוביוגרפיה של אסירת-ציון". בשנת 1992 הקימה את ארגון "אם לאם" שהפעיל עד סגירתו מרכזי למידה לילדי העולים מחבר העמים.

 אידה נודל ב-2002 (צילום: פלאש 90)

בשנת 2007 עתרה לבג"ץ בדרישה להורות לשר לביטחון פנים אבי דיכטר שלא לאפשר ביקורים של משפחות ונציגי הצלב האדום אצל אסירי חמאס וחיזבאללה. זאת עקב מניעת הביקורים של נציגי הצלב האדום אצל גלעד שליט, שהיה בשבי חמאס.

המועצה הציונית בישראל ספדה לה: "אנו כואבים את פטירתה של הגברת אידה נודל, אסירת ציון ואישה מעוררת השראה, שהיוותה סמל לציונות וגבורה ישראלית. אידה עסקה במרבית שנות חייה בעשייה ציונית מברית המועצות, דרך הגלות בסיביר וגם לאחר עלייתה לארץ בשנת 1987 ועיסוקה בתחום הקליטה והחינוך של ילדי העולים. אידה היא חלק אינטגרלי בסיפור הציוני ומשמשת סמל ומופת לכולנו. אנו מוקירים את זכרה ומשתתפים בצער משפחתה על אובדנה".