טהרן

יומני טהרן | פרק 5 - המשפחה חשובה יותר מהפחד למות

מה יותר חשוב - המשפחה או המדינה שאתה משרת? האהבה או המשימה שלשמה נשלחת? תמר, פראז ומסועד נאלצים לקבל בחירות קשות בפרק החמישי. גלית דיסטל-אטבריאן מעלה את רשמיה (זהירות: ספוילרים)
גלית דיסטל-אטבריאן
07 ביולי 2020
08:52

לכל יומני הצפייה של "טהרן" >>

פרק 5 נע כולו על הציר המתוח שבין הנאמנות למשפחה לבין הנאמנות למדינה: מה עושים כשצריך לבחור? ל-"טהרן" יש תשובה ברורה נורא: זה לא משנה אם אתה איראני או ישראלי, המשפחה תמיד במקום הראשון, קשר הדם חזק מהנאמנות לדגל.

מתברר שהביון הישראלי יודע לשחק מלוכלך, או מרשים - תלוי את מי שואלים. אשתו של הסוכן פראז נחטפה בסוף הפרק הקודם, ובפתיחת הפרק הנוכחי היא כבר נמצאת בידיים הטובות של כוחותינו ומתבקשת להתקשר לבעלה, אחרי שזה מקבל אולטמטום – או אישתך או העיט, תבחר. פראז מצידו בוחר באשתו ומתחיל להסתבך בשרשרת שקרים מול הממונים עליו, הוא הרי לא יכול לספר להם שהמוסד גנב את אשתו של חוקר איראני בכיר אחרי ניתוח ראש מסובך.

סיטואציה בלתי אפשרית. שון טאוב - מתוך "טהרן"

בדיאלוג קצר אך מרתק, אישתו של פראז אומרת לסוכן הישראלי שיש דברים שלא עושים, אחד מהם הוא לערב משפחות. ראש המוסד מאיר גורב בוחר להשיב לה, באיפוק מתנשא, שספק אם הצד האיראני כפוף לגבול המוסרי שהיא הציבה ובכך מרמז להתנהלות האכזרית של בעלה.

בעקבות הכניעה של פראז לסחיטה הרגשית של המוסד, מסעוד מקבל אור ירוק לצאת מטהרן, אבל לא לפני שהוא חוטף מכות רצח. באופן אירוני, העיט שנתון לחסדיו של פראז, נמצא גם בדילמה זהה לשלו – הוא יכול להציל את עורו אבל מי ערב לאישתו ולבנותיו שישארו מאחור בטהרן העויינת?

פראז, שמסתמן כדמות מרשימה מפרק לפרק, מפציר בעיט גם בשעת קריזה – לך לבקר את המשפחה שלך, כי זאת הפעם האחרונה שתהיה לך הזדמנות לראות את הבנות והאישה. כמה אנושי ולא אנושי בעת ובעונה אחת.

איפוק מתנשא. מנשה נוי - מתוך "טהרן".

בינתיים תמר נוסעת עם מילאד וההיפסטרים מטהרן לרייב בלתי חוקי אי שם בהרים. אחרי שהם נעצרים במחסום אקראי ותמר מסמנת לשוטרים עם "אגודל למעלה", כביכול אות וסימן לכך שהכל בסדר, אנחנו לומדים שני דברים: הדבר הראשון הוא שלא רק המוסר הוא גאוגרפי אלא גם סימוני האצבעות: באיראן אגודל זקור זהה לאצבע שלישית מורמת, הזיבי שלהם איננו הזיבי שלנו.

הדבר השני שאנחנו לומדים הוא שגם סוכנות מוסד צעירות ומחוננות יכולות לפשל ברגע של חוסר זהירות. ובכלל נדמה שתמר נמצאת באיזה מצב רוח של "אווירת סוף קורס". אמנם היא נאלצת למכור קצת אקסטות כדי להרגיע את החבר'ה של מילאד שמפתחים כלפיה אנטגוניזם בעקבות תקרית המחסום, אבל מרשה לעצמה לקחת אקסטזי ולהעביר לילה רומנטי עם המאהב הפרסי שלה.

האם הכל מחושב מבחינתה? האם זה המוצא הרציונלי של סוכנת מוסד שצריכה להפגין אמינות? או שמא השליטה העצמית של הסוכנת שלנו הולכת ומתרופפת? זמנים יגידו, כלומר הפרקים הבאים יגידו.

אווירת סוף קורס? ניב סולטן ושרבין אלנבי. מתוך "טהרן".

לקראת סוף הפרק, החזית המרתקת בין העיט לבין פראז תופסת מליון ואחד אלף תפניות, כל אחת יותר מפתיעה מקודמתה.
פראז המתוחכם מצליח לצאת מהמצב הבלתי אפשרי (כמעט) אליו נקלע בין הבוס שלו לבין אישתו שמוחזקת כבת ערובה. הוא מציע למסעוד (בפרק עם מפגן משחק נהדר של נאביד נגהאבן) להפוך לסוכן כפול בתמורה לחיים שקטים עבורו ועבור משפחתו. העיט מתפתה לעסקה, אך למחרת נורה באמצע הרחוב.

הירי האניגמטי הזה מעלה הרבה שאלות לקראת הבאות – למי היה אינטרס שהוא ימות? האם זה הביון האיראני שעלה על העיט ועל התכנית המפותלת של פראז? האם זה המוסד שהחליט למחוק כל זכר לסוכן הנאמן שלא עלה על הטיסה הגורלית? אולי זה פראז בכלל עצמו שהחליט להקריב את אשתו ורק משחק אותה מופתע מהירי? ומה יעלה באמת בגורל האישה שהוא כל כך אוהב שנמצאת בזרועות המוסד?

מה שבטוח הוא שאחד השחקנים הגדולים של הסדרה הזאת כבר לא איתנו יותר, וצער לא בלתי מבוטל נרשם בסלון שלי.

דילמה עם מחיר יקר. נאביד נגהאבן - מתוך "טהרן".

בחזרה לעמוד הראשי של "טהרן" >>