אופניים חשמליים
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

לסכן את עצמך או את הולכי הרגל? הרשויות דוחפות את רוכבי האופניים לנסוע על מדרכות

זה מאוד מעצבן שרוכב אופניים מגיח מולכם על המדרכה, אבל זו כנראה לא אשמתו הבלעדית. על אף שערים רבות משקיעות משאבים בשבילי רכיבה, זה נעשה באופן שעדיין מסכן את הרוכבים - והכול בגלל בירוקרטיה מיותרת
איתי שיקמן
05 ביולי 2020
17:01

נכון שזה מעצבן שרוכב אופניים מגיח מולכם על המדרכה? בטח שזה מעצבן. זה גם מסוכן, אבל יכול להיות שזה ממש לא אשמתו הבלעדית. 

כשאתם מסתכלים על שביל אופניים, אתם בעצם מסתכלים על אבסורד. אבסורד תכנוני, אבסורד ביצועי, ובעיקר – אבסורד בטיחותי. רוכבי האופניים בעצם צריכים לבחור: לסכן הולכי רגל, או לסכן את עצמם. 

שבילי אופניים הם העתיד של ערים ורשויות צפופות. ככל שהשימוש באופניים ובקורקינטים חשמליים נעשה נפוץ יותר, כך נסללים עוד ועוד שבילים. עד כאן הכול טוב ויפה. אבל פה מגיע הקאץ': החוק קובע כי רוכבי אופניים וקורקינטים רשאים לנסוע בשבילי אופניים, ובהעדרם רק בנתיב התחבורה הרגיל. גם אם מדובר בציר תנועה מרכזי - הנסיעה על המדרכה אסורה ומסכנת את הולכי הרגל, אבל הסיכון לרוכבים בכבישים הסואנים, זה כנראה פחות מטריד.  

קחו לדוגמה את שביל האופניים ברחוב פינסקר בתל אביב. הוא נסלל רק לאחרונה, במסגרת תוכנית הכפלת אורכם של שבילי האופניים בעיר, לרשת של 300 קילומטרים עד שנת 2025.  

על פניו מדובר ביוזמה מצוינת שנועדה להגן על הרוכבים ולספק להם נתיב עצמאי. השביל משיק לנתיב חד-סטרי לכלי רכב, אך הוא בעצמו דו סטרי. בשני צידיו, הוא לא מתחבר לאף צומת - מה שיוצר מצב שבו הרוכבים יכולים למצוא את עצמם כך פתאום, באמצע הכביש, נגד כיוון התנועה. מסוכן, כבר אמרנו?   

מה הפלא שרבים בוחרים לנסוע על המדרכות? זה אמנם אסור, זה אמנם מסכן את הולכי הרגל, אבל לפחות – זה לא מציב אותם, הרוכבים, בסכנת חיים מיידית

ואם תהיתם, כך נראים מרבית שבילי האופניים שנסללים. ונשאלת השאלה למה הם לא מגיעים עד לצמתים, ולמה הם לא עוברים בהם. התשובה, מעצבנת: לרשויות מותר לעשות שינויים בתוואי הכבישים והמדרכות בתוך שטחן, להקים שבילי אופניים ולאפשר רכיבה בהם. אבל כשהשבילים מגיעים לצמתים, שם כבר דרושים אישורים של משרד התחבורה, וזו כבר בירוקרטיה מורכבת.   

לאחרונה, הפיץ המשרד טיוטה לעדכון הנחיות לתכנון הרחובות, כך שהרשויות יוכלו לשנות את תוואי השטח גם בצמתים ולחבר אליהם את שבילי האופניים. אבל בינתיים, הרוכבים לא יכולים להגיע עם השביל לצומת, ומסכנים פעמים רבות את חייהם.   

הבעיה הזו ממש לא נקודתית רק בתל אביב. בערים רבות משקיעים משאבים בסלילה ובפיתוח של שבילי אופניים. בפתח תקווה, למשל, יש למעלה מ-43 קילומטרים של שבילים, גם בירושלים, בראשון לציון, בהרצליה ובערים נוספות קיימים לא מעט כאלה, וכל זה כשמשרד התחבורה מקדם בימים אלו פרויקט שאפתני של רשת שבילי אופניים ארוכה בגוש דן שתחבר את הרצליה ורעננה מצפון, כל הדרך עד לראשון לציון בדרום. 

אבל התוכנית הזאת אמורה לעבור לצד הכבישים המהירים ולהיות רציפה. הבעיה היא שבתוך הערים, הרוכבים נאלצים להסתבך פעם אחר פעם עם שבילי אופניים לא הגיוניים, כאלו שלא מתחברים אחד לשני, ובעיקר - כאלו שמתחברים לנתיבי נסיעה רגילים ומסוכנים את לרוכבים.   

אז מה הפלא שרבים בוחרים לנסוע על המדרכות? זה אמנם אסור, זה אמנם מסכן את הולכי הרגל, אבל לפחות – זה לא מציב אותם, הרוכבים, בסכנת חיים מיידית.