מחאת פלסטינית, ארכיון
צילום: אי־פי

משוואה עם נעלם: למה הפלסטינים לא ממש מגיבים לנושא הסיפוח?

בזמן שכולם דיברו על הסיפוח – צד אחד, די משמעותי בכל המשוואה הזו, הגיב באדישות לא אופיינית. נורית יוחנן מברכת על השקט, ומסבירה למה הפלסטינים לא על הגדרות
נורית יוחנן
10 ביולי 2020
15:39

לא מרגישים לכם שמשהו חסר בכל הדיבורים על הסיפוח? הפלסטינים, אלו שאמורים להיות מסופחים, די אדישים לכל הסיפור. אין הפגנות המוניות, אין ימי זעם וארגוני הטרור שבדרך כלל מחפשים כל תירוץ קטן לאלימות – שותקים כאילו נתקע להם עלה של זית בפה. לא שיש לנו התנגדות לשקט הזה, אבל למה בעצם? למה הפלסטינים לא על הגדרות?

הסיבה הראשונה היא משבר אמון בין אבו מאזן והרשות לרחוב הפלסטיני. אחרי שנים של האשמות בשחיתות ואפס הישגים לאומיים – הפלסטינים לא מאמינים שאבו מאזן הוא אחד משלהם. אם הם ייצאו לזרוק אבנים נגד הסיפוח – הם יאבדו את רישיון העבודה בישראל, אבל אבו מאזן ימשיך ליהנות ממנעמי השלטון. לכן, עכשיו, כשהראיס צריך אותם ברחובות – הם מעדיפים להתמקד בלהביא אוכל הביתה.

הסיבה השנייה היא שהרשות הפלסטינית לא מעודדת אינתיפאדה, בינתיים. הבכירים שם עוד זוכרים שפיגועי הטרור בתחילת שנות האלפיים כמעט ופירקו את הרשות. הם יודעים שאינתיפאדה נוספת תפיל את המערכת שהם חלק ממנה, ואת זה הם לא רוצים לראות.

הסיבה השלישית היא – הקורונה. ועבור הפלסטינים, מדובר בבעיה דחופה הרבה יותר מהסיפוח. הגל השני של הקורונה היכה קשה בגדה. רק בשבוע האחרון מתו 14 חולים, לעומת שלושת החודשים האחרונים שבהם מתו רק שנים. עם סגר נוסף ומשבר כלכלי, הרבה אנשים חוששים לפרנסתם או פשוט פוחדים לחייהם. הפגנות נגד ישראל והסיפוח, לא מעניינות אותם כרגע.

ואולי בכלל הפלסטינים רוצים את הסיפוח? הסיפוח אמור גם לקחת מהפלסטינים שטח וגם לא לתת להם תעודות זהות ישראליות, אז לפחות מבחינתם, לא מדובר בהבטחה גדולה. אבל כל עוד התוכניות יישארו על המפות, יש להם צרות אחרות והרבה יותר קרובות.

בדיוק כמונו, החיים עצמם מעניינים אותם הרבה יותר.