ראש הממשלה נתניהו, אמש

הסוכריות שנתניהו מחלק יגררו את הכלכלה הישראלית מטה

הכפלת תקציב הרווחה, הורדת המע"מ באחוז, הצלת מערכת הבריאות - אם כבר פופוליזם אז עד הסוף. שאול אמסטרדמסקי מסביר מה עוד אפשר לעשות עם הכסף של תוכנית ראש הממשלה
שאול אמסטרדמסקי, פרשנות
16 ביולי 2020
02:02

אם כבר פופוליזם, בואו נלך עד הסוף. יודעים מה אפשר לעשות עם שישה מיליארד שקלים?

שישה מיליארד שקלים הם פי 30 מהסכום שהמדינה הקצתה עד כה לעמותות המגזר השלישי בשביל להתמודד עם המשבר הכלכלי.

שישה מיליארד שקלים הם יותר מכל תשלומי האבטלה של חודש אחד. כך שאפשר היה לתת משכורת 13 למאות אלפי המובטלים, או פשוט להגדיל להם את דמי האבטלה בעשרות אחוזים.

שישה מיליארד שקלים הם פי שלושה מתקציב כל בתי החולים הממשלתיים בישראל, שסוגרים כמעט את כל הדרישות התקציביות הנוספות של כל מערכת הבריאות בשביל ההתמודדות עם הקורונה.

שישה מיליארד שקלים הם כל התקציב שהוקצה לטובת החזרת עובדים על ידי מעסיקים לחודשים הקרובים. כלומר אפשר היה להכפיל את התמריץ הזה ולגרום למעסיקים להחזיר פי שניים עובדים.

שישה מיליארד שקלים הם 80% מהתקציב השנתי של משרד הרווחה. כלומר שתוספת של שישה מיליארד היתה כמעט מכפילה את תקציב הרווחה. רק נסו לדמיין מה אפשר היה לעשות עם הכסף הזה.

ואחרון חביב - שישה מיליארד שקלים הם בערך אחוז אחד מהמע״מ. אם ראש הממשלה באמת כל כך רוצה לעודד את הצריכה, אפשר היה להוריד את המע״מ באחוז שלם. זה היה מעודד אותה יופי.

הצגת תוכנית המענקים - הנאום המלא של ראש הממשלה

ממי חושש נתניהו יותר?

נתניהו של יולי 2020 הוא נתניהו שונה לחלוטין מכל מה שהכרנו עד כה. נתניהו הזה הוא תמונת הראי המושלמת של שר האוצר בנימין נתניהו. ההוא שדיבר על האיש השמן והאיש הרזה. ההוא שהסביר שצריך לקצץ בתקציב המדינה בשביל להשיג צמיחה. ההוא שהסביר שהשוק החופשי פותר את כל הבעיות שהממשלה יוצרת. נתניהו של יולי 2020 שונה ממנו עד כדי כך, ששר הכלכלה עמיר פרץ מיהר הערב לברך את נתניהו על ״הצטרפותו למחנה הסוציאליסטי״.

האיום על נתניהו מגיע ממעמד הביניים, מעמד שרוב העצמאים שייכים אליו. הוא צריך שקט תעשייתי בגזרה הזו, והפתרון הקל ביותר מבחינתו הוא לחלק כסף

בריאיון לפודקאסט ״חיות כיס״ אמר מנכ״ל משרד ראש הממשלה לשעבר איל גבאי כי מאז המחאה החברתית נתניהו איבד לחלוטין את האידאולוגיה שלו, ומחליט החלטות כלכליות בהתאם לנסיבות הפוליטיות אך ורק במטרה לשרוד. זה בדיוק מה שראינו אמש בהחלטה של נתניהו לשפוך תועפות של כסף על הציבור בלי חשבון, ובלי תוחלת, בשביל ״להניע את הכלכלה״.

לו נתניהו היה רוצה להניע את הכלכלה היו לו דרכים אחרות לעשות את זה, שלא היו מבזבזות את הכסף על אנשים שלא זקוקים לו. מרבית הציבור עדיין לא נפגע מן המשבר, או שלא נפגע בצורה חמורה. מרבית העובדים במשק עדיין עובדים. האוכלוסיות שנפגעו קשה הן בעיקר עובדים בעלי מיומנויות נמוכות ושכר נמוך וכמה מאות אלפי עצמאים. רוב הנפגעים קשה באמת מגיעים ממספר בודד של ענפים שחדלו מלכת. אפשר וצריך היה למקד את הסיוע הממשלתי בהם.

רק שאנחנו כבר לא בעולם השיקולים הכלכליים. אנחנו בעולם שבו נתניהו רואה הפגנות מתעצמות והולכות, זעם ציבורי נדלק וגובר, והוא מבין שהוא צריך לעשות משהו. לא לחינם תדירות מסיבות העיתונאים הכלכליות גדלה. לא לחינם נתניהו חוזר ואומר שיהיו עוד ועוד תכניות. הוא לא חושש מהמובטלים כמו שהוא חושש מהעצמאים. המובטלים בחלקם הגדול שייכים לשכבות החלשות. האיום על נתניהו לא מגיע משם. האיום על נתניהו מגיע ממעמד הביניים, מעמד שרוב העצמאים שייכים אליו. הוא צריך שקט תעשייתי בגזרה הזו, והפתרון הקל ביותר מבחינתו הוא לחלק כסף.

בעיית האמון הכלכלית

במובן אחד נתניהו צודק - בשביל שלא ייווצר כאן משבר של ביקושים נמוכים לצריכה, משבר שעלול להעמיק את המיתון ולשלוח אותנו לעשור אבוד, צריך להשקיע מאמצים אדירים בשביל שלאנשים יהיה כסף פנוי לצרוך. אבל לא לכל האנשים, אלא לאנשים שההכנסה שלהם נפגעה. בינתיים, לשמחתנו, אלה לא רוב האנשים. להם צריך לסייע.

הנימוק העיקרי של נתניהו ותומכי המהלך הוא שאם רוצים פתרון מהיר, אין מנוס מלחלק כסף לכולם. אבל זה נימוק שכורה את הבור שלעולם לא נצא ממנו. אם יש לנו בעיה במערכות הנתונים שלנו, במערכות הביורוקרטיות שלנו, בצינורות התת-קרקעיים שדרכם זורם הכסף, אנחנו צריכים לתקן את זה.

השליפות מן המותן של נתניהו  מגבירות את החשדנות שאין כאן מדיניות, אלא ניסיון לסמם את הציבור בשביל שיירגע

תארו לעצמכם מדינת ישראל שבה, בלחיצת כפתור, היה אפשר להזרים שישה מיליארד שקלים רק לאנשים שזקוקים לזה יותר מכל. כאלה שאיבדו את עבודתם, שהעסק שלהם קרס, מה שזה לא יהיה. זה היה נחמד יותר, נכון? לוודא שהכסף מגיע רק אליהם.

עכשיו, במקום לדמיין, ספרו לי איך עושים את זה. איך אתם בונים את המערכות כך שבפעם הבאה שנצטרך לשפוך כסף על כולם, יהיו לנו מערכות מעולות ומדוייקות, במקום להמשיך לבכות שהביורוקרטיה שלנו מסורבלת.

כמה שנים אחרי מחאת 2011 אייל גבאי - כן, אותו אייל גבאי שהיה מנכ״ל משרד ראש הממשלה וגם חבר ועדת טרכטנברג - סיפר כיצד נתניהו הבין שגם אם ישפוך הר של כסף על הציבור והוא יצעד אל השקיעה הישר לעשירון העליון, הציבור עדיין לא יהיה מרוצה. גבאי צודק. יש לנו כאן בעיית אמון כללית. השליפות מן המותן של נתניהו לא עוזרות לפוגג את האמון הזה, אלא להיפך - הן מגבירות את החשדנות שאין כאן מדיניות, אלא ניסיון לסמם את הציבור בשביל שיירגע.

נתניהו משדר לציבור שאין גבול לכמות הכסף שאפשר לשפוך. ממילא רובו לא מגיע מהתקציב, אלא מהלוואות שאנחנו לוקחים מהעתיד - שכרגע אין להן גבול

ומה יהיה בחודש הבא? כשהמובטלים עדיין יהיו מובטלים והכלכלה עדיין תהיה במשבר? האם גם אז נתניהו ירעיף שישה מיליארד שקלים על הציבור ככה סתם? ומה אם זה יקרה גם בחודש שאחרי? נתניהו אמר אמש שמוטב לשלם מחיר קטן לעומת מחיר גדול בהמשך. נתניהו צודק. אבל ליכולת שלנו להוציא עוד ועוד כסף יש גבול. הגבול הזה יגיע מתישהו בדמות ריבית גבוהה שנשלם על כל ההלוואות שאנחנו לוקחים בשביל לממן את כל זה.

מתחילת המשבר החשב הכללי במשרד האוצר לווה 90 מיליארד שקלים במצטבר בשביל לממן את כל ההוצאות האלה. בערך שליש מהסכום זה הן הלוואות מחו״ל, חלקן בריבית לא נמוכה בכלל של 3% עד 4.5%. ברגע שנתחיל לשלם את החזרי הריבית האלה הכסף הזה יבוא על חשבון השקעה בחינוך, בבריאות, במה שזה לא יהיה.

בהתנהלות חסרת האחריות שלו נתניהו משדר לציבור וליתר השרים שאין גבול לכמות הכסף שאפשר לשפוך. עוד ועוד ועוד. לכסף הזה אין מחיר. אפשר לחזל״ש את הדיונים על תקציב המדינה, כבר אין להם משמעות. ממילא רוב הכסף הזה לא מגיע מהתקציב אלא מהירח, כלומר מהלוואות שאנחנו לוקחים מהעתיד, שכרגע אין להן גבול.

כשם שאנחנו לא רואים אסטרטגיה ברורה להתמודד עם הנגיף עצמו, כך ראש הממשלה והשרים לא מגבשים שום אסטרטגיה כלכלית להתמודד עם המשבר. רק שליפות ועוד שליפות, וחלוקת סוכריות לציבור. היה כבר שר אוצר שחילק עוד ועוד סוכריות כלכליות לציבור בשנים האחרונות. מרבית הציבור לא זוכר היום שהוא בכלל היה שר אוצר. גם לנתניהו זה לא יעבוד. בדרך, הוא יגרור את הכלכלה הישראלית מטה.