מפגין במחאה נגד נתניהו בירושלים, שלשום
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שורשי המשבר - בשחיתות השלטונית

קו ישיר עובר בין המחאות ברחוב והרס החברה האזרחית בישראל לבין הסיאוב בסביבת ראש הממשלה, שמתנהג כמי שניסיונות הבריחה שלו ממשפטו חשובים יותר מכל. דעה
מרדכי גילת, דעה
16 ביולי 2020
10:55

קו ישר עובר בין הפגנת אנשי הדגלים השחורים, הפגנת העצמאים ובעלי העסקים הקורסים, הפגנת מאות אלפי המובטלים, הפגנת העובדים הסוציאליים שהממשלה בראשות נתניהו כבר שנים לא סופרת אותם, הפגנת מאות חברי תנועת הצופים – קו ישר שתחנת היציאה שלו, המנוע שלו, נושא את השם המתבקש: 'סיאוב שלטוני'.

או בעצם, קבלו תיקון: 'שחיתות שלטונית'. אסור לברוח מהמונח הזה. אסור לעמעם אותו: הוא זה שמוציא לרחובות מאות אלפי אזרחים טובים.

כאן, בגינה המקוללת הזו, מלאת הקוצים, הכל מתחיל. כאן נטועים שורשי הרס החברה האזרחית בישראל.

כאן צומחת האטימות לזכויות האזרח הכי בסיסיות; לפגיעה הקשה בשכר העובדים הסוציאליים; להשחתה הציבורית בחלק ממשרדי הממשלה; לקשרי ההון שלטון של ראש המדינה עם אנשים מפוקפקים ביותר; לרצון העז של נתניהו להשתיק את אחרוני אנשי התקשורת החופשית כדי שלא יפריעו לו להפוך לרודן כל יכול. כאן נחשף הציבור לחיבוק  המתמשך של ראש הממשלה עם צלם החצאיות המורשע, חסר הבושה, נתן אשל.

העסקן המפוקפק הזה, שכבר שנים משרת את נתניהו, הוא נייר הלקמוס של הבית ברחוב בלפור. כשיצירה כזו לא נבעטת מיד מחצר הבית המטורלל  – אפשר להבין בעצם מה הרוח המנשבת בממלכה. אפשר להבין שוב לאן התדרדר ראש הממשלה, מדוע אנשים טובים ברחו מהחצר השלטונית שלו כדי לא להיות מזוהים איתו; מדוע הוא שילב ידיים עם עורכת הדין אסנת מארק, החסידה של הרב העבריין יאשיהו פינטו, כדי להפוך אותה לחברה בוועדה למינוי שופטים.

לא מפריע לראש הממשלה שאישה כזו, שמציבה בביתה תמונה של איש הפשע הזה, על שלל פרשיותיו, תבחר שופטים בישראל. להיפך: זה מה שהעסיק אותו, בין היתר, בעת הקמת הממשלה. לא חלילה השכבות החלשות, לא משרד הבריאות החולה, לא משכורות הרעב של העובדים הסוציאליים, לא קריסת בתי החולים וראשי המחלקות הפנימיות שפנו אליו כמה פעמים בקריאת הצילו.

הוא לא שם, הוא לא איתם. ראשו, אפשר להתרשם, במקום לגמרי אחר: במשפטו הפלילי. ראשו נטוע בשלושת כתבי אישום שהרשעה בהם מובילה לשנים ארוכות בכלא. הוא בלחץ, הוא מודאג, הוא מתקשה להנהיג מדינה ולקבל החלטות נכונות. הוא כבר מזמן לא קוסם. הוא מתנהג כמי שניסיונות הבריחה שלו מבית המשפט חשובים לו יותר מכל דבר אחר.

כשזה מצבו האמיתי, רק טבעי שבגינה הקוצנית שלו יצמחו מחדליו במשבר הכלכלי, החברתי, והרפואי; יצמחו ההפגנות העקשניות נגדו, הגדולות והקטנות, בכל רחבי הארץ ועד לירושלים; תצמח רדיפת שומרי הסף האחרונים ששרדו במדינה - וחמור מכך: תצמח ההחלטה להציג את שוחרי שלטון החוק - בהם טייסים, רופאים, אנשי עסקים ואזרחים שהמדינה הזאת יקרה להם -  כאנשי שמאל מסוכנים.

הנה הפושעים האמיתיים, הוא בעצם אומר, ומצביע על המפכ"ל לשעבר, על אגף החקירות, על צמרת הפרקליטות, על היועץ המשפטי לממשלה – על עובדי ציבור וגופים שהוא עצמו  בנה וטיפח ועכשיו סר חינם בעיניו. חטאם הגדול: הם סירבו למעול בתפקידם הציבורי. הם נשארו נאמנים למדינה ולשלטון החוק. הם שמרו על כבודם.