נדב קליין - 800 בפסיכומטרי

800 בפסיכומטרי | מהקיבוץ למעוז הקפיטליזם: נדב משקיע בסטארט-אפים

הילד שגדל בקיבוץ הקומוניסטי יד חנה הגיע למעוז הקפיטליזם. נדב קליין משקיע בסטארט-אפים ולא פוחד לרוץ קדימה - כמי שאיבד הורה, כל קושי נכנס לפרופורציות ונותן לו המון כוח
מערכת כאן
26 ביולי 2020
11:09

על הציון המושלם ומפיח הגאווה שקיבל בפסיכומטרי, נדב קליין לא מרבה לספר. ‫"הוא בעצם סיפר לי על זה בצניעותו רק כשעמדתם להגיע", מגלה לנו אחת הקולגות שלו לעבודה. למעשה, נדב נוהג להחריש את העובדה שקיבל את הציון בכל מקום שבו הוא נמצא, מכיוון שאנשים מגיבים בתדהמה מוחלטת ואין לו סבלנות או זמן להתעסק בזה.

"החוויה של לאבד הורה מאוד מאוד מחזקת אותך. ‫מעבר לזה שזו מכה נוראית כמובן שמלווה אותך כל החיים‫, זה מכריח אותך להתחזק, זה מכניס כל דבר אחר לפרופורציות"

ד"ר נדב קליין בן ה-34 משמש כיום כמנהל בחברת קרן הון סיכון שנקראת "טריוונצ'רס" המשקיעה בסטארט-אפים. הוא דוקטור לביואינפורמטיקה (חקר מידע ביולוגי באמצעות מחשב) שחתום על שני אקזיטים קטנים של כמה מאות אלפי דולרים שלא הרוויחו לו כותרות גדולות בעיתון. כבר בגיל 17 הוא התחיל ללמד מחשבים והבין את ייעודו בחיים: לקחת סיכונים בעולם הרפואה הטכנולוגית ולנסות לעשות מזה כסף.

הוא פוגש בשנה כ-700 חברות סטארט-אפ, המנסות לגייס כסף דרך הקרן שהוא מנהל. מתוך המאות שצובאים על דלת משרדו, נדב בוחר מתוכן כשש חברות בסה"כ שעשויות לדעתו לשנות את פני הטכנולוגיה הרפואית בישראל ובכלל בעולם. החברות מנסות למצוא פתרונות לשוק המתהווה – אחת תוכל לזהות איזה חיידק מזהם, אחרת תוכל לחזות כל מיני בעיות רפואיות עוד לפני שהן קורות על סמך כמות לא מבוטלת של נתונים ועוד.

נדב גדל בקיבוץ יד חנה, הידועה בכינויה "הקיבוץ הקומוניסטי היחידי". אבל במבט להיום נדמה שאין זכר לעבר שלו כקיבוצניק ("עכשיו אני במעוז הקפיטליזם", מכריז נדב). הוא גדל עד גיל 14 עם אימו,שנפטרה מסרטן. עם אבא שלא נוכח בחייו, העביר את שנותיו כילד בודד שצמח וגידל את עצמו עם המון תעצומות נפש: "החוויה של לאבד הורה מאוד מאוד מחזקת אותך. ‫מעבר לזה שזו מכה נוראית כמובן שמלווה אותך כל החיים‫, זה מכריח אותך להתחזק, זה מכניס כל דבר אחר לפרופורציות". בדירתו הצנועה בת"א אנחנו מבקשים מנדב להראות לנו תמונה של אמא שלו אבל חוץ מציור שלו ושלה, מעשה ידי סבו, הוא מתקשה להיזכר היכן שם את אלבום התמונות שנשאר לו ממנה: "אני לא נוהג לצפות בהן לעיתים קרובות". את התקופות שהרגיש לבד בעולם, הוא מנסה להשאיר מאחור.

הפרופורציות והכוחות שצבר בילדותו סייעו לו מאוד בגל הראשון של הקורונה, כשנדב הספיק להידבק ולהחלים: "‫הייתי בבית עם כאבי חזה, כאבי גב ולא היה לי חוש טעם או חוש ריח". הוא אולי גם קצת מודה לתקופה המוזרה הזו - בעקבות הקורונה חברות קיבלו המון כוח לידיים, כמות אדירה של השקעות הופנו כלפי החברות הישראליות שעלייתן הפכה לאקספוננציאלית: "‫זה הקפיץ אותנו שנים קדימה, עשר שנים שהצטמקו לחודשיים", נדב מספר. "‫יש פה מיינדסט של לקחת יותר סיכונים, וזה משהו שמשרת אותנו מאוד".