טהרן

יומני טהרן | פרק 8 - משאירים קצוות פתוחים

מרוב תפניות וטוויסטים, פרק הסיום מעלה יותר שאלות פתוחות מאשר תשובות. גלית דיסטל-אטבריאן סוגרת עונה עם רשמיה מפרק הסיום (זהירות: ספוילרים)
גלית דיסטל-אטבריאן
29 ביולי 2020
14:08

לכל יומני הצפייה של "טהרן" >>

סליחה כן? אבל יש דבר כזה סוף פתוח ויש דבר כזה סוף שאין בו רמז לסוף.
אני מעוניינת להציג טרוניה: הסוף של הפרק האחרון יותר פתוח מהדלת של חנה מרון "מקרובים קרובים".
הסוף הזה נשאר כל כך פתוח עד שהייתי בטוחה שיוצאים לפרסומות כי לא יכול להיות שכך נראית הסצנה האחרונה של כל העונה.
קדוש היא מרגלת כפולה? למה? מה גרם לה לשתף פעולה עם האיראנים? מה הסיפור מאחורי הסיפור? ראש הביון האיראני הוא חפרפרת כפולה? תמר יורה באיש שלא ירה באבא שלה ואז משחררת אותו בלי לוודא הריגה? הוא יחיה? הוא ימות? הוא הרי השחקן הכי טוב בסדרה הזאת! מה נעשה בלי שון טאוב האיראני/יהודי/אמריקאי הנוגע ללב הזה?


שרתה כסוכנת כפולה, או שמא הולכה שולל מלכתכילה? לירז צ'רכי וניב סולטן - מתוך "טהרן"

והמטוסים שלנו, מה איתם? באמת מותר לסיים עונה באמצע שמטוס נופל וטייס מבצע נטישה מפוארת?זה חוקי בכלל להשאיר את כל השאלות האלה פתוחות וללכת? מה נסגר? ומה עם הכור האיראני? ולאן תמר ומולאד רוכבים עם הטוסטוס? אל האופק? אל האינסוף ומעבר לו? כמה טוויסטים בעלילה אדם מסוגל לספוג בבית הזה? ואיך יכול להיות שבפרק הסיום יש יותר שאלות פתוחות מאשר סגורות?
אי אפשר להשאיר ככה את הצופה עם הלשון בחוץ, זה לא יפה, לא מתנהגים ככה.

בלט מעל כולם העונה. שון טאוב - מתוך "טהרן"

אין שום קתרזיס בסיום העונה הראשונה של טהרן. התחושה היא לא רק שזה נגמר בפרק רגיל ולא בפרק סיום, אלא שזה נגמר באמצע פרק, כל פרק, סתם פרק.
למה היוצרים הרשו לעצמם לעשות את זה? כי הם יכולים.
למה הם יכולים? כי הם שבו את הצופה בלופ אינסופי של עלילה פתלתלה ודמויות שמעוררות אמפטיה, כמה אכזרי מצידם וגם כמה גאוני.

ההימור שלי הוא שתהיה עונה נוספת רק כדי לקבל איזו תחושת הקלה כי ככה לא גומרים סיפור. בינתיים אנחנו נשארים עם תהיות רבות שנכנסות גם לעולם האמיתי - כי אם הסדרה הזאת משקפת במשהו את ההתנהלות הפנימית במוסד, אז פקקטה מוסד ופקקטה מדינה.
הביון האיראני מתוחכם פי אלף, הביון שלנו לא מזהה חפרפרות גם אם הן עומדות לו מול הפרצוף עם הריסים הארוכים של לירז צ'רכי. תמר מצליחה לעלות על הקנוניה האיראנית כמעט במזל, בפוקס לא מתוכנן ותוך רמיזות עבות מצד מילאד.
הביון של הצד השני לעומת זאת ערמומי, מוקפד ומתוכנן פי אלף. אצלנו כאוס, ואצלם משמעת ברזל.

בורחים בלי לספק לנו תשובות. ניב סולטן ושרבין אלבני - מתוך "טהרן"

"טהרן" הובילה את הצופים ביד בטוחה אל מחוזות מוסריים, אנושיים, רגשיים, פוליטיים ומדיניים. הסדרה הזאת הצליחה כל כך כי היא רתמה את העלילה לדמויות ולא להיפך. מצד שני, יש להתפלל לשני דברים כמעט סותרים: הראשון הוא שהמציאות המדומה רחוקה מהעולם האמיתי כי אחרת הלך עלינו. השנייה? הלוואי אמן עונה נוספת.

בחזרה לעמוד הראשי של "טהרן" >>