-
צילומים: יונתן זינדל, פלאש 90

מיעוט למיעוט זאב? הרשימה המשותפת לא יכולה להתנגד לחוק טיפולי ההמרה

חברי הרשימה המשותפת, רובם ככולם, התנגדו לחוק טיפולי ההמרה. השלושה שתמכו דאגו להסביר שלא עשו זאת ממקום של שיח זכויות. אבל מי שחרט על דגלו את השוויון כערך עליון, לא רשאי להתיר אי שוויון כלפי קבוצות מיעוט אחרות מתוך פוביה כלשהי
ריאד עלי, דעה
31 ביולי 2020
22:13

החוק האוסר טיפולי המרה עבר לפני כשבוע וחצי בקריאה טרומית בכנסת. שלושה חברי כנסת ממפלגת חד"ש הצביעו בעדו, חברי התנועה האסלאמית (רע"ם) הצביעו נגד, וכל שאר חברי הרשימה הערבית המשותפת חלקם נמנעו או נעדרו מההצבעה - שניים מחד"ש, כל חברי בל"ד וגם חברי תע"ל של אחמד טיבי.

ההצבעה של חלק מחברי הכנסת של חד"ש בעד החוק גררה ביקורת חריפה כלפיה בחברה הערבית. מה שהביא את ראש הרשימה המשותפת, איימן עודה, להדגיש כי התמיכה בחוק הייתה משיקולים הומניים והיא נובעת רק מתוך התנגדות להליך הרפואי הכפוי נגד חלק מקהילת הלהט"ב, ולא כתמיכה מהותית בזכות "לשונות מינית" של אנשים.

• ח"כ וליד טאהא: תופעה של הומואים כמעט לא קיימת בחברה הערבית, אנחנו מתנגדים לזה

מעניין. הרי הרשימה המשותפת מכריזה על עצמה השכם והערב כמייצגת של המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל. למיעוט הזה היא דורשת זכויות של מיעוט לאומי: שפה, תרבות וזיכרון לאומי פלסטיני ממוסד בתמיכת המדינה. שוויון מלא אזרחי ולאומי. היא גם מאמינה שזו זכות מוקנית למיעוט הפלסטיני לשמור ולשמר את זהותו "המוּלדת והנבדלת" משאר חלקי החברה הישראלית.

מתוך תפיסה זו היא גם מתנגדת נחרצות לכל הניסיונות "לכפות" ישראליזציה (המרה) על המיעוט הפלסטיני שהיא מייצגת. זו גם הסיבה שבגללה ברשימה המשותפת מתנגדים נחרצות לשירות לאומי או אזרחי של הצעירים הערבים בישראל. אגב, ברשימה המשותפת רואים בגילויי ישראליות ברחוב הפלסטיני כמתן לגיטימציה, בדרך עקיפה, להצביע למפלגות הציוניות-יהודיות, שכן הם עלולים לפגוע במעיין ממנו המפלגה דולה קולות ותמיכה.

אבל - וזה אבל גדול - אם זו העמדה בעניין זכויות המיעוט הפלסטיני בישראל, עולה השאלה מה באשר לזכויות של מיעוטים אחרים בעיני הרשימה המשותפת? הרי שיח הזכויות אחד הוא, והקהילה הלהט"בית היא סוג של מיעוט. אמנם המיעוט הזה הוא על-דתי, על-לאומי ועל-מגדרי, אך הוא עדיין מיעוט שיש לו זהות שונה - זהות מינית מולדת. ממש כמו הפלסטיני הטוען, ובצדק, לזהותו הלאומית-פלסטינית המוּלדת השונה.

כן, הקהילה הלהטבי"ת היא מיעוט שיש לו זכות להיות נבדל כקבוצה. מיעוט שיש לו צרכים משלו וצורך בזכויות יסוד ששוויון בפני החוק עומד בבסיסן. מתן הכשר חברתי לפגיעה בזכויותיהם כ"אחרים" היא מתן הכשר לפגיעה בזכויות שלנו כ"אחרים".

ההתנגדות של הרשימה המשותפת לחוק טיפולי ההמרה נותנת לגיטימציה לרעיון המתיר אפליה, בין היתר נגד ערביי ישראלי, על רקע השתייכותם הלאומית, הדתית, הגזעית והמגדרית. היא גם מתירה כפייה לשינוי זהות באשר היא, לאומית, עדתית ומינית כאחד. היא נותנת למשל לגיטימציה לפגיעה במעמדה של השפה הערבית בישראל כביטוי לשונות חברתית, תרבותית ולאומית. היא פוגעת בזכות שלי לדבר עברית עם מבטא בתקשורת הישראלית. היא נותנת לגיטימציה לחוק הלאום כמתיר דומיננטיות של קבוצה אחת על פני האחרת, מתוך האמונה שעצם ההכרה בזכות הקיום של האחד מסכנת את קיומו של האחר.

שיח הזכויות אחד הוא, והקהילה הלהט"בית היא סוג של מיעוט. אמנם המיעוט הזה הוא על-דתי, על-לאומי ועל-מגדרי, אך הוא עדיין מיעוט שיש לו זהות שונה - זהות מינית מולדת

אבל מי שעוקב אחר עמדותיה של הרשימה המשותפת, על כל מרכיביה, מבין שעמדתה כלפי החברה הלהט"בית, ברחוב הערבי ובכלל, לא שונה מעמדתה כלפי ערבים פלסטינים המעיזים "לצאת מהארון" ומכריזים על עצמם, רחמנא לצלן, ישראלים. יש קו מחבר בין האינטרס של הרשימה המשותפת לשמור על ציבור מצביעיה כפלסטיני בהגדרה ובהרגשה לבין האינטרס שלה להשאיר את החברה שלה סגורה ומסוגרת בפני כל שינוי.

בעיניי חברי הרשימה המשותפת, הישראליות והקהילה הלהט"בית כסימן היכר בתוכה, הן שתיהן סוג של תרבות מערבית זרה המאיימת על קיומם הפוליטי-לאומי, תוך שלילת הרלוונטיות שלהם. אפשר בהחלט להבין, מבלי להסכים כמובן, את ההתנגדות של התנועה האסלאמית לחוק ההמרה. התנגדותם דומה לזו של המפלגות היהודיות-דתיות.

אך תמוהה בעיניי עמדתה של בל"ד, תנועה פוליטית פאן-ערבית, על-דתית וחילונית בהגדרה. תמוהה לא פחות עמדתה של תע"ל, התנועה הערבית לשינוי בהנהגת חבר הכנסת אחמד טיבי, שאמור לייצג דור פתוח יותר לחברה הישראלית. יותר מכך תמוהה עמדת חד"ש, המפלגה עם הדגלים הסוציאליסטים, חילוניים וליברליים, שדאגה להבהיר שתמיכתה בחוק באה ממקום הומני ולא ממקום של שיח זכויות.

מי שחרט על דגלו את השוויון כערך עליון, ללא הבדל דת, גזע ומין, לא יכול ולא רשאי להתיר אי שוויון מקבוצות מיעוט אחרות מתוך פוביה כלשהי, שהרי הוא בעצמו קורבן של הפוביה. הוא בעצמו האחר.