סיון אלמוז

"כשתינוק מחובק הוא מרגיש שהוא קיים"

סיון אלמוז התחילה את חייה כתינוקת נטושה וגדלה בבית יתומים בסיאול עד שבגיל שלוש אומצה והגיעה לישראל. היום היא מגייסת תרומות ל9"חיבוק ראשון", עמותה שדואגת לשלוח אנשים לחבק תינוקות חולים שננטשו כמוה, וצריכים חיבוק שיעזור להם להחלים
מערכת כאן
02 באוגוסט 2020
12:40

"הרבה פעמים שואלים: איך אפשר לנטוש תינוק? ומה פתאום נוטשים תינוקות? הסיבות מאוד מגוונות", מסבירה סיון בשיחה עמנו: "תינוק יכול להינטש בגלל מצב רפואי, הורים מאוד צעירים, היעדר מסוגלות הורית, אימהות שמשתקמות והולכות למרכזי גמילה מסמים". אך היא מודה שיש משהו אחד שקשה להיפטר ממנו:"זו עבודה".

אחת העמותות אשר מטפלות בתינוקות נטושים ובודדים היא עמותת "חיבוק ראשון". מאות התינוקות הננטשים ע"י הוריהם בבתי החולים מדי שנה מקבלים חום ואהבה, ובעיקר את היד המלטפת שהם כל-כך זקוקים לה בתקופה קריטית זו להמשך חייהם. עד שיימצא להם בית חדש, המתנדבות מגיעות לבתי החולים כל יום, אחרי שתודרכו בקפידה, על מנת לצמצם את החסך שיש לתינוק על מנת שהמגע יעזור לו להחלים.

"שאלו אותי לפעמים איזה תחושות יש לי כלפי ההורים הביולוגיים, אני קשורה מאוד להורים המאמצים שמבחינתי הם הביולוגים. אני כן מרגישה שיש בי געגוע מאוד עמוק והוא לא ברור לי, במשך השנים למדתי לחיות עם החסר הזה".

סיון אלמוז, בת 52, היא אמא לארבעה ילדים ומתנדבת בגיוס תרומות עבור עמותת "חיבוק ראשון":  "כשתינוק מחובק והוא מרגיש שאוהבים אותו אז הוא מרגיש שהוא קיים", היא אומרת. סיון היא מאומצת בעצמה שננטשה על ידי הוריה: כשאמה המאמצת הגיעה מישראל לסוכנות האימוץ בקוריאה וראתה באלבום התמונות ילדה מקסימה בת שלוש – מיד הכריזה שהיא מאמצת אותה. סוכנת האימוץ לא ממש התלהבה וניסתה להוריד את ההתרגשות ברקע: "את בטוחה? היא כל כך מכוערת". כמובן שהאימוץ המיוחל קרה ("אני מרגישה בת מזל שנטשו אותי") ולסיון יש תחושה שהיא הגיעה למקום הרבה יותר טוב, כך ששורשיה וביתה הם בישראל.

"הונחתי בפתחו של בית יתומים בסיאול, בדרום קוריאה, עם פתק ובו היה רשום יאן סון, השם שלי בקוריאנית ותאריך לידה", סיון נזכרת. מלבד הפתק, עברה נותר מאחור ללא זכר להוריה הביולוגיים: "שאלו אותי לפעמים איזה תחושות יש לי כלפי ההורים הביולוגיים, אני קשורה מאוד להורים המאמצים שמבחינתי הם הביולוגים". היא מוסיפה: "אני כן מרגישה שיש בי געגוע מאוד עמוק והוא לא ברור לי, במשך השנים למדתי לחיות עם החסר הזה".

עם תחילת הקורונה, כל מי שלקח חלק בהתנדבות על מנת לעזור לתינוקות חסרי הישע, הרגיש חוסר אונים: "בדרך כלל אנחנו מטפלים בכ-30 תינוקות מדי חודש בעמותה", סיון מסבירה. "כשהתחילה הקורונה אז מנעו מכולנו להגיע לבתי חולים ולא טיפלנו באף תינוק. ידענו שיש תינוקות שזקוקים לנו וזה היה מאוד מאוד קשה, גם לנו וגם למתנדבים".

את ייעודה בחיים סיוון כנראה מצאה לא במקרה: "‫כשחשבתי שאני אגיע לקוריאה, אני חושבת שהייתי מחפשת את בובו ולא את ההורים הביולוגים שלי", היא מספרת. "במסמכי האימוץ היה כתוב שהייתה לי מטפלת אישית בשם בובו. כנראה שבכל זאת הייתי...גם בבית היתומים הייתי מחובקת".