עיקרי התוכנית

הפרוטוקול חושף: ישראל החליטה ליישב 60 אלף פלסטינים בפרגוואי

מלחמת ששת הימים הפכה את ישראל לאימפריה, השטח שבשליטתה הוכפל, אך האוכלוסייה הערבית היוותה אתגר. ב-1969 המדינה קיבלה החלטה להעביר 60 אלף פלסטינים לפרגוואי. כמה זה עלה? איך זה נעשה? התוכנית הממשלתית נחשפת • וגם - איך כל זה קשור למנגלה?
השעה הבינלאומית
11 באוגוסט 2020
13:53

מלחמת ששת הימים הפכה את ישראל לאימפריה. השטח שבשליטתה הוכפל, הגאווה הלאומית הייתה בשיאה, אבל גם הבעיות. ישראל שמחה מאוד לקבל לידיה את שטחי המולדת ההיסטוריים, אלא שרמת הגולן, ירושלים, יהודה ושומרון וחבל עזה, נשאו איתם גם אתגר נוסף. האוכלוסייה הערבית בשליטת ישראל שילשה את עצמה ונוספו לה מיליון תושבים חדשים, מקצתם פליטים שברחו או גורשו כבר במלחמת השחרור.

תוכנית פרגוואי התבשלה עוד בלשכתו של ראש הממשלה לוי אשכול, והיא לא הייתה היחידה. ישראל פעלה בשורה של תוכניות לא מוצלחות במיוחד להעביר פלסטינים מעזה לגדה. ועדת השטחים המוחזקים הייתה למעשה "קבינט השטחים" של הממשלה. שם דנו באותם ימים, למשל, באפשרות להקים מפעלים חדשים למען הפלסטינים בשטחים ששוחררו, בשאלה האם לאפשר לפלסטינים לעבוד בישראל, בשאלה כיצד להבטיח שלא יתחרו במפעלים הישראלי, וחשוב לא פחות - כיצד מבטיחים שישראל לא תהפוך תלויה בפועל הפלסטיני?

החשש המוצדק היה שהרעה תפתח מרצועת עזה הצפופה. חצי מליון תושבים חיו אז בשטח הרצועה, מהם 60 אלף פלסטינים שנהנו עכשיו מחופש תנועה יחסי לקרקעות שנטשו מאחור בשטח מדינת ישראל. בממשלת גולדה, ממש כמו בממשלת האחדות של לוי אשכול, קיוו שהשליטה בשטחים תקדם הסכם שלום ותפתור גם את סוגיית הפליטים הפלסטינים. אלא שירדן ומצרים לא מיהרו לקנות את היד המושטת לשלום של ישראל. 

אחת התוכניות לפתרון סוגיית הפליטים שעלתה באותם ימים הייתה הקמת ישוב חקלאי פלסטיני באל-עריש שבסיני, שבו יתגוררו כ-50 אלף פלסטינים. אך לצד הרעיונות הפומביים, הלכה ונרקמה לה עסקה אחרת, שאת את פרטיה המדויקים אנו חושפים כעת - תוכנית העברה של 60 אלף פלסטינים הרחק מהמזרח התיכון, לפרגוואי שבדרום אמריקה.

במאי 1969 התכנסה ועדת השרים לשטחים המוחזקים לדון בתוכנית החשאית שסוכמה בין ראש המוסד דאז, צבי זמיר, לרשויות בפרגוואי. מלבד גולדה מאיר וצבי זמיר, עוד דוברים מצוטטים בפרוטוקול, בהם סגן ראש הממשלה יגאל אלון והשר ישראל ברזילי, איש מפ"ם.

גולדה מאיר, צילום: משה פרידן, לע"מ

← ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, אמרה בוועדת השרים: "החברים ודאי זוכרים שדנו פעם בעניין אפשרות הגירת ערבים לברזיל, ואנחנו הצענו אז לצבי זמיר לשלוח אדם שיעשה מה שצריך לעשות על מנת לברר את הדבר ולהביא לנו את תוצאות הבירור. צבי זמיר נמצא עכשיו במצב שהוא יכול להגיד לנו איך העניין עומד אחרי הבירור. צריך לקבל החלטה ומאוד חשוב שההחלטה תהיה על-דעת כולם".

ראש המוסד: "פרגוואי מוכנה לקלוט 60 אלף ערבים"

← ראש המוסד, האלוף צבי זמיר: "ההצעה שמדובר בה היא הסכמה של ממשלת פרגוואי, באמצעות המוסד לחקלאות והגירה של ממשלת פרגוואי, לקלוט במשך תקופה מינימלית של ארבע שנים - אם כי היא יכולה להמשך יותר אם הדברים יתפתחו - 60 אלף נפש מוסלמים ערבים, שלפי ההגדרה שלהם אינם קומוניסטים. היא מוכנה לקלוט אותם בארצה, כאשר ממשלת ישראל תמלא אחר תנאים מסוימים. זה מאושר במכתב של משרד ההגירה, כאשר ליד זה מצורף הסכם שאינו מופיע במכתב משרד ההגירה. ההסכם הזה נחתם בין נציג ישראל לבין קונסול פרגוואי בארגנטינה. תמורת עסקה זו ממשלת פרגוואי מבקשת ראשית, שנישא בכל ההוצאות הקשורות בהבאת המהגרים לפרגוואי בכל דרך שנמצא לנחוץ. הבעיה שצריך להחליט עליה היא לא רק 350 אלף הדולר האלה, אלא צריך להחליט על תוכנית שמסתכמת במשך שנים אחדות ב-20-30 מליון דולר ופותרת לפי דעתי חלק מהבעיה, משום שהיא מדברת על 60 אלף נפש. זו תוכנית לא-קטנה, אבל היא תהיה מורגשת בשטח ובעלת ערך. אני ממליץ, על יסוד ההסדרים עם ממשלת פרגוואי, שאני רואה אותם די אמינים, לעשות זאת ולראות בה תוכנית פתיחה בתנאים הקיימים. אנחנו פועלים באמצעות קשרים שיש לנו אתם והם הוכיחו יעילות כבר בעסקה קודמת שקשורה עם דרכונים. איני רוצה להיכנס כאן לפרטים. הנציג שלנו בשטח ראה את הנשיא, שלא אישר את החלק הנוגע לכסף אבל אישר את העניין הנוגע להגירה. יש לנו רושם שאם המשטר הזה בפרגוואי, שמתקיים שם כבר למעלה מ-20 שנה, ימשיך להתקיים ולא יהיו בו שינויים, אם כל זה יתקיים, התוכנית היא בת ביצוע".

פרגוואי של 1969 היא דיקטטורה לכל דבר ועניין. כבר 15 שנים שהיא נתונה ליד הברזל של אלפרדו סטרוסנר. סטרוסנר, בן לאב גרמני ואם מקומית, עלה לשלטון בהפיכה צבאית ב-1954 וזכה לתואר המפוקפק "הדיקטטור הוותיק ביותר בהיסטוריה של אמריקה הלטינית. בשנות שלטונו הוא הוביל מדיניות חוץ של תמיכה ללא סייג בארצות הברית וזכה בתמורה לסיוע חוץ נדיב. כלפי מתנגדיו מבית הוא הפגין יד קשה. במהלך שלטונו הוא היה אחראי לרצח של אלפים, לעינויים ולרצח הילידים משבט האצ'ה. שחיתות ואפילו פדופיליה הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הפרטית של סטרונר. וכן, הוא שמר על קשרים חמים עם ישראל, לצד קשרים הדוקים שתחזק עם לבנון וסוריה. המצב הכלכלי בפרגוואי היה בכי רע והיא הייתה זקוקה לכסף שישראל הציעה.

← ראש הממשלה גולדה מאיר: "את 350 אלף הדולר האלה צריך לתת עכשיו?"

← ראש המוסד, האלוף צבי זמיר: "עם חתימת ההסכם"

← ראש הממשלה גולדה מאיר: "כמה אנשים זה מכסה?"

← ראש המוסד, האלוף צבי זמיר: "את 10 האלפים הראשונים"

← ראש הממשלה גולדה מאיר: "מה קורה אם אנחנו מצליחים עם 10 האלפים הראשונים אבל אין יותר מועמדים להגירה, אז לא הפסדנו שום דבר?"

← ראש המוסד, האלוף צבי זמיר: "אז אנחנו חדלים לשלם. ניסינו לחפש הסדרים מדיניים מסודרים. יכול להיות שנגיע להסכם לגבי מטוסים וכו'. אנחנו חושבים שזה יסתכם ב-550-600 דולר לנפש, כולל הוצאות הדרך, ו-33 הדולר שצריך לתת לממשלת פרגוואי. יש לנו יסוד להניח שנגיע להסכם עם חברת התעופה "ואריג" לגבי טיסות צ'ארטר כאשר ההסכם עם פרגוואי יהיה חתום. יש רעיון להכניס למטרה זו את מטוסי הבדק. לפרטי הדברים עד הסוף לא נכנסנו כי ההסכם לא קיים. נראה לי שהסכום של 550 דולר הוא ריאלי ונראה לי שהוא מכסימלי. בחיפוש דרכים להגירה התקשינו למצוא אפשרויות הגירה עד שנוצרה סיטואציה שהערבים רוצים להגר מהארץ. זה הסדר שקיים ועומד. אינני חושב ששם יכולים בזמן קצר לקלוט אלפים רבים, אבל הם מוכנים להתאים את עצמם בכל זאת ל-60 אלף נפש במסגרת ארבע שנים וזה מספר לא קטן".

ראש המוסד לשעבר, האלוף צבי זמיר, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אחת השאלות החשובות שעולות בישיבה היא האמצעים שבהם יש לנקוט כדי להסתיר את המיזם. מה עושים אם הוא יתגלה, אם יתברר שישראל פועלת לייצא לא פחות מ-60 אלף פלסטינים לפרגוואי?

← ראש המוסד, האלוף צבי זמיר: "יתכן שיהיה כדאי, אם יתברר שקבוצה מסוימת לא נקלטה, לקחת אותם חזרה כדי לא להפסיק את ההמשך של הגירה זו. אבל בהסכם זה לא קיים ואנחנו לא מעוררים בעיה כזאת. יכול להיות שלנו יהיה שיקול להחזיר אותם אם תהיה שם שערוריה, כדי לא ליצור מצב מיוחד שעלול למנוע ממהגרים נוספים לצאת לשם, אבל זה לא מתחייב מההסכם".

← ראש הממשלה גולדה מאיר: "אם יהיה להם כל כך טוב ויהיו להם הוצאות הדרך כדי לחזור, הם ודאי ישארו שם. יהיה רע - ממשלת פרגוואי לא תיתן להם לחזור ולא תיתן לנו 100 אלף דולר כדי לקבל אותם בחזרה".

או במילים אחרות, אומרת ראש הממשלה גולדה מאיר, גם אם ירצו, אין כוונה לאפשר להם לחזור לעזה. עכשיו אפשר בהחלט לסגור עסקה, מסכימים כל הנוכחים, בהם סגן ראש הממשלה יגאל אלון.

←  ראש הממשלה גולדה מאיר: "אני מניחה שאין התנגדות"

חברי הוועדה מחליטים לאשר את הצעת המוסד על פי ההסדר כדלקמן:
• ממשלת ישראל תישא בהוצאות נסיעתם של המהגרים לפרגוואי
• ממשלת ישראל תדאג שכל נפש תצויד בכ-100 דולר לצרכי מחיה ראשונים
• ממשלת ישראל תשלם לממשלת פראגווי 33 דולר לנפש מהגר
• עם חתימת ההסכם ישולם סכום של 350,000 דולר על חשבון הגירתם של 10,000 נפש.

הישיבה ננעלה. שיתוף הפעולה עם פרגוואי מעורר דילמות מוסריות לא פשוטות על האופן שבו ניסו מנהיגי ממשלת ישראל - שהייתה אז ממשלת אחדות בראשות מפא"י - להתמודד עם בעיית רצועת עזה. אבל יש עוד היבט מטריד במיוחד.

מאז מלחמת העולם השנייה הפכה פרגוואי מקלט ידוע לפושעים נאצים, ובראשם רופא מחנה המוות יוזף מנגלה. כיצד קרה שישראל סגרה עסקה כה מפוקפקת עם משטר כזה? גם לוח הזמנים מעורר תהיות בתחום הזה. עד 1968 פעלה ישראל ללכוד פושעים נאצים במדינות אמריקה הלטינית והשקיעה בכך משאבים מרובים. עם כניסתו לתפקיד, סבר ראש המוסד צבי זמיר כי משאבי הארגון דלים מדי. באישורו של ראש הממשלה לוי אשכול, הוחלט להקטין את המאמצים ולהתמקד בפושעים נאצים בכירים. משמעות ההחלטה בפועל הייתה שמשנת 1969 הפסיקה ישראל בפועל לצוד נאצים בדרום אמריקה. זו אותה שנה בדיוק שבה נחתם ההסכם להגירת 60 אלף פלסטינים עם אחד המשטרים המזוהים ביותר עם הפושעים הנאצים.

לו הפרשה הייתה מתפרסמת אז, היא הייתה מעוררת מחאה בקרב ניצולי השואה. כבר בשנת 1969 היה ידוע שפרגוואי היא מקלט לפושעים נאצים. בשנת 1971 תבע צייד הנאצים טוביה פרידמן מהשלטונות בישראל לפעול למען לכידתו של מנגלה, אך ללא הועיל. סמיכות הזמנים בין ההסכם בין ישראל לפרגוואי בעניין הפלסטינים להפסקת הפעילות החשאית ללכידת פושעים נאצים בפרגוואי באותם חודשים ממש מעוררים חשד לקשר בין שני האירועים. כיצד קרה שהמוסד, שאפשר היה לצפות שיפעל ללכידת מנגלה, הוא אותו מוסד שסוגר עסקה עם ממשל סטרסנר?

ראיון שהעניק בשנות ה-80 מי שהיה אז שגריר ישראל בפרגוואי, בנו (בנימין) ורון, לטלוויזיה הגרמנית מחזק את הסברה שיש קשר בין האירועים. ורון סיפר כי היה ידוע לו על פעולה צבאית מתוכננת ללכידת מנגלה שבוטלה. הוא מעיד שבכל פעם שפנה לרשויות בישראל עם דיווחים על פושעים נאצים, נאמר לו שתפקידו הוא לשמש דיפלומט ולא צייד נאצים. אז האם ישראל נמנעה מפעולה ללכידת מנגלה בפרגוואי בתמורה לתכנית הגירה? השאלה פתוחה.

באשר למבצע עצמו - הוא לא נחל הצלחה גדולה מדי והסתיים בטרגדיה. בקיץ 69' יצאו ראשוני הפלסטינים לפרגוואי, מתוך 60 אלף, רק שלושים יצאו. על פי עדותם, בתוך זמן קצר מאוד הם מצאו עצמם ללא כסף וללא תעודות נסיעה. שניים מהם חזרו לאסונסיון הבירה חמושים באקדח ורצו לתבוע כסף שלטענתם לא שולם להם. הם הגיעו לשגרירות ישראל ודרשו לדבר עם השגריר. מזכירת השגרירות, עדנה פאר, הרימה את שפופרת הטלפון בניסיון לדבר עם השגריר, אלא שאחד הפלסטינים חשד שהיא מתקשרת למשטרה, שלף אקדח, ירה והרג אותה. הוא פצע בנוסף גם עובדת מקומית. ישראל טענה שמבצעי הפיגוע הם אנשי פת"ח, אלא שבדיקות בשטח של כתבי קול ישראל עוררו אז תהיות. פת"ח מצידו הכחיש כל מעורבות. ישראל לא ביקשה את הסגרת הרוצחים שריצו שמונה שנות מאסר.

בעקבות האירוע, העסקה בין ישראל לפרגוואי נחשפה ונעצרה, אך היקף התוכנית לא פורסם עד היום. העסקה שנועדה לייצא 60 אלף פלסטינים לפרגוואי, בחתימת ממשלת האחדות בהובלת המערך, כולל מפ"ם וגח"ל  - לימים הליכוד - תיזכר לנצח ככשל מוסרי ומנהיגותי שעלה בחייה של ישראלית בשירות החוץ. הדיל שנועד לפתור סוגיות אמיתיות של אבטלה בשטחים ואיום ביטחוני, היה למעשה הסכם עם משטר אכזרי שהעניק חסות לפושעים נאצים. עסקה שאפשר שתרמה לחירותו של אחד הפושעים הגדולים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי - יוזף מנגלה.