דוקותיים

דוקותיים | אדוני ירצה להפוך ליהלום או לטוס לחלל? ביקור בסצינת שריפת הגופות

"עלי שלכת" הוא בית לוויות אזרחי ששם לו למטרה לאפשר לציבור לבחור אחרת את סוף החיים. או בקיצור, שורפים גופות. זה מתחיל במילוי טפסים, ממשיך בקרמטוריום ובסוף מתכנס לערמת אפר, ששוקלת שניים וחצי עד שלושה ק"ג, שהיתה פעם בנאדם עם רגשות ורצונות. אה, ועם האפר אפשר לעשות שלל דברים. איזה? תתפלאו
מערכת כאן
08 בספטמבר 2020
11:56

"אנחנו מתעדים את ה...האפר עצמו שאותו אנחנו מפזרים", אומרת לנו איילת בפתחה של חורשת יער - "אין לנו היום רוח, אז אין לנו בעיה של כיוונים".
אנחנו מוצאים את הצוות הקטן של "עלי שלכת" מתחיל בפיזור האפר תוך כדי אמירת מילים לזכרו של הנפטר בלבם. הקושי עבורם להבין שאותו אפר היה פעם אדם חי ונושם אף פעם לא יכול להיות פשוט, גם אם לא מכירים אותו: "אין פה קהל או משפחה. אבל כן, זה חיים של בן אדם - 'עפר אתה ואל עפר תשוב'".

"עלי שלכת" נחשב למוסד ששינה את פני הקבורה החילונית בארץ: בית לוויות אזרחי המציע שירותי שריפת גופות, טיפול בנושאי קבורה ושירותים נלווים נוספים שאינם נהוגים בכל הנוגע להבאה למנוחות בחברה היהודית. אלו שירצו להיעזר בשירותי החברה, בין אם אותו האדם בחיים או קרוביו של הנפטר, יוכלו לבחור את היעד בו האפר יפוזר או ייקבר. לחלופין, הם יכולים לבחור גם כד או תכשיט בהם ירצו שהאפר יישמר. ישנה אפילו אפשרות להטיס את האפר לחו"ל, אפילו לחלל לשאפתניים שאחרי המוות. שריפת הגופות מתבצעת באמצעות מתקן שנקרא קרמטוריום, אשר הופך את הגופה תוך שעה וחצי או שעתיים לאפר השוקל שניים עד שלושה ק"ג.

"מרבית האנשים רוצים להמשיך את הפרידה שלהם מהעולם כמו הדרך שהם חיו ולחיות את החיים שלך בתור אדם חילוני וחופשי ואחרי זה להיכנס לתוך קבורה דתית, לא כולם מוכנים לקבל את זה על עצמם".

איילת נתיב, המנהלת של "עלי שלכת", מסבירה כי תחילה לא היה ביקוש גדול לשריפת גופות בישראל, אך עם השנים הפניות רק הלכו וגדלו: "מרבית האנשים רוצים להמשיך את הפרידה שלהם מהעולם כמו הדרך שהם חיו. לחיות את החיים שלך בתור אדם חילוני וחופשי ואחרי זה להיכנס לתוך קבורה דתית, לא כולם מוכנים לקבל את זה על עצמם". אחת המטרות שהציבה לפניה החברה היא לאפשר לכלל הציבור לבחור בדרך אחרת את השלב הגשמי האחרון שלהם.

משום ששריפת גופות אינו דבר ההולך יד ביד עם היהדות או האסלאם, ישנם גורמים שניסו לעשות הכל כדי לחבל בפעילות המשרפה. "זה היה בערך שנתיים אחרי שהתחלנו את הפעילות, מצאו את המקום ופשוט העלו אותו באש. המכונה נשרפה טוטאל לוס". רק קומץ של אנשים יודעים כיום היכן נמצאת המשרפה: "המכונה שמורה בסודיות, אנחנו לא מאפשרים הגעה לשם, אנחנו מעדיפים לנקוט בזהירות. התנור מותאם להיות בסביבת מגורים, כך שאתה יכול לעמוד ליד התנור ולא להריח שום דבר", איילת מסבירה.

היא לוקחת אותנו לאזור התצוגה שבו "משווקים" את הדרכים שבהם אפשר לבחור את הדרך הדרך המתאימה למנוחה נכונה: "מאפר בעיקרון אפשר לעשות המון המון דברים, מרמה של לשלב את זה בתכשיטי זכוכית ועד כאלה שעושים מזה יהלום כי אפר הוא פחמן, בדיוק כמו החומר של יהלום", אומרת איילת. בין שלל הדוגמאות והאפשרויות שבהן ניתן להנציח את הנפטר, אי אפשר שלא להבחין בתמונות הרבות התלויות על הקיר, אשר מציגות את מי שבחר בשריפת גופתו, "יש לנו פה משאול המלך, דרך זיגמונד פרויד, איימי ווינהאוס, אישה יהודייה שבחרה בתהליך הזה. אנחנו חושבים שהתהליך הזה הוא לא נוגד את היהדות", היא אומרת.

את הסיבות לכך שעדיף לשרוף את הגופות ולא פשוט לקבור אותן באדמה, איילת מנסה להסביר: "בעיקרון האפר נטמע באדמה, זה לא משהו שנשאר - זה לא תופס מקום ואנחנו מדינה קטנה ואין לנו מקומות. בנוסף, גופה שנרקבת באדמה זה לא דבר אקולוגי, זה מחלחל למי התהום ובגוף שלנו יש חומרים שהם לא ממש טובים". איילת מסכמת: "זה כן עושה משהו, גם אחרי הרבה שנים. זה מעציב, זה גורם להרהורים והמקומות האלה שאנחנו נוגעים בהם במוות מאפסים, לפחות אותי, על ההסתכלות על החיים - על מה לתת דגש, על מה לוותר. לחיות בטוב. לחיות באהבה".