רחוב יפו בירושלים בימי קורונה
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שנה בצל הנגיף: האנשים שהקורונה שינתה את חייהם

מאנשי המערכת הרפואית שנמצאים בחזית המאבק בנגיף, דרך הפוליטיקאים שצריכים להתמודד עם אתגרים ציבוריים חסרי תקדים, ועד הצעירים שנפגעו מהמשבר הכלכלי שהביאה עמה המגפה. בתוכנית מיוחדת לראש השנה בכאן רשת ב, שוחחה ליאת רגב עם כמה מהישראלים שהקורונה הפכה עבורם את השנה החולפת לזכורה במיוחד
ליאת רגב
19 בספטמבר 2020
12:28

שנת תש"ף תיזכר עבור מרבית הישראלים כשנה של מגפת קורונה, שממשיכה אתנו גם אל תוך תשפ"א. קשה לחשוב על מישהו בישראל שהתפשטות הנגיף לא השפיעה עליו בצורה כזו או אחרת, אבל יש גם את אלו שחייהם ממש השתנו מן הקצה אל הקצה בגלל הקורונה - מאנשי המערכת הרפואית שנמצאים בחזית המאבק בנגיף, דרך הפוליטיקאים שצריכים להתמודד עם אתגרים ציבוריים חסרי תקדים, ועד הצעירים שנפגעו מהמשבר הכלכלי שהביאה עמה המגפה. בתוכנית מיוחד לראש השנה בכאן רשת ב, שוחחה ליאת רגב עם כמה מהישראלים שהקורונה הפכה עבורם את השנה החולפת לזכורה במיוחד.

"שנה שלימדה כמה אפס הוא האדם"

פרופסור גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים שיבא תל השומר, סיפרה על השינוי הגדול שהביא משבר הקורונה לתפיסתה המקצועית: "זו הייתה שנה משוגעת שהראתה לנו כמה אפס הוא האדם, פתאום מגיעה מחלה חדשה שלא יודעים עליה הרבה, לומדים כל הזמן איך לטפל בה. זו שנה מאוד מתעתעת ומאוד קשה מבחינתי בתור רופאה, שאני יודעת תמיד מה לעשות, ופתאום אתה עומד ועושה טעויות, ולומד שאתה באמת לא יודע הרבה. קשה לרופא לעמוד במקום הזה". 

האזינו לריאיון המלא עם גליה רהב בכאן רשת ב

על התפיסה של כלל הציבור את המחלה אמרה רהב: "כל הקטע עם ההסברה והתקשורת והקשר עם הקהל, לנסות להסביר שיש כזאת מחלה. אתה נמצא כל כך עמוק שם וחווה את זה ויודע ורואה מה קורה. ואתה צריך לשכנע, ולא מאמינים לך. פוליטיקאים, אתה ממליץ דברים והם שמים פס על ההמלצות שלך ועל מערכת הבריאות. זה נורא מתסכל".

ראש עיריית בית שמש עליזה בלוך: "הקורונה גם חיזקה את הטוב המשותף"

עליזה בלוך נכנסה לפני פחות משנתיים לתפקיד שנחשב מאתגר ביום יום - ניהול עיר מפלוגת מבחינה בין-מגזרית, ושסובלת מקשיים כלכליים. בשנה החולפת נוסף לאתגרים האלו גם אתגר ההתמודדות עם הקורונה, כשבית שמש מהר מאוד החלה לסבול מנתוני תחלואה גבוהים וסומנה כעיר אדומה.

האזינו לריאיון המלא עם עליזה בלוך בכאן רשת ב

"אני מבינה שבנקודת הזמן הזו אני צריכה לעשות את הכי טוב כדי להצליח וכדי להבטיח לציבור חיים איכותיים", מסםרת בלוך בריאיון לליאת רגב בכאן רשת ב. "אני מתייחסת לזה כמסע ולא כאירוע נקודתי. קודם כל המסע של להתמודד על האפשרות, ובגלל שידעתי שאנחנו חיים בעיר שהיא כל כך מפולגת שלקחה לאקסטרים את הסכסוך הבין-מגזרי במדינת ישראל, אמרתי לעצמי שזה לא מחויב המציאות. אנחנו חייבים לתת לעצמנו את הצ'אנס לנסות משהו אחר, להגיד: 'בואו נתאמץ לאמץ אופציה אחרת'. ויצאתי למסע הזה ממקום שאני אומרת לכולם: 'אף אחד לא הולך מפה, כולם יישארו פה'. אני מרגישה קיצונית במתינות שלי. אחד מהדברים שנתנו לי את האנרגיה לנהל את התקופה הזו, זה שהרגשתי שבאמת ירד מתח השנאה.

"הקורונה בעצם גם חיזקה את הטוב המשותף. הקורונה אומרת בהפוך על הפוך – זה ממש לא משנה אם אתה חובש כיפה שחורה, סרוגה או שקופה, כשאתה נדבק אתה נדבק. זה פחד וחשש ששייך לכולם. בשונה מעיר רגילה, שבה ראש העיר כותב הודעה בווטסאפ או בפייסבוק וכולם יודעים איך שומרים על הכללים, אני צריכה לכתובה בפייסבוק, וגם פשקווילים, וגם ביידיש. הבחירה שלי הייתה שזו הסיטואציה ובואו נתמודד איתה".

עוד מספרת בלוך: "זה לא קל עבורי להתקשר לרב ולהגיד לו שצריך לסגור את בית הכנסת שלו בשבת. זו סיטואציה מאוד מורכבת, אבל באותה נשימה יצרתי גוף מתנדבים בפעם הראשונה שבו כל גופי ההתנדבות בבית שמש עובדים ביחד. חייבים לצאת מעמדת השיפוט. קל מאוד להגיד: 'למה אצל החרדים יש הדבקה?'. אפשר גם להגיד: 'רגע, בואו נעשה מהמקום הזה משהו יותר טוב'".

ד"ר נאיל אליאס מנהל בית החולים הצרפתי בנצרת: "כאב לי הלב לראות את החתונות בחברה הערבית"

בגל השני של הקורונה הפכו רבים מהיישובים הערביים למוקדי תחלואה, בעקבות מקרים חוזרים של הפרת ההנחיות והתקהלויות בחתונות אסורות. ד"ר נאיל אליאס, מנהל בית החולים בנצרת, מספר על ההתמודדות של אנשי הרפואה במגזר עם התפשטות הנגיף במגזר: "אנחנו לא מצליחים לנוח בחודשים האחרונים. אף פעם לא הייתה לי תקופה כזו אינטנסיבית".

האזינו לריאיון ד"ר אליאס בכאן רשת ב

ד"ר אליאס הוסיף: "מרבית החולים שמגיעים אלינו הם חולים ערבים מהיישובים בסביבה. בגל הראשון זה עבר לידנו מכמה סיבות – הווירוס הגיע מחו"ל ולא מהאנשים שלנו. בגל השני אנשים בחברה הערבית אמרו: 'נחזור לחיים הרגילים, אין וירוס'. הייתה משמעת בגל הראשון, ובגל השני זה ממש לא ככה ודברים יצאו משליטה.

"כאב לי הלב לראות את החתונות ואת הפרת ההנחיות בחברה הערבית. כאב לי הלב על חוסר האחריות, ועל זה שאנשים עושים חתונות והתקהלויות ללא שום חשבון. אבל כמו שהסברתי, זה קרה בגלל שבגל הראשון החברה הערבית הייתה מחוץ לעניין הזה. ראיתי אצלי בבית החולים צוות שהשתתף בחתונה בתחילת הגל השני, וכמה חזרו חיוביים".

שמעון הניג, שחלה בקורונה והחלים: זה מרגיש כאילו מישהו שאב ממך את כל האנרגיה

אם בתחילת התפשטות הקורונה בישראל הרבה סיפורים של חולים ונפטרים היו מקבלים תהודה, היום - כשהמספרים מאמירים - הכול נראה כמו סטטיסטיקה. אבל הסיפורים האישיים עדיין שם, וכחלק מהמאבק בנגיף אולי חשוב גם להמשיך להקשיב לאותם סיפורים. שמעון הניג בן ה-67, שחלה בקורונה וגם הצליח להחלים מספר על הרגעים הקשים בזמן שסבל מהמחלה.

"לפני בערך חודש הרגשתי שהחום שלי עולה, ולא ייחסתי לזה חשיבות", מספר הניג. "אבל אחרי יומיים התחלתי להשתעל בקול חורק והרגשתי חולשה גדולה. ההבראה הייתה ממש מתנת יום הולדת. ביום שחגגתי 67 יצאתי מבית החולים.

האזינו לריאיון עם שמעון הניג בכאן רשת ב

זה היה איום ונורא, אתה לא יכול לזוז. אתה מרגיש שמישהו שאב ממך את כל האנרגיה – לא רק במובן הפיזי, אלא גם במובן המנטלי. התודעה כבר לא עובדת באופן רגיל. פתאום אתה לא יכול להכניס אוויר והכול נעשה כבד.

עוד אמר הניג: "הייתי מאושפז בסך הכול שבוע. השינוי התודעתי כשאתה חולה מתפתח. בהתחלה כשאתה בבית החולים אתה לא מרגיש במצב בינוני-קשה, אבל מבחינת הרופאים זה כל הזמן יכול להתפתח לכיוון אחר. מבחינתם אתה נמצא בסכנת חיים. אחרי שעשו לי כל הבדיקות ראו שהמדדים הולכים לכיוון חיובי, וכנראה המערכת החיסונית שלי שברה את הקורונה. לא היה בי פחד. בדיעבד התחילה לחלחל בי המחשבה שהייתי בסכנת חיים וזה היה יכול להיגמר אחרת". 

כפיר צפריר, מוזיקאי שחזר לגור עם ההורים בגלל הקורונה: "המציאות שלי קיבלה פרספקטיבה חדשה"

ההגבלות על הציבור בעקבות המשבר הבריאותי בעקבות הקורונה, הביאו איתם גם משבר כלכלי שפגע בלא מעט ישראלים - בעיקר עצמאים ובעלי עסקים שמצאו את עצמם מתמודדים עם מציאות חדשה. כפיר צפריר, מוזיקאי בן 30 שבמשך שנים גר בתל אביב נאלץ בעקבות המצב הכלכלי לחזור לגור עם ההורים.

האזינו לריאיון עם כפיר צפריר בכאן רשת ב

בריאיון לליאת רגב הוא מספר: "זו תקופה קצת מורכבת לכולנו. אני הייתי צריך לבחור בין לסגור את העסק לבין לוותר על הדירה. זו בחירה כואבת אבל היא נעשתה בלית ברירה. לחזור לגור עם ההורים בגיל 30 זה לא נוח בכלל. אני בן אדם עצמאי שמפרנס את עצמו בתחום שנים ארוכות. לצד אווירת המשפחה המחבקת, המציאות שלך מקבלת פרספקטיבה חדשה.

"בהתחלה קיבלתי כל מיני התראות על אירועים שמתבטלים בגלל וירוס שמגיע מסין. זה היה נשמע כמו בדיה שמגיעה אחת לכמה שנים. מצאתי את עצמי מתחיל להיות ניזון מכל כל תקשורת שיכולתי".

עוד אומר כפיר: התחלתי להיות חרד כשכולם ביטלו לי, כשמתוך 14 אירועים נשארים לי רק שנים וגם הם בספק. עוד הייתי בר מזל כי הצלחתי להגיע עם בעל הדירה שלי להבנות ומצאנו פשרה".

מארינה מקסימיליאן: "המקצוע שלנו ספג מכה מאוד קשה, לא ראיתי שקל מהמדינה"

אחד מהענפים שנפגעו הכי קשה מהקורונה הוא ענף התרבות. במשך תקופה ארוכה לא מצאה הממשלה מתווה להחזרת מופעי התרבות, ועד שהדבר נעשה - הגיעה עלייה בתחלואה. הזמרת מארינה מקסימיליאן סיפרה על התקופה הקשה, וגם על איך ניצלה את הימים הלא שגרתיים האלה על מנת להוציא דואט עם בן זוגה גיא מנטש: "ידענו שיגיע הרגע הזה בחיים שנרצה להוציא דואט, ידענו שזה יהיה רגע מיוחד. הרגשנו שעכשיו זה הרגע, בתקופה כל כך קיצונית שכל העולם שותף לה ושזה רגע נכון.

האזינו לריאיון מארינה מקסימיליאן בכאן רשת ב

"המקצוע שלנו ספג מכה מאוד קשה. אני לא קיבלתי שקל מהמדינה ושום מענק. יש מחשבות יצירתיות איך לא אוכלים את כל החסכונות בתקופה הזאת. מצד שני צריך פרופורציה, אני עליתי לארץ עם המשפחה שלי בתקופה שהיה מותר לעלות עם רק מאה דולר לבנן אדם. אני לרגע לא הרגשתי חוסר בבית. מאוד עזרה יל המודעות הזאת".

ירון אנוש: "אתונה הייתה עיר שוממת לחלוטין"

הקורונה הפכה כל טיסה לחו"ל למצרך נדיר, והרבה מאוד ישראלים נתמלאו געגועים ליוון ולאיים שלה. עבור העיתונאי והמגיש ירון אנוש יוון היא כמו בית שני, ובמשך חודשים ארוכים הוא חיכה כדי לחזור לשם לביקור. "אני חושב שזו הייתה התקופה הכי ארוכה בחיי שלא הייתי ביוון", הוא מספר. "היה לי קשה כי יוון עבורי היא בית שני. אתה זר מרצון שם ואתה יכול לעצום עין לדברים שאתה לא רוצה, ואי אפשר לעשות את זה בארץ".

האזינו לריאיון עם ירון אנוש בכאן רשת ב

על החוויה במדינה עצמה בזמן הקורונה מספר אנוש: "יוון הייתה עבורי השנה שונה לגמרי במובן מסוים. לא שמעת שם קולות זרים כפי שאתה שומע שם בדרך כלל באוגוסט, וכולם דיברו על זה שהקיץ הזה אינו הקיץ שהיה, ואתונה הייתה עיר שוממת לחלוטין. כשנכנסתי לטברנה של חברה טובה, מקום שהרבה ישראלים באים לשם וצריך להזמין מקום שלושה שבועות מראש, ראיתי שהשולחנות מפוזרים, לא הייתה מוזיקה, וכשהמוזיקה הגיעה – הבהירו שאם אתה רוצה לרקוד זה רק ליד הכיסא שלך".