מזרח תיכון חדש: כשהליגה הערבית סירבה לגנות את ישראל

כך איבדה מלכת הגינויים של אחד המעוזים האחרונים של הסולידריות עם הסוגייה הפלסטינית, את מעמדה כמדינה השנואה על מדינות ערב
רועי קייס
23 בספטמבר 2020
18:34

תם עידן בסכסוך הישראלי-ערבי. זה אמנם לא פתח אף מהדורות חדשות, אבל זה קרה בדיון של הליגה הערבית לפני שבועיים. הפלסטינים ניסו לגנות את איחוד האמירויות בעקבות ההסכם עם ישראל. על פניו, קלי קלות. אלא שבחריין שהצטרפה גם היא להסכם, ומדינות נוספות בליגה לא התלהבו מהרעיון.

מה שקרה אחר כך בדיון היה לא פחות ממהפכה: ישראל, מלכת הגינויים של הליגה, איבדה את מעמדה כמדינה השנואה על מדינות ערב. במקומה זכתה טורקיה של ארדואן בתואר המפוקפק. איך הגענו למצב הזה? ברוכים הבאים למזרח התיכון החדש.

כדי להבין אותו צריך נחזור להתחלה. הגוף הארכאי שנקרא "הליגה הערבית" הוא אחד מהמעוזים האחרונים של הסולידריות הערבית עם הסוגייה הפלסטינית. אחרי מלחמת ששת הימים הכריזה הליגה על "שלושת הלאווים" בוועידה המפורסמת בחרטום: "לא לפיוס, לא למשא ומתן ולא להכרה בישראל".

אבל עכשיו נדמה שאפילו מס השפתיים ההצהרתי, הגינויים שנתנו לפלסטינים תחושה שמישהו עומד לצידם, התפוגג. אז מה קורה פה? ולמה יש התרחקות מהסוגייה הפלסטינית? המזרח התיכון מחולק כיום לשלושה מחנות. מחנה אחד הוא המחנה השיעי שאיראן עומדת בראשו. מחנה שני הוא המחנה הסוני, שמזוהה עם האחים המוסלמים. שתי המדינות שמובילות אותו הן הילדות הרעות טורקיה וקטאר. המחנה השלישי הוא המחנה הסוני "המתון". מחנה שמובל על ידי סעודיה ומצרים. אליהן מתווספות עוד שחקניות כמו האמירויות ובחריין. גם את סולטנות עומאן אפשר להכניס אליו.

מה שהופך את המחנה הזה למתון בעיני עצמו הוא עצם העובדה שהוא נלחם בשני המחנות האחרים, הקיצוניים: מחנה האחים המוסלמים של טורקיה וקטאר והמחנה של איראן. בתוך כל הפלגנות הזאת, הסוגייה הפלסטינית הולכת לאיבוד. בעוד שבמחנה השיעי ובמחנה האחים המוסלמים ממשיכים להניף בגאון את דגל ההתנגדות, את המחנה הסוני המתון והעשיר פחות מעניינת הסוגייה הפלסטינית. ויש לכך כמה סיבות.

סיבה אחת היא שמדינות המחנה המתון מתכנסות פנימה לבעיותיהן. אחרי האביב הערבי, הסוגייה הפלסטינית היא כבר לא מגנט שמסיט את ההמונים מהבעיות הקיומיות. הסיבה השנייה היא שבמחנה הסוני המתון יש מיאוס מההנהגה הפלסטינית. הכספים הולכים לחלונות הגבוהים והסרבנות הפלסטינית כבר לא מתקבלת בברכה.

סיבה שלישית היא שהמדינות במחנה הסוני המתון מנסות להצטייר כמתונות גם בעיני העולם, אלה שנלחמות בקיצוניים. סעודיה, שהייתה מזוהה עם אל-קאעידה, מעוניינת ללכת הכי רחוק שאפשר מחבריו של בן-לאדן שביצעו את הפיגוע במגדלי התאומים. כך הפכו פיגועי הטרור ושיגורי הרקטות מעזה להרבה פחות לגיטימיים.

סיבה אחרונה היא הרצון להתקרב לאמריקה. עבור המחנה המתון, עידן טראמפ הוא ירח דבש לעומת עידן ברק אובמה. המחנה הסוני המתון מדבר בגלוי על פתיחות ושינוי. פתיחות כלפי ישראל והיהודים הולכת יד ביד עם הרצון להראות שינוי במגוון נושאים, החל ממעמד האישה ועד סובלנות לדתות אחרות. כך המדינות הסוניות המתונות מקוות לעמעם את העובדה שאף אחת מהן איננה סמל לקבלת האחר ולזכויות אדם.

גם אם המחנה הסוני המתון מצהיר שהוא מחויב לסוגייה הפלסטינית ולפתרון שתי המדינות, זה לא אומר שאי אפשר להיות ביחסים עם ישראל. החרם הערבי על הציונים הפך לפאסה ב-2020. מי אמר ששום דבר טוב לא יכול לצאת מהשנה הזאת?