אנחנו מגיעים ליום כיפור הזה מאוד מפורדים. יש איזה משהו מאוד עמוק וגדול ולא נעים שקורה עכשיו. הדעת מוסחת בשנה כזאת מכל מיני דברים: מהסכנות, מהבריאות, מהקרובים מהפרנסה דברים קשים, כבדים, הכול כבד מאוד ומורגשת אווירת נכאים כללית. ומצד שני, אני חושב באיזשהו אופן שהרבה יותר קל אולי להבין את התפילות.
התפילות של יום כיפור הן כל כך מלאות בחרדה ובאי-ודאות ובלחץ כזה שהוא מתגבר ומתגבר עד לתפילת נעילה. נראה לי שדווקא אנחנו, בגלל שאנחנו חיים בתקופה כל כך בטוחה, לפעמים שוכחים את המשמעות של המילים האלה. את המשמעות של המילים "אבינו מלכנו, מנע מגפה מנחלתך" או "אבינו מלכנו, שלח רפואה שלמה לחולי עמך" או "כתבנו, חתמנו בספר פרנסה וכלכלה". נראה לי שבשנה כזאת כולנו נרגיש את זה בגדול.
לטור המלא של יאיר אטינגר, פרשן כאן חדשות לענייני דת ומדינה