מפגינים בסודאן מוחים על המצב הכלכלי במדינה
צילום: רויטרס

איך הגיעה סודאן מ"לא לשלום ולא להכרה בישראל" לנרמול היחסים?

המהפך של סודאן החל כבר לפני שש שנים, והוא לא נובע מאהבת ציון. המדינה שסבלה מרודנות ומצב כלכלי מחפיר חיפשה איך לצאת לדרך חדשה ולהגיע ללב הממשל האמריקני. ההסכם גם מעיד על כישלון הרשות הפלסטינית, שגם ב-2020 מסרבת להפנים את התהליך שקורה למדינות האזור מאז האביב הערבי
רועי קייס, פרשנות
24 באוקטובר 2020
08:50

זה לא היה כל כך מזמן, אבל רק לפני בערך עשור צה"ל, לפי פרסומים זרים, היה מפציץ שיירות ומפעלי נשק של סודאן שהיה מיועד לארגוני הטרור בעזה ובראשם חמאס. סודאן, מדינה סונית, בעלת המיקום האסטרטגי לחופי הים האדום הפכה במרוצת השנים לציר נוח מבחינת איראן השיעית להעברות נשק.

אבל עשור חלף והקערה התפכה על פיה. מי שהייתה המדינה שממנה יצאה הסיסמה "לא לשלום, לא למשא ומתן ולא להכרה בישראל", הופכת למדינה הערבית השלישית שמנרמלת עם ישראל את היחסים בתוך חודשיים. המהפך הזה של סודאן החל כבר לפני שש שנים, והוא לא נובע מאהבת ציון.

הרודן עומאר אל-בשיר, שהפך את המדינה האפריקנית למדינה מצורעת, ניסה לחפש סולמות כדי להגיע ללבו של הממשל האמריקני - זה שהטיל עליו סנקציות קשות בעקבות הכנסת שמה של סודאן לרשימת המדינות התומכות בטרור, רשימה מפוקפקת שסודאן נכנסה אליה בשנת 1998 בעקבות המקלט שנתנה לארגון אל-קאעידה של אוסמה בן לאדן, שביצע פיגועים נגד שגרירויות אמריקניות באפריקה.

עם כל הכבוד למדינות הסוניות אי אפשר להשוות ברית איתן להשפעה הישראלית בוושינגטון, אבל אל-בשיר לא העז ללכת עד הסוף בנושא הנרמול

את האביב הערבי עומאר אל-בשיר, ששלט במדינה מאז 1989, שרד. אבל גם הוא הבין שאם המצב הכלכלי הקשה לא ישתפר זה יתהפך עליו, ולכן שינה כיוון. הוא נטש את הברית עם איראן לטובת הברית עם מדינות המפרץ הסוניות, אלה שיכולות גם לסייע לו כספית וגם לדברר אותו מול הממשל האמריקני.

אלא שעם כל הכבוד למדינות הסוניות, אי אפשר להשוות את השפעתן להשפעה הישראלית בוושינגטון, ואל-בשיר - שמשטרו פעל ברוח האחים המוסלמים - גישש בכיוון והפריח לאוויר בלוני ניסוי בנושא הנרמול. אבל לא העז ללכת עד הסוף.

בשנתיים האחרונות אל-בשיר הודח, אחרי 30 שנים בשלטון. זה החל במחאה על מחירי הלחם והתפתח למחאה אדירה נגד שלטונו. כמו תמיד, הצבא הוא זה שנתן את הפוש האחרון למי שהביא את סודאן לתהום כלכלית. אבל לא רק. אל-בשיר עד היום מבוקש בבית הדין הבין-לאומי בהאג על פשעי מלחמה בדארפור שבדרום סודאן.

לא כמו ההסכמים עם האמירויות ובחריין

מאז נפילתו של אל-בשיר היו הרבה תהפוכות בסודאן, אך לבסוף קם שלטון מעבר עם זרוע צבאית וזרוע אזרחית שהמטרה שלו היא להוציא את סודאן לדרך חדשה. בראש הזרוע הצבאית עומד יו"ר המועצה הריבונית, הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן, שנתפס בזמנו כקצין יחסית נקי לעומת קצינים אחרים מתקופת אל-בשיר. בראש הזרוע האזרחית ראש הממשלה, עבדאללה חמדוכ, כלכלן שהגיע להציל את כלכלת סודאן.

לפני פחות משנה עבד אל-פתאח אל-בורהאן נפגש באוגנדה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא על דעת הממשלה, והדבר עורר מהומה רבתי. מאז ועד לסוף השבוע הזה התנהל ויכוח פנימי קשה בסודאן. מצד אחד אנשי הצבא, אל-בורהאן וסגנו דקלו, שדוחפים לנרמול היחסים עם ישראל, ומצד שני חמדוכ שסירב ללכת על המהלך, בטענה שזהו שלטון מעבר.

הלחץ האמריקני הכריע. הסודאנים שהזדקקו להסרת השם מרשימת הטרור בלעו את "הגלולה המרה"

אבל הלחץ האמריקני כצפוי הכריע. הסודאנים שנזקקו להסרת השם מרשימת הטרור כמו אוויר לנשימה, בנוסף לדיווידנדים כלכליים, בלעו את "הגלולה המרה". שלא תבינו לא נכון, יש בסודאן גורמים שתומכים בנרמול היחסים, אבל המצב לבטח שונה מהאמירויות ובחריין.

זוהי עסקה של ממש – תחילת נרמול היחסים עם ישראל בתמורה להסרת שמה של סודאן מרשימת הסנקציות, קיצוץ הפיצויים שסודאן העבירה למשפחות הקורבנות בפיגועים של אל-קאעידה באפריקה בשנות ה-90' ( 335 מיליון דולרים), קיצוץ החובות שלה וחבילת סיוע כלכלית שלבטח גם חלק ממנה תגיע ממדינות המפרץ.

גם בח'רטום יודעים שמהיחסים עם ישראל הצד הסודאני יכול להפיק תועלת. בטח בכל מה שקשור לטכנולוגיות ישראליות - בעיקר בתחום המים והחקלאות.

הכישלון הפלסטיני

אבל גם אם מדובר בעסקה, קשה שלא להתפעל מגודל ההישג – בתוך חודשיים שלוש מדינות ערביות מנרמלות את היחסים עם ישראל. נכון שזה לא מאהבת ציון ובגלל אינטרסים גרידא, אבל המחסום הפסיכולוגי נשבר.

יותר מהרצון להתקרב לישראל, שמניעיו ברורים, נרמול היחסים בין ישראל לבין סודאן דווקא מעיד יותר מכל על הכישלון של ההנהגה הפלסטינית ברמאללה ובעזה, שכינתה את המהלך תקיעת סכין בגב.

מילה אחת לא נכתבה הפעם על הסוגיה הפלסטינית או על פתרון שתי המדינות - כישלון מהדהד של ההנהגה ברמאללה וחמאס

בניגוד להודעות על נרמול היחסים עם האמירויות ובחריין, מילה אחת לא נכתבה בהודעה המשותפת של שלוש המדינות על הסוגיה הפלסטינית או על פתרון שתי המדינות. בעבור ההנהגה ברמאללה מדובר בכישלון מהדהד וגם בעבור חמאס, שבעבר ינק מעטיני שלטון האחים המוסלמים של עומאר אל-בשיר הן מבחינת כסף, הן מבחינת תמיכה מוראלית ואמצעי לחימה.

הנרמול עם סודאן צפוי להיות איטי יותר מאשר הנרמול עם האמירויות ובחריין. כבר עכשיו נשמעים הקולות שמתנגדים למהלך, והסודאנים גם לא ממהרים לשום מקום אחרי שקיבלו את הסרת שמם מרשימת הטרור. "ההסכם יצטרך להיות מאושר במוסדות השלטון", אמר שר החוץ הסודאני וכוונתו היא למועצה מחוקקת שטרם הוקמה בזמן שהמדינה האפריקנית נמצאת בתקופת מעבר.

נכון שכולם נושאים את עיניהם לראות אם טראמפ או ביידן ייכנסו לבית הלבן אחרי 3 בנובמבר. אך גם אם ביידן ייכנס לבית הלבן ולא טראמפ, את המהלכים שנעשו עם סודאן, האמירויות ובחריין יהיה קשה להחזיר לאחור. גם את התהליך ההיסטורי שאנחנו רואים פה מתרחש לנגד עינינו – עוד ועוד מדינות שכבר לא דבקות בעקרון של פתרון לסוגיה הפלסטינית תחילה ורק אז נורמליזציה.

נדמה שגם ב-2020 ההנהגה הפלסטינית מסרבת להפנים את התהליך שקורה למדינות האזור מאז האביב הערבי – התכנסות לתוך ענייניהן הפנימיים, גם אם הן ממשיכות להגיד שהסוגיה הפלסטינית היא הראשונה במעלה.