מחאת העדה הדרוזית, מאי 2020
צילום: תומר נויברג, פלאש 90

הבריחה מ"כלוב הזהב": מאחורי הקלעים של סיפור שב"ס והדרוזים

הזעם של העדה הדרוזית על תנאי הקבלה בשירות בתי הסוהר חושף עוד סיפור - איך זה שעדה המהווה 1.6% מהאוכלוסייה בישראל תופסת 20% מסגל שב"ס? על משאבים, חינוך, פחד והצלחה | דעה
ריאד עלי, דעה
11 בנובמבר 2020
10:49

"בעדה הדרוזית שורר זעם", דיווחה כרמלה מנשה בכאן 11. הזעם נובע משתי הנחיות במכרזים שמפרסם שב"ס - דרישה ממועמדים לתפקיד לענות על השאלה לאיזה לאום הם משתייכים, וגיוס לשירות על פי מקום מגורים. "בעקבות כך", המשיכה ודיווחה כרמלה מנשה, "פנה המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, השייח' מואפק טריף, לשר לביטחון הפנים, והתריע כי ההנחיות נועדו למנוע גיוס של דרוזים".

"אנחנו מבקשים שאם יש דבר כזה צריך לתקן", אמר טריף בריאיון לכאן רשת ב. השיח' טריף הוסיף שהוא מקבל "עשרות, אם לא מאות פניות מחיילים משוחררים שמנסים להגיע לשב"ס ולהתגייס ומקבלים סירוב. ממתי נדרשים לעמוד בקריטריונים של לאום ומגורים?" המשיך השייח' טריף. "מדוע בצבא ובמשטרה לא נדרשים לשאלות האלה? ממתי מקום מגורים הופך למגבלה לקבלה לעבודה בגוף ביטחוני או ציבורי? ולמה מעניין אותם לאיזה לאום, דת או מוצא משתייך המועמד?"

איך זה שעדה המהווה 1.6% מהאוכלוסייה בישראל תופסת 20% מסגל שב"ס? הנהירה של צעירי העדה למקצוע מעמידה אותנו מול מראה מאוד בעייתית

גם חבר הכנסת חמד עמאר מישראל ביתנו הגיש שאילתה בנושא לשר לביטחון הפנים ואמר: "המדיניות המפלה שמנסה למנוע מבני העדה הדרוזית להתקבל לשב"ס היא יריקה של מדינת ישראל בפרצופם. לא נסכים לכך ולא נעבור על מדיניות מפלה זו בשתיקה, אנו דורשים שהעוול יתוקן באופן מיידי".

פעם אחר פעם קראתי את הטענות שהוצגו לעיל על ידי ראש העדה שלי, וחבר הכנסת חמד עמאר למפקדי שב"ס, השר לביטחון פנים ולציבור בישראל, ואני תוהה ושואל: כבוד השיח' שלי,  ח"כ עמאר, אולי השאלות שהצפתם הן השאלות הלא נכונות בלשון המעטה? להבנתי, השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא איך זה שעדה המהווה 1.6% מהאוכלוסייה בישראל תופסת 20% מסגל שב"ס? עשיתי חשבון. זה פי 12.5 ממספרנו באוכלוסייה. זה מספר לא נתפס וזה מחייב את כולנו, בעדה ומחוצה לה, לעצור ולחשוב. למה? איך? במקום לדרוש עוד גיוסים לשב"ס אני הייתי מבקש מהממשלה או הכנסת לכנס דיון דחוף כדי לפענח את פשר המספרים הלא הגיוניים האלה.

האזינו לריאיון עם שיח' מואפק טראיף בכאן רשת ב 

לרגע איני מפחית מחשיבות התפקיד של אנשי שב"ס. כל עבודה מכבדת את בעליה. עדיין, הנהירה של צעירי העדה למקצוע השב"ס מעמידה אותנו מול מראה מאוד בעייתית. האם זהו רף השאיפות שהעדה וראשיה מכוונים את בני העדה אליו? אולי הבעיה נמצאת במערכת החינוך בכפרים הדרוזים, ואולי במנטליות שלנו כעדה קטנה ומוחלשת - הרואה בפרנסה קבועה סוג של יציבות ובטחון?

אולי זה קצה הקרחון של הבעיה האחרת - העדר תקציבים ואזורי תעשייה מודרניים עם מפעלי הייטק ותשתיות משודרגות, היכולות להציע מגוון אפשריות של תעסוקה? אולי זאת מדיניות מכוונת לנתב את הצעירים הדרוזים למקצועות בהם יהיו תלויים כלכלית וגם פסיכולוגית במערכת הביטחון על שלל זרועותיה? והרי אנשי ביטחון מעצם עבודתם הם יותר ממושמעים, פחות מרדניים ופחות ביקורתיים כלפי המערכת, מתוקף התפקיד כמובן. אולי. אני לא יודע. אבל כבן העדה אני רוצה תשובות. משהו במספרים האלה מחייב בירור.

יותר משבעים שנים אנחנו עם היהודים, בטוב וברע. עברנו איתם בכור ההיתוך, אבל את העיקר לא הצלחנו ללמוד מהם - השאיפה למצוינות, האובססיה לחשוב מחוץ לקופסה, הדחף לפרץ דרכים חדשות ולהיות למשל  סטרטאפ ניישן. לצבור עוצמה כלכלית, מדעית ואינטלקטואלית כדי להיות בעמדות השפעה של ממש. כשהיהודים היו מיעוט ברחבי העולם, הם תמיד ניסו ואף הצליחו להפוך את החולשה המספרית שלהם ליתרון יחסי ואיכותי. אנחנו הדרוזים, לפחות כאן בישראל, נשאבנו אל הקיבעון הפרנסתי המסתפק במועט כדרך חיים. כן, יש יוצאים מן הכלל אבל הם מעטים.

בשנתיים האחרונות רבים שאלו אותי מדוע המחאה של הדרוזים נגד חוק הלאום דעכה באותה המהירות שבה התלהטה. תשובתי הייתה תמיד שהעדה הדרוזית תלויה בטבורה ובפרנסתה בצינורות המדינה, צבא, משטרה, שב"ס משרות ציבוריות למיניהם. המקצועות החופשיים כמו רפואה, עריכת דין, הנדסה, תעשייה, הייטק ואקדמיה הם מאוד שוליים.

במקום להתמסר לפוליטיקה של "אכלו לי שתו לי", אפשר להסיט את הזרקור אל העיקר, לדרוש מפעלים, תשתיות והשקעה בחינוך

אנחנו עדה חלשה במשאבים הכלכליים שלה, ענייה בפורצי דרך ומודלים לחיקוי, למעט במערכת הביטחון על שלוחותיה. בצל החולשה הכלכלית האינהרנטית הזאת והעובדה שהעדה קטנה מבחינה מספרית, האנשים בתוכה יעדיפו לא להתעמת או לאתגר את המערכת הציבורית מחשש שמא יתחשבנו איתם בבוא העת. 

מכתבה שעשיתי לפני כ-20 שנה בעניין הגיוס לצה"ל זכור לי משפט אחד שאמר צעיר לפני גיוס: "בקלפי סופרים קולות ולא פנקסי מילואים, ואנחנו בקושי יכולים להכניס ח"כ אחד לכנסת".

ההיגיון הבריא אומר שצריך שתהייה התאמה בין אחוז המועסקים בני העדה הדרוזית במערכות הציבוריות לגודלם באוכלוסייה. אחוז בני העדה המועסקים בשב"ס הוא חריגה לא הגיונית מהתקן הסטטיסטי ומכל פרופורציה אחרת אפשרית. 

בהחלט אפשר שיש מניעים זרים וחבויים מן העיין שהביאו את המנגנון בשב"ס לשינוי תנאי הקבלה. כרמלה מנשה ציינה בדיווח שלה כי קצינים בשב"ס טוענים שהיו עדים לשיחות שבהן נאמר: "יש יותר מידי דרוזים בשירות - צריך לצמצם". אפשר להעביר ביקורת על החלטה שמריחה ממניעים זרים עדיין. אך במקום להתמסר לפוליטיקה של "אכלו לי שתו לי", אפשר להסיט את הזרקור אל העיקר, לדרוש מפעלים, תשתיות והשקעה בחינוך.

את הפרשה הזאת אפשר בהחלט לקחת כהזדמנות  פז לשחרור בני העדה "מכלוב הזהב" המפוקפק שמנגנון השב"ס מציע להם.