בני גנץ
צילום: פלאש 90

להתקפל, לחכות או להכריע: שלוש האפשרויות הגרועות של גנץ

בכחול לבן לא היו רוצים לתת ללפיד לקצור את הקרדיט על פיזור הכנסת, מצד שני לגנץ יש עדיין את הנטייה לשמור על תקווה שמשהו טוב יכול לצאת מהישארות בממשלה. כך או כך, בתוך פחות משבוע יצטרך יו"ר כחול לבן לבחור בין המשך חריקת השיניים בתוך ממשלת נתניהו לבין חריקת שיניים קשה בהרבה במסעות השכנוע של הבוחרים
זאב קם, פרשנות
25 בנובמבר 2020
11:42

לא פשוט להיות בני גנץ בימים אלו. מה שהוא לא יעשה, טוב לא ייצא מזה. מקסימום הוא יקבל את ההחלטה הפחות גרועה או הפחות מזיקה, אבל לא יותר מכך. 

שימו לב לרשימת הדיכאון שמופיעה על המקרר בלשכתו, פרי ניסוחנו כמובן: ראש ממשלה הוא כבר יודע מזמן שהוא לא יהיה; הוא לא רוצה בחירות אבל ככל הנראה הוא יהיה הגורם הפוליטי שייאלץ להוביל אותנו לקלפיות; ואפילו בתוך כחול לבן יש לא מעט אנשים שעצבניים עליו, שלא לדבר על רבים מאלו שהצביעו עבורו. מצב לא סימפטי בעליל. 

גנץ מתלבט עכשיו בין שלוש אפשרויות, וכולן, כפי שאמרנו, לא משהו. האפשרות הראשונה היא להתקפל ולהיכנע לנתניהו. זה כמובן ייעטף בעטיפות מרוככות ובהישגים שהושגו כביכול, אבל בשורה התחתונה יהיה מדובר בהסכמה של כחול לבן לדחיית אישור תקציב 2021 לתאריכים עליהם מדבר הליכוד – אי שם בחודש פברואר-מארס. למה להתקפל? כי שום דבר טוב לא מחכה לגנץ ולכחול לבן בבחירות הקרובות, ולמען האמת גם לא לאזרחי ישראל. 

סקר כאן חדשות: 51% חושבים שצריך ללכת לבחירות

האפשרות השנייה היא להודיע בזמן הקרוב על סיום עבודת הקואליציה המשותפת ולהתחיל לנהל סדר יום עצמאי בכנסת, עד יום פיזורה ב-23 בדצמבר, באמצעות הצעות החוק שעוסקות במימוש המצע של כחול לבן. מדובר כמובן בסדר יום שינוהל ביחד עם האופוזיציה ונגד גוש הימין-חרדים. אבל למי שמפתח ציפיות שעוד רגע מחוקקים זכות לפונדקאות לזוגות להט"בים, או מוסיפים את הזכות לשוויון לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כדאי שיידע שזה ממש לא צפוי לקרות. מי ששולט בפועל בסדר יומה של הכנסת הוא יו"ר הכנסת, והמשבצת הזו כזכור נמצאת בידי הליכוד. מה שאומר ששום יוזמה כזו לא באמת תוכל להתקדם עד לפיזור הכנסת.

חוסר הסימפטיה שחשים רבים בכחול לבן כלפי לפיד ויש עתיד גדול אפילו יותר מהכעס שיש להם על נתניהו והליכוד. אז לתת ללפיד את התענוג להיות זה שחתום על סיום ממשלת נתניהו?

נשארנו עם האפשרות השלישית, והיא שבכחול לבן לא סתם יזרמו עם המהלך שמנסה להוביל יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד לפיזור הכנסת, אלא יובילו מהלך כזה בעצמם. הזמן שנותר מבחינתם להגיש הצעה לפיזור הכנסת, כדי שהיא תספיק לעלות להצבעה באותו יום שעולה ההצעה של לפיד, הוא עד יום שני הקרוב. עד אז יידרש גנץ לעשות את אחד הדברים שהוא הכי פחות אוהב לעשות – להכריע. 

שתי סיבות מדוע נוטים בכחול לבן ללכת למהלך של הובלת פיזור הכנסת עומדות מול סיבה אחת מדוע לאפסן את הרעיון ולנשוך עוד קצת את השפתיים. הרי אם בכל מקרה אנחנו בדרך לבחירות, וזו אכן נקודת המוצא של גנץ, מה יהיה הכי טוב ויעיל כדי לשכנע את תומכי כחול לבן לשעבר לחזור ולהצביע למפלגה? רק אם גנץ בעצמו ידאג לסיים את כהונת ממשלת נתניהו ויוביל במו ידיו לבחירות. להיגרר אחרי לפיד זה ממש לא מתכון להחזיר מצביעים. הסיבה השנייה היא מה שמכונה במקומותינו "שמחה לאיד". שלפיד יהיה זה שיקצור את הקרדיט על פיזור הכנסת? חוסר הסימפטיה שחשים רבים בכחול לבן כלפי לפיד ויש עתיד גדול אפילו יותר מהכעס שיש להם על נתניהו והליכוד. אז לתת ללפיד את התענוג להיות זה שחתום על סיום ממשלת נתניהו? 

מצד שני, יש עדיין את הנטייה הזו של גנץ להשאיר בינו ובין עצמו פתח קלוש של תקווה. אולי בכל זאת, הוא אומר לעצמו, משהו טוב יקרה אם נישאר בממשלה ונחרוק עוד קצת שיניים. בשבוע הבא ייאלץ גנץ להכריע בין המשך חריקת השיניים בתוך ממשלת נתניהו לבין חריקת שיניים קשה בהרבה במסגרת מסעות השכנוע של הבוחרים.