חפש
Languages
מעלה אדומים. בדרך לסיפוח?
צילום: פלאש 90

סיפוח. מתי?

חילופי השלטון בארה"ב הפיחו חיים ברעיון החלת הריבונות הישראלית ביו"ש. לפני שטראמפ מתרצה, בקואליציה צריכים לשכנע את רה"מ. כתבה ראשונה בסדרה
עומר דוסטרי
22 בינואר 2017
15:31

גינוי ההתנחלויות במועצת הביטחון של האו"ם והגדרתן כבלתי חוקיות בחודש שעבר, לצד ההכנות להשבעתו של דונלד טרמאפ כנשיא ארצות הברית, הכניסו את המערכת הפוליטית בישראל לסחרור. בין ההצבעה באו"ם, שזכתה לתמיכה שקטה מצד ממשל אובמה, ועד חילופי השלטון בוושינגטון, השתעשעו בקואליציה ברעיון לנקוט תגובה ציונית הולמת, דרמטית לא פחות: החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, בשטחי C תחילה ולאחר מכן על הגדה המערבית כולה.

שר החינוך, נפתלי בנט (הבית היהודי), הכריז על כוונתו להגיש הצעת חוק לסיפוח מעלה אדומים, והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן (הליכוד) קרא לסיפוח מידי של גושי ההתיישבות ולחידוש הבניה בכל חלקי הארץ. שר התיירות, יריב לוין (הליכוד), קרא ל"תשובה נחרצת: חידוש תנופת הבניה בהתיישבות וקידום הליך הסיפוח תוך תיאום מלא עם ידידינו בממשל החדש". גם חבר הכנסת יואב קיש (הליכוד), העומד בראש שדולת ארץ ישראל בכנסת, קפץ על עגלת הסיפוח.

מאז פרסום החקירות נגד ראש הממשלה ירד הנושא ממרכז סדר היום, אך כעת, עם תחילת עידן טראמפ, עשויות היוזמות לשוב לראש מעיניהם של ח"כים בקואליציה, שיקוו למצוא אוזן קשבת בבית הלבן. זו הפעם הראשונה בתשע שנות כהונתו שבנימין נתניהו עובד מול נשיא רפובליקני, אך הוא כבר ביקש להמתין עם יוזמת הסיפוח של מעלה אדומים, כדי "לא להפתיע" את הנשיא הנכנס.

ההתנגדויות לסיפוח נשמעו עד כה בעיקר באופוזיציה, בצד השמאלי של המפה הפוליטית, שם התריעו מפני "צעד מסוכן העלול להוביל למדינה אחת שאינה יהודית". אך גם בקואליציה עצמה ובמפלגת השלטון היו מי שיצאו חוצץ נגד סיפוח חד צדדי: השר צחי הנגבי אמר כי הליכוד מתנגד למהלך כזה, וכינה אותו "אסון".

 

"חייבים לעשות משהו, בלי קשר לזהות היושב בבית הלבן"

ניצחונו של טראמפ בבחירות לפני כחודשיים והרוחות שנשבו מצוות המעבר שלו, שהפך בסוף השבוע לסגל הבית הלבן, העניקו רוח גבית ליוזמות החלת הריבונות על ביהודה ושומרון. החלטה 2334 של מועצת הביטחון והתגובה הנזעמת אליה של טראמפ תרגמו את הרוחות האלה לסופה: בקואליציה ובקרב ראשי הימין נרשמה בחודשיים האחרונים תכונה כמעט היסטורית לקראת הזדמנות שנראית חד פעמית לבצע מהלכים מדיניים גורליים.


כוונת השגריר המיועד דייויד פרידמן להעביר את השגרירות לירושלים, שעד כה מעולם לא זכתה להכרה בינלאומית כבירת ישראל, היא הסנונית הראשונה למדיניות המסתמנת. "אנחנו מבינים שעם כניסת הממשל החדש, הדברים עשויים להיראות אחרת", אומר לכאן ועכשיו סגן שר הביטחון, אלי בן דהן (הבית היהודי). "מבחינתנו, צעד ראשון להחלת ריבונות צריך להתחיל במעלה אדומים".

ההצעה הנוגעת למעלה אדומים הוגשה באוגוסט האחרון על ידי קיש וחברו לשדולה בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי). נציגים מכל סיעות הקואליציה, מלבד יהדות התורה, חתמו על ההצעה, שקובעת כי החוק הישראלי יוחל על העיר בת 40 אלף התושבים, ויהפוך אותה לחלק בלתי נפרד מהמדינה.

הצעה נוספת הוגשה על ידי מוטי יוגב (הבית היהודית), שביקש להחיל את הריבונות בשטחים נרחבים הרבה יותר: גוש עציון, חברון, בקעת הירדן, אריאל, לב השומרון ומערבו, אזור מודיעין, מרכז בנימין ומנשה.

"חייבים לבצע משהו בנוגע לסכסוך, בלי קשר לשאלה מי יושב בבית הלבן", אומרת לכאן ועכשיו סגנית שר החוץ ציפי חוטובולי (הליכוד), התומכת בהחלת הריבונות הישראלית בשטחי C. "כרגע אנחנו נמצאים בקיפאון ארוך שנים שלא מוביל את מדינת ישראל קדימה".

ששון מול לוי

אלא שיש מי שגורס כי הסיפוח כבר חי ובועט, לאורך שנים ומאחורי הקלעים: בדו"ח של ארגון "יש דין" מהשנה שעברה נקבע כי ישנה תנופת הכשרה של מאחזים בלתי חוקיים, בצד "שינויים משפטיים, תחיקתיים ומוסדיים שתכליתם להכשיר ולהרחיב את מפעל ההתנחלויות". לפי "יש דין", זהו יישום מלא של דו"ח אדמונד לוי, שקבע ב-2012 כי השליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון אינה "כיבוש צבאי" במובן המקובל של המשפט הבינלאומי, ועל כן מותר ליישב בו אזרחים.

השופט בדימוס לוי, שהלך לעולמו כשנתיים לאחר פרסום דו"ח הוועדה בראשותו, סתר את דו"ח המאחזים שחיברה ב-2005 בכירת הפרקליטות דאז עו"ד טליה ששון, וקבע כי המאחזים נבנו בעידוד הממשלה ובמימונה, ולמעשה קיבלו הכשר בלתי רשמי לקיומם - בניגוד למסקנות ששון, שקבעו כי על המאחזים שנבנו על קרקעות שאינן פרטיות להיהרס.

סלע המחלוקת בין שתי הגישות שמייצגים דו"חות לוי וששון, ולכלל הדיון בנוגע ליישובים בשטחי יהודה ושומרון שהושגה עליהם שליטה במלחמת ששת הימים – התיישבות בז'רגון הימני, התנחלות בטרמינולוגיה השמאלית – עוסק בשאלה האם מדובר בשטחים כבושים. למעשה, זהו ויכוח הנוגע לפירוש של סעיף 49 באמנת ז'נבה הרביעית: הסעיף מתייחס להגנת אזרחים בעתות מלחמה, ואוסר על העברת אזרחים של כוח כובש אל השטחים שכבש.

מאחז סמוך להתנחלות שילה. נבנה בעידוד הממשלה (צילום: פלאש 90)מאחז סמוך להתנחלות שילה. נבנה בעידוד הממשלה (צילום: פלאש 90)

גישת השופט לוי גורסת כי סעיף 49 לא חל על ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, אלא לאירועים היסטוריים קודמים. הטענה היא כי אותם שטחים מעולם לא היו חלק ממדינה מסוימת, ושירדן, שממנה נכבשו, סיפחה אותם בכיבוש צבאי לא חוקי לאחר שתקפה צבאית את ישראל ב-1948. לכן, קבע לוי, לישראל ישנה תביעה לזכויות הריבון ביהודה ושומרון. הירדנים עצמם ויתרו על כל תביעה בנוגע לשטחים הללו ב-1988, לאחר כישלון הסכמי לונדון.

טענות לוי נתמכו בעבר גם על ידי גורמים רשמיים בארצות הברית: יוג'ין רוסטאו, שהיה סגן מזכיר המדינה בממשל ג'ונסון בשנות ה-60, כתב כי "לישראל יש זכות משפטית בלתי ניתנת לערעור להקים התנחלויות בגדה המערבית"; וב-1977 כתב מזכיר המדינה בממשל קרטר, סיירוס ואנס, כי "השאלה מי מחזיק בזכות המשפטית על הגדה המערבית היא שאלה פתוחה".

אשכול מול גולדה מול רבין

בישיבת ממשלה שהתקיימה חמישה ימים לאחר סיום מלחמת ששת הימים, הוחלט לסגת מחלק מן השטחים שנכבשו במהלך המלחמה בתמורה לשלום מלא עם מדינות ערב. שטחי יהודה ושומרון הוחרגו, בשל הסתייגויות של השרים משה דיין, יגאל אלון ומנחם בגין – איש איש ונימוקיו. נהר הירדן נקבע כ"גבול ביטחוני" עתידי בין ישראל לשכנתה ממזרח, ההכרעה על עתיד יהודה ושומרון נדחתה, וחיי התושבים בשטחים הללו הועברו לניהול זמני על ידי ממשל צבאי. ירושלים סופחה לישראל במלואה, כולל מזרח העיר.

אלא שמאז ניסו ממשלות רבות להפוך את ההחלטה – לאחר ועידת חרטום ושלושת הלאווים בהמשך אותה שנה, ולאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973. שלושת ראשי הממשלה שכיהנו בין המלחמה למהפך – לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין – דגלו בקו עקבי של חוסר עקביות ביחס להחלטות קודמות. הקונצנזוס היחיד היה לגבי סיפוח ירושלים המזרחית ורצועת עזה.

מדבריו של אשכול עלה בבירור כי הוא רואה בשטחים קלף מיקוח במשא ומתן, שסופו החזרתם; על פי עדות אבא אבן, שר החוץ של אשכול, האמריקנים נדהמו מנדיבות לבה של ממשלת ישראל, שהביעה במפורש את נכונותה המעשית לשאת ולתת על עתיד השטחים. עם זאת, הפעולות בשטח סתרו את מדיניות הממשלה הרשמית: התנחלויות ראשונות הוקמו בבקעת הירדן, ברמת הגולן ובפתחת רפיח. בראיון שהעניק זמן קצר לפני מותו הבהיר אשכול כי אם לא תהיה נכונות ערבית לשלום, ישראל תרשה לעצמה לעשות בשטחים שכבשה כפי שתמצא לנכון.

המחלוקות לא הוסתרו. אשכול וגולדה (צילום: פריץ כהן, אוסף התצלומים הלאומי)המחלוקות לא הוסתרו. אשכול וגולדה (צילום: פריץ כהן, אוסף התצלומים הלאומי)

עמדת הממשלה הבאה הייתה נדיבה פחות באשר לנסיגה. גולדה מעולם לא הסתירה את חילוקי הדעות עם קודמה בתפקיד, ועמדתה שעמי ערב רוצים להשמיד את ישראל רק הוקשחה במלחמה. הרציונל הזה שימש המוטו המדיני שלה מראשית דרכה בפוליטיקה ועד יומה האחרון; מסקנתה החד משמעית הייתה שבלי שלום, לא מחזירים שטחים.

רבין, שהכריז עם פרישתו מצה"ל לאחר המלחמה כי השטחים הם קלף מיקוח פוליטי, שב אל יסודות אשכול: נסיגה בתמורה להסדר קבע. ההבדל בין השניים – אשכול האזרח, רבין הרמטכ"ל - הוא הצידוק לשמירה על השטחים. מבחינת אשכול הכל היה הפיך עם בוא השלום, בעוד שרבין ראה בהתיישבות בחלק מן השטחים – בקעת הירדן, רמת הגולן, ירושלים, גוש עציון ופתחת רפיח - נכס אסטרטגי ביטחוני לצרכי המדינה העתידיים.

בשלוש שנות כהונתו הראשונה הוקמו התנחלויות בכל השטחים שנכבשו במלחמה, ובהן גם הגרעין שלימים יהיה העיר אריאל. מנגד, הוא החזיר שטחים מסיני ב"הסכמי ביניים" עם המצרים. עם השנים, הלכה והתנערה ישראל מאותה זיקה ביטחונית, ועם חזרתו של רבין לשלטון ב-1992 הוא הכריז כי אין לראות עוד בהתנחלויות מרכיב בתפיסת הביטחון ואין בהן כל צורך ביטחוני. מפעל ההתיישבות צומצם, וכל הבניה שטרם החלה נעצרה.

חד צדדי בכאילו

השאלה שצפה ברקע הדיונים על עתיד השטחים, ואינה מתייתרת כל עוד לפחות חלק מהם מוחזק בידי ישראל, היא שאלת הריבונות: האם היא אמצעי כחלק מהמשא ומתן המתמשך, או המטרה - הפיכת שטחי יהודה ושומרון לחלק בלתי נפרד מהמדינה. הסכמי אוסלו, בתקופת רבין, חילקו את אזור יהודה ושומרון לשלושה חלקים (A, B, C), שכל אחד מהם נתון בריבונות שונה. הדעות לגבי עתידם נעות בין שליטה מלאה של ישראל בשלושתם, דרך הסתפקות באזורי C בלבד ועד ויתור גורף על כולם.

מידת ההיתכנות של כל מתווה כזה תלויה בעיני המתבונן, באופן שבו הוא חוזה את הוצאת התוכנית לפועל ובהשלכות שיהיו לכל דרך פעולה. ככל שהממשלה ימנית יותר באופייה, המטוטלת נעה לכיוון סיפוח של חלק גדול יותר מהשטחים. עם ממשל שמרני בוושינגטון, ועם שגריר מיועד המוכר כתומך נלהב של מפעל ההתנחלות, אופציית הסיפוח הופכת ריאלית מתמיד, גם אם היא עדיין בגדר סימן שאלה.

"עד שלא יחלו השיחות הראשוניות בין ראש הממשלה לבין הנשיא והמעטפת הקרובה שלו – כמו השגריר האמריקני והשליח המיוחד למזרח התיכון - אנו לא יכולים לומר איפה נמצאים האמריקנים", מודה חוטובלי, "התפקיד שלנו הוא לגבש תפישה ישראלית קוהרנטית ולהציג זאת לאמריקנים, לנוכח הסרבנות הפלסטינית לאורך השנים".

גם חבר הכנסת נחמן שי (המחנה הציוני), המתנגד בתוקף לסיפוח, מציע להמתין לנחיתה של ממשל טראמפ במסדרונות השלטון:"צריך לחכות ולראות", הוא טוען. "כרגע יש בימין תקוות מאוד גדולות מאדון טראמפ. אני מציע לחכות בסבלנות ולא להפיל עליו שום דבר ולתת לו למצוא את דרכו. כל המחשבה שהגיע 'משיח' והכל יסתדר, היא טעות ביסודה. לאמריקה, יהא אשר יהא הממשל, יש עקרונות ולא מחליפים אותם בשניה, ולא בחודש. יכול להיות שיגיד לנו 'תעשו מה שאתם רוצים', אבל ארצות הברית היא לא בעלת הבית ואנחנו הם שצריכים להחליט מה אנחנו רוצים לטובתינו. אני מציע שמישהו לא יבצע מחטף ויחפש דרך לספח. סיפוח חד צדדי בגדה המערבית יהיה אסון גדול למדינת ישראל, לתושביה, לאזרחיה ולעם היהודי".

ימשיך כבודו. נתניהו ובנט (צילום: פלאש 90)ימשיך כבודו. נתניהו ובנט (צילום: פלאש 90)

ח"כ מיכל רוזין (מרצ) מתריעה כי לסיפוח והחלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון יהיו השלכות מדיניות חמורות: "אנחנו מסדירים את כל ההתיישבות על קרקע פרטית פלסטינית, ולמעשה משתינים מהמקפצה בכך שאנחנו לא שמים על העולם ועל מדינות הידידותיות לנו. בסופו של דבר, הסכם הסחר החופשי  עם אירופה וההסדרים עם כל המערב, הם אינטרס ישראלי. אנחנו אולי עושים כיפופי ידיים מול ניו זילנד וסנגל, אבל לא רוצים להסתבך מול כל העולם".

לכך עונה חוטובלי: "לא מדובר באמת במהלך חד צדדי, בלי תיאום ובלי הידברות עם העולם, כפי שנוהגים להציג. כל תכנית מדינית צריכה להיות מלווה במעטפת עבודה של הסברת הפרדיגמה ומדוע היא תהיה טובה ותענה גם על הצרכים האזוריים ולא רק למה היא טובה לצד הישראלי. נדרשת מטרייה בינלאומית רחבה".

בן דהן מוסיף: "אם ארצות הברית תתמוך בצעד כזה, שאר העולם יתיישר. אמרו שניפגע גם לפני החלת החוק הישראלי על ירושלים ורמת הגולן, ושום דבר לא קרה. הפוליטיקה היא אמנות האפשר. אם תהיה אפשרות שתתקבל על דעת הממשל החדש להחיל את החוק הישראלי מעבר לאזורים אחרים, נתמוך בכך. החלת ריבונות במעלה אדומים היא השלב הראשון".

מבחינת רוזין, זו הכרזת מלחמה מול הפלסטינים: "בימין אומרים 'מעלה אדומים תחילה'. לאט לאט נספח עוד, צעד ראשון ב'שיטת הסלאמי'. בכל התכניות המדיניות מעלה אדומים כנראה תסופח לישראל, אבל מדובר אך ורק בהסדר עם הצד השני ולא בפעולה חד-צדדית. ברגע שנתחיל לספח ולבצע פעולות חד צדדיות, גם הצד השני והעולם יתחילו לעשות זאת – כמו ההחלטה האחרונה במועצת הביטחון של האו"ם".

בכתבה הבאה: מה המחלוקות שעומדות בלב הסיפוח, ומי מציע לחשוב מחוץ לקופסה?