נתניהו והמחאות בנצרת
צילום: תומר נויברג ורוני עופר, פלאש90

הנרטיב הישראלי: מדוע לא אצביע בבחירות לכנסת?

בבחירות האלה, כמו כל אלה שהיו לפני, מתנהלות שתי מערכות, אחת בשם הנרטיב היהודי ואחת בשם הנרטיב הפלסטיני. אני לא מצביע כי אין ולו סוכן זוטר אחד של הנרטיב שלי - הישראלי. אני לא אצביע כי איני רוצה להיות חלק מפוליטיקה של שנאה, שיסוי ובדלנות. אני לא מצביע כי אני ישראלי | דעה
ריאד עלי, דעה
16 בינואר 2021
19:35

אל-סלאמו עלאיכום, התחיל ראש הממשלה בנימין נתניהו, בערבית עילגת, קצת קומית, את דבריו אל הציבור הערבי בישראל בשבוע שעבר בעת ביקורו בנצרת. ומיד, כיוצא ידי חובה,  עבר לשפה העברית, היא השפה הרשמית של מדינית ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי. אם תרצו, המחשה קולנית של עליונות השפה העברית על השפה הערבית כנאמר ונכתב בחוק הלאום, אבל לא בזה עסקינן בשורות האלה.

צפיתי בו, בראש הממשלה שלי בביקורו בנצרת ותהיתי אם לפנינו ראש ממשלה מיואש עד כדי, רחמנא ליצלן, קיבוץ נדבות אלקטורליות אצל הערבים, או שמא זה עוד מעשה קסמים המיועד לאוזניים יהודיות, סוג של קריאת הצילו, אני בצרה. ואולי, וגם זה במתחם הסבירות, הוא מראה ליהודים כי לא רק במדינות המפרץ יש ערבים טובים המוכנים להכיר בישראל היהודית ללא יישוב הסכסוך עם הפלסטינים כי אם, גם כאן, בישראל, יש ערבים כאלה, ערבים טובים, שכל מה שצריך זה רק להגיע אליהם, קצת לפלרטט איתם בערבית ובא אל ציון גואל.

כל הסברות לעיל, יש בהן מן האמת, אבל אני גם ראיתי מולי, שם בנצרת, בטייבה ובאום אל-פחם, צילו של איש מפא"י, אשכנזי מתנשא המתייחס אל הציבור הערבי כמאגר קולות מובן מאליו. ראש הממשלה לא הגיע אל נצרת כדי להתנצל על אמירות גזעניות שלו כלפי אזרחי מדינתו. הוא גם לא בא כדי ליישר את ההדורים ולהזמין אותם להיות שותפים בניהול המדינה, הוא בא, כמו אנשי מפא"י בעבר,  כדי לקושש קולות של ערבים יפי נפש, נטולי כל חוט שדרה אידיאולוגי, לאומי ואזרחי כאחד.

אבל, וזה אבל גדול, במה שונה מר נתניהו ביחסו אל הערבים בישראל מכל השאר? מיאיר לפיד, בני גנץ, בוגי יעלון, רון חולדאי, גדעון סער, נפתלי בנט, אריה דרעי, עמיר פרץ, ניצן הורוביץ ועוד רבים שלא הזכרתי? והרי כולם רואים בערבי, במקרה הטוב - קישוט חסר תכלית וכוח ברשימת המועמדים לכנסת. ובמקרה הרע  - מאגר קולות שנתן לגייס במחי הבטחה לנזיד עדשים שיינתן אחרי הבחירות.   

הנה לפניכם כל הרשימות לכנסת הבאה, חפשו נא בהם את המועמד הערבי - או בלשונו של ראש הממשלה, הלא יהודי- במעלה הרשימות, היכן הוא ממוקם. אפילו במרצ, האמא של השמאל בישראל, המועמדים הערבים שובצו במקומות הרביעי והחמישי. אחרי הלהט"בים, הנשים והאלוף, אחרי היהודים. למען הסמליות יכלו במרצ לשריין את המועמד הערבי במקום השני, שהרי אחוז החסימה מחייב ארבעה ח"כים כדי להיכנס לכנסת, כך שאין הבדל בין מספר שתיים לארבע, אבל לא, זה היה, ככל הנראה, פוגם ברצף הגנטי של הפוליטיקה בישראל. במקרה של מרצ, אפשר וזה היה גם מבריח את מעט היהודים שעדיין תומכים בה. 

ולמען ההגינות, והיא מתחייבת, גם אצל הערבים בישראל אין מקום ליהודים. הנה לפניכם הרשימה המשותפת, תמונת ראי, נאמנה למקור, של הליכוד, כחול לבן, מרצ ומפלגת העבודה. יהודי אחד לקישוט נמצא שם, שריד ישן שמפלגת חד"ש עדיין מתהדרת בו, כמובן בשם השותפות והרצון לחיים משותפים. 

נאמר זאת בכל הכנות וללא כעס, יותר משבעה עשורים מהקמת המדינה, היהודים לא רוצים ולא יכולים לראות בערבים שותפים שווים לחיים. הערבים לא רוצים ולא יכולים לראות ביהודים שותפים שווים לחיים. לא בפוליטיקה ולא בשום שדה אחר. בבחירות האלה, כמו כל אלה שהיו לפני, מתנהלות שתי מערכות בחירות, אחת בשם הנרטיב היהודי ואחת בשם הנרטיב הפלסטיני. זה שבסוף, אלה גם אלה נפגשים במשכן הכנסת זה עניין של אילוץ טכני שכל דמיון בינו לבין הנאמר במגילת העצמאות הוא מקרי בהחלט. 

ברמה האישית ומתוך רצון להיות נאמן לעצמי, החלטתי שיותר אני לא אצביע בבחירות לכנסת. אני לא מצביע כי אין בבחירות ולו סוכן זוטר אחד של הנרטיב שלי, הנרטיב הישראלי. אני לא אצביע כי יותר אני לא רוצה להיות חלק מפוליטיקה של שנאה, שיסוי ובדלנות. אני לא מצביע כי אני ישראלי.