באמצע הכביש סמוך ליישוב ערערה בצפון יש עמוד. העמוד הזה הוא רק דוגמה אחת להזנחה התקציבית של התשתיות ביישובים הערביים. "מה קרה?", מסביר מודר יונס, ראש המועצה המקומית עארה-ערערה, "חברת החשמל אמדה את זה באיקס שקלים ואחר כך התברר שזה עולה יותר? בגלל שחסר כסף זה לא קרה, והכסף לכביש הזה נגמר. אני נתקע עם מפגע מאוד רציני שאני לא מצליח לפתור כי חסר כסף".
מצבן של התשתיות היה אמור להיות טוב יותר בעקבות אישור התוכנית הכלכלית הגדולה ביותר לחברה הערבית, שאישרה ממשלת נתניהו. בשבוע שעבר נתניהו אף הצפין עד נצרת, כחלק מחיזוריו אחרי הקול הערבי, ואמר שם שהוא השקיע בחברה הערבית יותר מאשר כל ראשי הממשלה לפניו. על הנייר זה אולי נכון, אבל מידע פנימי של המשרד לשוויון חברתי, שמרכז את התוכנית להשקעה בחברה הערבית, מגלה שבפועל הכסף שהגיע ליעדו הוא בערך רבע מהסכום שנתניהו נקב בו.
אז מה סיפור התוכנית המדוברת? הנה תקציר: כפי שמסביר עופר דגן, מנכ"ל שותף בעמותת סיכוי, החלטת ממשלה 922 היא תוכנית שאושרה בסוף 2015, והמטרות שלה הן לקדם פיתוח כלכלי ביישובים הערביים. היא מקצה תקציבים בשורה של תכנים שמקדמים את החברה הערבית. "זאת פעם ראשונה שהממשלה מכירה באפליה הממשלתית נגד ערבים במשך עשרות שנים ופועלת לתקן אותה", אומר דגן.
הנרטיב הישראלי: מדוע לא אצביע בבחירות לכנסת? | דעה
חמש שנים אחרי התוכנית, רבים מעידים על שיפור במצב הכלכלה בחברה הערבית. אבל האם באמת העבירו משרדי הממשלה 15 מיליארד שקלים כפי שהצהיר נתניהו? לא ממש.
"כשמדברים על יישום של תוכנית כל כך גדולה צריך להפריד בין ניצול תקציבים להקצאה", אומר עופר דגן. "כשאנחנו מסתכלים על היישום של 922, אחרי חמש שנים אנחנו רואים שיש פער די גדול בין הקצאה ליישום".
ראש מועצת ערערה: "אתה מקבל תדמית שאי אפשר לפרוס כבישים בחברה הערבית. מה יגיד התושב שמשלם ארנונה ומצפה לקבל שירות"
על פי נתוני הממשלה, מתוך 15 מיליארד שקלים הוקצו בפועל לאורך כל התוכנית 7.6 מיליארד. מתוכם הצליחו הרשויות הערביות לנצל 3.6 מיליארד שקלים בלבד. התכווצות משמעותית שפגעה ביישום התוכנית השאפתנית. את התוצאות אפשר לראות בשטח, כפי שמסביר ראש מועצת ערערה מודר יונס: "אתה נמצא בשכונה איקס. ראית את השכונה, אין לה גישה לתחבורה ציבורית, וניסינו לעשות תחבורה ציבורית, אבל לא היו בסדר איתנו בכלל. משרד התחבורה תקצב חלק שנגמר בנקודה מסוימת ואחר כך אין כביש".
משרד התחבורה, לפי הנתונים, פשוט התחמק מהעברת התקציבים הנדרשים לתשתיות ביישובים הערביים. המשרד היה אמור להשקיע 40% מכלל התקציב לשיפור התשתיות. אלא שמנתונים שהגיעו לידי כאן חדשות רואים תמונה אחרת לגמרי: בשנת 2015 הועברו 30% מהתקציב, 20% הושקעו ב-2016, 13% בלבד הועברו בשנת 2017. המסמך הממשלתי קובע חד משמעית: "משרד התחבורה לא עמד באחוז ההקצאה שנקבע על פי ההחלטה".
"אתה מקבל תדמית שאי אפשר לפרוס כבישים בחברה הערבית" אומר יונס. "מה יגיד התושב שמשלם ארנונה ומצפה לקבל שירות".
וזאת לא התקלה יחידה. למרבה האירוניה, חלק מהרשויות הערביות לא מצליחות להתמודד עם הכסף שנשפך עליהן במסגרת התוכנית. עלאא ע'נטוס, היועץ הכלכלי של ועד הרשויות הערביות, מסביר: "הרשויות המקומיות בכלל והערביות בפרט יש להן בעיה בכושר הביצוע בעניין תשתיות ובהיקפים גדולים. רשות מקומית קיבלה תקציב בתוכנית 922 פי 3 ממה שהיא יכולה, וזה נפל במחסור במהנדסים. רשות מקומית לא מצליחה לגייס מהנדסים כי אתה מתחרה לא ברשות אחרת, אלא בחברות פרטיות שמשלמות פי 2 ממה שאתה משלם".
אז מה קורה כשמשרד התחבורה לא דואג לתשתית ראויה? הורים ערבים לא מצליחים לספק לילדיהם צרכים בסיסיים. לפי יונס, תחנת טיפת בחור סאקר הסמוכה לערערה נסגרה בגלל צמצום בתקציב: "אמרו שייקחו שירות בערערה. אבל אין תחבורה ציבורית ואין רכב ואנחנו נתונים לחסדיהם של אנשים".
הבעיות בתחבורה קיימות גם מחוץ לעיר, כך לדוגמה הנגישות של יישובים ערביים לרכבת ישראל. "אין באף רשות ערבית תחנת רכבת אחת", מסביר בזעם ע'נטוס. "יש שתי תחנות מתוכננות אחת בטירה ואחת בטייבה. ברגע שחשבו על קיצוץ אמרו נבטל את טירה וטייבה. בראש העין יש שניים אבל ביטלו רק אצלנו".
המדינה לא רק התעלמה מהרשויות הערביות, אלא גם הפקיעה מהן קרקעות לטובת יישובים יהודיים. הקרקעות שהיו בעבר היו שייכות לערבים העבירו אותן לערים יהודיות", אומר עופר דגן. "על השטחים הקימו אזורי תעסוקה ומסחר שמניבים הכנסות ליישובים היהודיים ולא הערביים. היד של שר הפנים רועדת כשהוא מעביר קרקעות מיישוב יהודי לערבי".
ובחזרה לעמוד החשמל המושמץ של ערערה. מתברר שעלות הנזק שהוא גרם לרשות המקומית גבוה מעלות תיקונו. "אם הממשלה הייתה חכמה היא הייתה מטפלת בכביש וחוסכת את הפיצויים. כביש כזה, אם לא תקרה תאונה זה מזל", אומר ע'נטוס.
בינתיים, תוכנית 922 הוארכה בשנה. ראש הממשלה נתניהו התחייב לגבש תוכנית נוספת לחמש שנים בתקופה הקרובה. ברשויות הערביות מברכים, אבל יש להם גם בקשה: "שהממשלה תפסיק להיות פטרון. הם צריכים להקשיב לנו".
לא הכול שחור - אבל זה לא מספיק | שאול אמסטרדמסקי
בואו נתעכב רגע על הנתונים: לפער האדיר בין המספרים שעליהם דיבר ראש הממשלה בהצהרה שלו שנצרת לסכומים שהושקעו בפועל - יש משמעות בעולם האמיתי. מלבד ההשקעה בתשתיות פיזיות ובתחבורה, הפער הזה קיים בכל התחומים. למשל, במסגרת ההחלטה היו אמורים לקום 35 מעונות יום לילדים, בשביל לעודד תעסוקת נשים ערביות. כמה מעונות יום הוקמו בפועל בחלוף חמש שנים? ארבעה. כל היתר נתקעו בבירוקרטיה.
מתוך תקציב של 100 מיליון שקל לטובת פיתוח אזורי תעסוקה, שיכניסו כסף מארנונה וייצרו מקומות עבודה חדשים, נוצלו בסך הכול 10%. זהו. כל היתר התנדף. ומתוך חצי מיליארד שקל שהיו אמורים לשמש לשיפור תשתיות הביוב, נוצל רק חצי, ולא בכל היישובים.
לא הכול שחור. יש דברים שקרו. משרד התרבות והספורט הקים מגרשי כדורגל ומגרשי ספורט אחרים, משרד הפנים הצליח לקדם כמה רשויות מקומיות ערביות להכנסות עצמיות גבוהות יותר. דברים קורים, אבל לאט מאוד, ולא מספיק.
למה זה ככה? כשצוללים לנתונים יש כמה חסמים שחוזרים על עצמם: מחסור בקרקעות, קושי בהשגת שיתוף פעולה מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, וגם - בכל פעולה שבה הממשלה נותנת כסף, היא עושה זאת רק אם גם הרשות המקומית שמה קצת כסף, לפעמים הרשויות עניות מדי בשביל לשים אפילו את המינימום הזה, ואז הפרויקטים לא קורים בכלל.
מתוך תקציב של 100 מיליון שקל לטובת פיתוח אזורי תעסוקה ביישובים ערביים, שיכניסו כסף מארנונה וייצרו מקומות עבודה חדשים, נוצלו בסך הכול 10%. כל היתר התנדף
בשביל להתגבר על חלק מהבעיות האלה, בשנה האחרונה הממשלה גייסה כמה עשרות פרויקטורים שיושבים בימים אלה בתוך הרשויות המקומיות הערביות, וכל התפקיד שלהם הוא לדעת לדבר באותה שפה בירוקרטית שבה מדברים משרדי הממשלה, בשביל לוודא שהרשויות אשכרה מקבלות את הכסף שמגיע להן. זו התחלה יפה, אבל זה בעיקר מראה שחלק גדול מהתוכנית הזו, שאושרה לפני חמש שנים, מתחיל להבשיל רק עכשיו. מה שאומר שכדאי ליצור תוכנית נוספת, שתרחיב את הקודמת בחמש שנים נוספות, כי התיקון שהתוכנית הזו ניסתה לעשות עוד לא מומש.
ההשקעה בחברה הערבית היא דבר הכרחי. אין שום סיבה מוסרית או אחרת להפלות בין אזרחים, ובכל מקרה - התועלת מהשקעה כזו תהיה לכל המשק.