כבן העדה הדרוזית נולדתי לתוך משטר החמולה. אני עדיין זוכר את הצד המואר והפן החיובי של המסגרת הקהילתית הזאת. זה בא לידי ביטוי בעיקר באירועים משמחים. בחתונות למשל, ראיתי התגייסות של משפחה שלמה כדי לעזור כספית וגם כדי להיות שם עם משפחת החתן – לעזור בהכנת האוכל וקבלת האורחים, לשמוח בשמחת החתן ומשפחתו הגרעינית.
"חמולות" – פרויקט מיוחד של ריאד עלי, החל מיום ראשון בחדשות הערב
ראיתי גם איך החמולה, בעתות של מוות, נותנת חיבוק חם ואוהב למשפחת הנפטר ולא עוזבת אותה במשך זמן רב, גם אחרי תום השבעה. החמולה של ילדותי הייתה יותר עוגן שסיפק תחושת ביטחון מאשר שרשרת שהגבילה את חופש התנועה שלי.
זה השתנה עם השנים. בתחילה, הפוליטיקה המקומית נכנסה לכפרים. הבחירות המקומיות לראשות המועצה הפכו מהר מאוד למאבק שליטה בכפרים, שסיפק בעיקר את תחושת האגו והכבוד בקרב בני החמולה. לפני עידן הבחירות המקומיות, המוכתרים – שהיו ראשי החמולות – שלטו בקהילה. כל חמולה והמוכתר שלה. מועדון המוכתרים שימש סוג של הנהגה מקומית, התפקיד עצמו היה עובר בירושה מאב לבן ולא היה כל שכר בצידו.
אגו, כסף, פשע והיעדר משילות ואכיפה מחקו בהינף רובה את כל יתרונות החמולה, והפכו אותה לפקעת עצבים שהאזרח הערבי מתבשל בתוכה
לא כך המצב עם ראשות המועצה, זה היה תפקיד שיש שכר כספי בצדו, והוא אפשר למי שממלא אותו שליטה על משאב כספי לא מבוטל. מלכתחילה היה ברור שמשטר החמולות מאפשר רק לחמולות הגדולות להתחרות על ראשות המועצה, מה שיצר שני מחנות עיקריים בכל כפר. המאבק על ראשות המועצה לא היה מסתיים בשפיכות דמים, אלא במתח שאולי היה גורם לקטטות רחוב, אבל לרוב בלי נפגעים בנפש.
אז איך הפך שלטון החמולה לכזה אלים בחברה הערבית?
להבנתי קרו לא מעט תהליכם בשנים האחרונות. ראשית כל, ובאופן פרדוקסאלי, זו הייתה החלטת הממשלה 922 משנת 2015 שאפשרה הזרמה של מיליארדי שקלים לכפרים הערבים – זהו אחד הגורמים להפיכת השלטון המקומי בכפרים הערביים למאוד אטרקטיבי בעיני החמולות הגדולות. הזרמת התקציבים גרמה לשחרור פקק בירוקרטי, והרבה מכרזים שמנים ומשרות בכירות היו בהישג יד.
במציאות של היעדר אזורי תעשייה, עוני, אבטלה וקושי רב של המשכיל הערבי להשתלב בשוק העבודה הישראלי, הפך השלטון המקומי לספק תעסוקה עיקרי לבני החמולות. חמולה ששולטת במועצה המקומית שולטת גם במכרזים וגם במשרות. זה מן הסתם תרם היעדרו של שלטון ציבורי תקין.
במקביל, התחיל תהליך מסוכן של זליגה הולכת וגדלה של כלי נשק לרחוב הערבי. הזמינות של הנשק החם הפכה כל התנגשות בין שתי חמולות למסוכנת במיוחד. זה כבר לא קטטות רחוב, זה הפך לשדה קרב. במשטר החמולות יש קוד חברתי שנקרא נקמת הדם. הקוד הזה מושרש כל כך בתרבות הערבית, שכל פגיעה בנפש פתחה מעגל דמים שמאד קשה לסגור אותו.
תקציבים ופרויקטור: נתניהו הציג את התוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית
והדבר החשוב ביותר: המשטרה ורשויות האכיפה לא היו שם כדי למלא את תפקידן, לא באיסוף הנשק הבלתי חוקי, לא במתן ביטחון אישי לאזרח הערבי וגם לא בפיענוח תיקי פשיעה – קלים וחמורים כאחד. בהיעדר כל ביטחון אישי, האזרח הערבי חסר האונים חיפש מגן ומצא אותו, איך לא, בחיק החמולה.
אבל הסיפור כאן הפך לשונה. כי החמולה עכשיו מצוידת בנשק חם והמאבק אינו על יוקרה, כי אם על הרבה כספים ועבודה. בצד ההגנה שהחמולה סיפקה, נדרשו בניה להתייצב בצו שמונה, כחיילים לקרב, כשפרץ סכסוך עם חמולה אחרת על השליטה בכפר.
על מדינת ישראל להחזיר לידיים שלה את מונופול השליטה בכוח ברחוב הערבי. אחרת, וזה רק עניין של זמן, הנשק יופנה לרחוב היהודי
עד כאן זה היה נסבל, כי בכל זאת לכל הצדדים היה אינטרס לראות בנשק אמצעי הרתעה ותו לא. מה שקרה הוא שגורמים פליליים זיהו את הפוטנציאל הכלכלי של השלטון המקומי, והתחילו לחדור פנימה לתוך החמולות, לממן מתמודדים, ללבות סכסוכים ובמקביל לצפות לתמורה. השלטון המקומי הפך בלא מעט כפרים לזירת קרב, לא רק על ראשות המועצה אלא על המשאבים שלה, שמשמשים בין השאר אמצעי להלבנת כספים.
וזה המלכוד, חמולה – בצירוף אגו, כבוד, כסף, פשע והיעדר משילות ואכיפה – מחקו בהינף רובה אחד את כל יתרונות החמולה, והפכו אותה לפקעת עצבים שהאזרח הערבי בישראל מתבשל בתוכה.
איך יוצאים מזה?
לכאורה מאוד פשוט. לכל מדינה יש מונופול על הכוח. על מדינת ישראל, גם מתוך אינטרס לאומי-ביטחוני, להחזיר לידיים שלה את מונופול השליטה בכוח ברחוב הערבי. אחרת, ולהבנתי זה רק עניין של זמן - הנשק יופנה לרחוב היהודי.
שנית, על הרחוב הערבי מוטלת החובה כלפי עצמו לחתור לשינוי אורח חייו. המציאות שבה רק בני החמולות הגדולות יכולים להיבחר לראשות המועצה הפכה למחסום בפני שינוי חברתי. אגב, באותם יישובים שבחרו אנשים על פי הכישורים שלהם, רואים פיתוח מואץ ואיכות חיים טובה. כפר עילבון בגליל הוא דוגמה טובה לכך.
ביום ראשון הקרוב נתחיל בכאן 11 לשדר את סדרת הכתבות "חמולות" שהכנתי בעזרתו של התחקירן שלומי קיים. זו סדרה שחושפת את הפסיכולוגיה והמנגנון ששולט ב-DNA של החמולה. אנחנו גם נהיה עדים למנגנון ועדת הסולחה שמנסה, במנותק מהממסד, להשכין שלום בין חמולות יריבות. מואד מומלץ לצפייה.