הנאשם בנימין נתניהו, למדנו כבר, רץ למרחקים ארוכים. רץ, רץ, רץ וממשיך להאשים את כל העולם ואשתו בכתבי האישום שהוגשו נגדו; רץ וממשיך להתחפש לקורבן שנרקמה נגדו כביכול עלילה נוראה; רץ ויורה לכל עבר כמי שמחפש נקמות באנשים שמבחינתו היו חייבים לו, ורק לו, את נאמנותם - לא חלילה למדינת ישראל ולשלטון החוק. רץ ומזיל דמעות תנין כמי שמאמין שהפרקליטות הפכה לכבודו למתפרת תיקים גדולה.
"גם אצן מוכשר ככל שיהיה, חייב מעת לעת לעצור ולחשב מסלול מחדש"
מבחינתו, כל מה שנאמר ומוצג בכתבי האישום מצוץ בעצם מהאצבע. מבחינתו, גיוס החייטים, כמו גיוס עשרות ומאות עדי התביעה, נעשה למטרה אחת: הפיכה שלטונית.
כן, נתניהו הוא שחקן אדיר, וירטואוז של מילים, להטוטן פוליטי שאין שני לו. רק שגם אצן מוכשר ככל שיהיה, חייב מעת לעת לעצור, לשאול את עצמו לאן בדיוק הגעתי ואיך, לנתח בקור רוח את מצבו. לנסות לחשב מסלול מחדש.
אתמול בערב, אני מניח, עשה זאת נתניהו ולא בפעם הראשונה. אתמול בערב, לקראת הופעתו הבוקר (שני) בבית המשפט, הוא שאל ודאי את עצמו את השאלות הבאות: איך אני, ראש ממשלה מהחזקים בעולם, פוליטיקאי עתיר כוח, כסף, קשרים וחברים עשירים – אדם שלא חסר לו בעצם דבר - מוצא את עצמו על ספסל הנאשמים; איך הגעתי לספסל הזה שעליו ישב קודמי, אהוד אולמרט, וממנו הגיע לכלא; איך להקת השופרות שלי בתקשורת, שרשמה כמה הישגים מרשימים בחיבוק השחיתות השלטונית, לא הצליחה לחלץ אותי מהמשפט הפלילי.
"האם הוא יכול בכלל לצבור נקודות זכות, אחרי האירוע המביש הקודם שלו בפרוזדור בית המשפט?"
אבל, וזה העיקר הבוקר מבחינת נתניהו: הוא ערך ודאי סיעור מוחות עם משפחתו ועם פרקליטיו בשאלה היותר חשובה כרגע מבחינתו - איך לעבור בשלום את ההופעה הבוקר בבית המשפט המחוזי. איך לצבור בעזרתה נקודות זכות, אם אפשר בכלל לצבור כאלה, אחרי האירוע המביש הקודם שלו בפרוזדור בית המשפט; איך ניתן אולי לחלופין למזער הפעם נזקים.
לשון אחרת: האם להשאיר לפרקליטיו את מתן התשובה הקצרה לשופטים בשאלה מודה או כופר בכתב האישום; האם לבקש את זכות הדיבור ברגעים האלה ולעלות להתקפה פרועה על התביעה והמשטרה על פי אמרת הנצח - ההגנה הכי טובה היא ההתקפה; האם לנצל את במת בית המשפט לעוד נאום בחירות גס ומסית ולשפוך עוד ועוד שמן למדורה – או אולי, בכל זאת, להוריד פרופיל. האם להתפרע או אולי לנסות לשדר עסקים כרגיל כמי שאינו מוטרד מעדי המדינה ומעדי התביעה.
"הימור שלי: המשפט החשוב והעקרוני הזה ייצא לדרך - וייפתח בסוף החודש"
ועוד התלבטות צפויה של נתניהו: האם לבקש את דחיית פתיחת שלב ההוכחות עד לאחר הבחירות, כאילו לא הוא גרר את המדינה לארבע מערכות בחירות, או להתנהג כמי שמבין שכולם שווים בפני החוק; כמי שלא שוכח שהאינטרס שלו עצמו לכאורה הוא לזרז את המשפט. הוא הרי חף מפשע שעובר עינוי דין.
הימור שלי: המשפט ייפתח בסוף החודש. בקשת דחייה, אם תוגש, תידחה. המשפט החשוב והעקרוני הזה, של מי שכבר לא מדקלם את "לא היה כלום כי אין כלום", ייצא סוף סוף לדרך.