חפש
Languages

לקרוא פודקאסט זה כמו להקשיב לסרט

אבל אם זה מה שמתאים לכם כרגע, הנה התמלול

והנה לינק לחלק הראשון - פרק 75: המלחמה על המים, א'.

ביוני 2018, הנושא של הפרק השבועי של חיות כיס, הפודקאסט שאתם מאזינים לו כרגע, היה מים. איך המחסור החריף במים הפך את ישראל למעצמת טכנולוגיות מים ושימוש חכם ויעיל במים, וכל מיני דברים מעניינים מהסוג הזה. קראנו לפרק ההוא, ״המלחמה על המים, חלק א׳״. והפרק ההוא, הסתיים בהבטחה:

יש מסתבר שיש סטארט אפ ישראלי אחד, חדש וצעיר שקרוב לוודאי שאתם לא מכירים עדיין, שמנסה לפתור את הבעיה הזו. שרוצה לשנות לחלוטין את האופן שבו חקלאים ברחבי העולם משתמשים במים שלהם, בשביל שנפסיק לבזבז את המים שלנו כי חשובים הם לכולנו. והם מתכוונים לעשות את זה, בעזרת חתיכת פלסטיק אחת קטנה בצבע כחול.

עוד על הסטארט אפ הזה, ועל הקשיים שהוא יצטרך להתמודד איתם, בעוד כמה שבועות, בחלק הבא של הפרק הזה.

מאז חלפו, הממ, כמה שבועות. הרבה הרבה שבועות. הרבה יותר שבועות ממה שתכננו. שלושים ושישה שבועות ליתר דיוק. בשלב מסוים, אנשים בקבוצת הפייסבוק שלנו התחילו לתהות - לאן נעלם חלק ב׳ של המלחמה על המים? בשלב מסוים צצו תיאוריות קונספירציה על טייקוני ענק שמונעים את שידור החלק השני! המונים יצאו לרחובות ודרשו לשחרר את חלק ב׳!

מאחורי העיכוב הזה לא היתה שום קונספירציה, אלא טעות בחישוב. בשלב ההוא אותו סטארט אפ שרצינו לספר עליו בחלק השני היה מתחת לרדאר. היזמים שלו עמדו לפני שלב של גיוס כספים ממשקיעים חיצוניים, שזה שלב מאוד רגיש בחייו של כל סטארטאפ. לכן, הם הסכימו להיפגש איתנו ולהקליט, אבל בתנאי שנשדר את החלק הזה בעתיד. וזה פשוט לקח יותר זמן מהצפוי, ובינתיים אני עברתי לארה״ב לשנת לימודים, וחלק ב׳ הושם בצד. אבל זהו, עכשיו הכל בסדר. הגיע הזמן לקיים את ההבטחה ההיא.

אבל רגע לפ ני זה, כי בכל זאת עברו שלושים ושישה שבועות, הנה תזכורת מהחלק הקודם, המלחמה על המים, חלק א׳.


מים.

מים זה מין דבר כזה שאפשר להעביר חיים שלמים בלי לדבר עליו, בלי להקדיש לו יותר מדי מחשבה. אבל זה גם מין דבר שאפשר להעביר חיים שלמים לדבר רק עליו, להקדיש לו את רוב המחשבות שלכם לאורך היום. זה פשוט תלוי איפה על כדור הארץ נולדתם, איפה אתם גרים.

אם אתם חיים בשוויץ באיזו עיירה ציורית, מים הם נון-אישיו. אם אתם איכרים באיזה מחוז יבש במיוחד בצפון מערב סין, הנגישות למים מעצבת את כל החיים שלכם.

רן: אני חושב שכשמדברים על שוק המים בעולם צריך להבין שצריך להתחיל קצת קודם. צריך לדבר על שוק המזון העולמי.

 שאול: זה רן מידן, הוא מנכ״ל חברת נטפים הישראלית שמפתחת ומייצרת טכנולוגיות להשקיה בטפטוף, והיא אחת מהחברות הגדולות בעולם בתחום ההשקיה.

הבעיה המרכזית והכי גדולה בעולם היא שאוכלוסיית העולם גדלה. ואנחנו צפויים להיות יותר מ-9 מיליארד אנשים בשנת 2050 וכל אחד מאיתנו צורך יותר קלוריות. ולכן אנחנו נצטרך בין 50%-70% יותר מזון בשנת 2050. אנחנו צריכים כמעט בנו-טיים בתקופה של שלושים שנה להכפיל להוסיף 50% לכמות היבול שאנחנו מייצרים היום. והבעיה היא שכמות המשאבים היא מוגבלת. כמות הקרקע היא מוגבלת, וגם כמות המים היא מוגבלת ולמעשה אנחנו נמצאים עכשיו באתר איך לייצר יותר עם פחות. או איך לייצר 50% יותר עם אותם משאבים".

 שאול: אוקי, אז אנחנו צריכים לייצר יותר מזון בשביל האוכלוסיה הגדלה, סבבה. מה הקשר לטפטפות להשקיה? בשביל להבין לראות שניה את התמונה הגדולה של משק המים העולמי.

75% משטח הפנים של כדור הארץ מכוסים במים. את זה פחות או יותר יודעים כולם. אבל רק 0.0014% - כן, מה ששמעתם - הם מים מתוקים שאנחנו, בני האדם, יכולים להשתמש בהם בשביל לשתות, או בשביל לגדל את המזון שאנחנו אוכלים. ובניגוד לאינטואיציה, חלק הארי של המים האלה לא משמשים אותנו לשתיה. לא, השימוש העיקרי של האנושות במים שעל פני כדור הארץ הוא לחקלאות - להשקיה של שדות וגידולים.

בעיקרון, כמות המים הזו אמורה להספיק. יש רק בעיה אחת: אנחנו משתמשים במעט המים האלה בצורה מאוד מאוד בזבזנית. הכי בזבזנית שיש.

 מידן: "והבעיה המרכזית שכשבאים ומסתכלים מה עושים עם המים בחקלאות, 70% מההשקיה בעולם עדיין קורית בהצפה. זה כמו ששומעים: פותחים את הברז, עושים שיפוע גרביטציה בקרקע, והמים זורמים לאיטם. שעה שעתיים שלוש ארבע חמש ולפעמים כל היום עד שמגיעים מנקודה אחת בקצה עד לצד השני של השדה. ברור שזה בזבזני בצורה מטורפת, זה פשוט חוסר אחריות ולא לדבר על זה שזה לא טוב ליבול".

שאול: החלק השני של המלחמה על המים התחיל בגזר

אפשר לאכול גזר

בוא נאכל גזר

אכיל לגמרי

באמת?

כן

אז תוריד את האזניות

כל החיים אתה באוזניה

אני צריך לשמוע, מה שומעים

זה ערן פולק, פעם הוא היה סגן הממונה על התקציבים באוצר, אחרי זה הוא עבד בבנק האירופי לשיקום ולפיתוח, והיום הוא מנכ"ל של סטראט אפ ישראלי בשם NDRIP שמעולם לא שמעתם עליו, אבל הוא עשוי לשנות את העולם. פולק הזמין אותי לפגוש אותו בשדה גזר על יד ניר אליהו, באזור השרון. נפגשנו בתחנת הדלק בכניסה ליישוב, נסעתי אחרי הג'יפ שלו באיזו דרך עפר, עד שהגענו לקצה שדה הגזר.

זה החקלאי המקומי

מה המצב?

תוריד לי שני גזרים

אני מערוץ 1

אתה מערוץ 1?

שמע, יש אנשים כאלה.

תן לי גזר

טעים

שאול: פולק לקח אותי לתוך שדה הגזר בשביל להראות לי בעיניים איך עובד הסטארט אפ שהוא מנהל. מי שייסד את הסטארט אפ הזה אחד האנשים הרציניים ביותר שאני מכיר - פרופ' אורי שני, שהיה לפני כמה שנים המנכ"ל הראשון של רשות המים.  

וכל הסטארט אפ שלהם? חתיכת פלסטיק כחולה קטנה מודבקת בתוך צינור עם חורים.

זה כל הסיפור?

כן

הדבר הזה?

כן

שאול: חתיכת פלסטיק כחולה קטנה שהמטרה שלה אחת - לגרום לחקלאי כל העולם להפסיק לבזבז מים, כי פשוט אין לנו מים לבזבז.

שמע זה אחלה גזר

זה אדיר עם העלים

70% מהמים שעומדים לרשות האנושות, שזה לא הרבה, משמשים לחקלאות לגידול מזון, כלומר להשקיה. ומתוך המים האלה, בערך 85% משמשים להשקיה בשיטה שנקראת השקיה בהצפה. זו שיטת ההשקיה הפופולרית ביותר כיום, בהפרש ניכר מכל השיטות האחרות.

מידן: "הצפה זה כמו ששומעים: פותחים את הברז, עושים שיפוע גרביטציה בקרקע, והמים זורמים לאיטם. שעה שעתיים שלוש ארבע חמש ולפעמים כל היום עד שמגיעים מנקודה אחת בקצה עד לצד השני של השדה. ברור שזה בזבזני בצורה מטורפת, זה פשוט חוסר אחריות ולא לדבר על זה שזה לא טוב ליבול".

ואם אתם מדמיינים שדה אורז מוצף בסין, דעו שזו נקודת הקיצון של השיטה הזו. זה יכול להיות בקלות סתם שדה גזר, שורות שורות ארוכות של גזר, שביניהן תעלות מלאות במים. זה זול מאוד לאיכרים. לא צריך אנרגיה, פשוט משתמשים בכוח הכבידה. פותחים את הברז, וזהו. זה אחלה לחקלאי, אבל רע לעולם, כי זה מבזבז המון מים.

למעשה, בשיטה הזו בערך מחצית מהמים פשוט הולכים לאיבוד ולא מנוצלים כמו שצריך. חמישים אחוז.

המספר הזה ממחיש למה, בעצם, שוק ההשקיה העולמי הוא שוק עם פוטנציאל מסחרי מטורף שמי שיצליח להיכנס אליו ולגרום לחקלאים לחסוך במים, יצליח גם לשנות את עתיד האנושות, וגם להכניס לא מעט כסף לכיס שלו.

וזה בדיוק מה שNDRIP תנסה לעשות.

שאול: רגע, תשלים לי איזשהו פער, החבר'ה בהודו ודרום אמריקה וסין

ערן: ארה"ב, אל תחשוב על הודו. אל תיקח את זה שההצפה זה בשטח של מדינות נחשלות. זה טעות שהיא לא נכונה. ארה"ב של אמריקה אוסטרליה ספרד איטליה מדינות מערביות לחלוטין מפותחות עם חקלאות מאוד מתוחכמת, משקות בהצפה.

שאול: בכל המדינות האלה באזורים מסוימים אין בעיית מים

ערן: לא נכון בכלל. ארהב היום סובלת מבעיות מים אדירות במדינות החקלאיות שלה האישיו הוא דרמטי, תסתכל היום יש ידיעות על דרום אפריקה זו מדינה חקלאית אדירה אין מים, באיטליה נגמרו המים

באיטליה נגמרו המים?

שנה שעברה ברומא עשתה הפסקת מים

בישראל הומצאה הטפטפת הראשונה. אם הקשבתם לחלק הראשון של המלחמה על המים אתם זוכרים כיצד מדען ישראלי בשם שמחה בלאס המציא את הטפטפת אי שם בשנות ה-60 של המאה הקודמת, מכר את הפטנט ואת הזכות לייצר אותה לקיבוץ חצרים, שיחד עם קיבוצים נוספים הקים את מפעל נטפים, חברה שהפכה למובילה העולמית בהשקיה בטפטוף, עם מחזור מכירות של יותר ממיליארד דולר בשנה.

אנחנו יודעים להשקות בצורה חכמה ישירות את השורש ולכן בכל שדה שאנחנו נכנסים אנחנו מעלים את היבול בצורה מאוד משמעותית ב-50% ויותר ולחסוך 50% מתצרוכת המים וזה היופי במשוואה שאנחנו מגדלים יותר עם פחות. פחות מים ופחות חומרי הדברה ודשנים ועבודה.

זה מנכ"ל נטפים רן מידן, שבחלק הקודם של המלחמה על המים סיפר כיצד החברה שהוא מנהל מנסה לשכנע חקלאים ברחבי העולם לזנוח את ההשקיה בהצפה, ולעבור להשקיה בטפטוף משום שהיא טובה להם יותר. לא רק בגלל שהיא חוסכת להם בעלויות המים, אלא משום שהיא חוסר גם בעלויות הדשנים, ומצמיחה יותר יבול על אותו שדה.

ונטפים היא חברה איכותית באמת, בלי ציניות. יש רק בעיה אחת, למרות שהמערכת שלה הרבה יותר יעילה לחקלאים מאשר השקיה בהצפה, ויכולה לשנות לחלוטין את החיים של חקלאים שמתקינים אותה בשדות שלהם, עדיין ההשקיה החכמה, ההשקיה בטפטוף מהווה רק אחוזים בודדים בלבד - בין 3 ל-6 אחוזים - מכלל שוק ההשקיה העולמי.

והשאלה היחידה היא - איך זה יכול להיות לכל הרוחות?

 יש כמה חסמים שמסבירים למה ההשקיה בטפטוף לא השתלטה על העולם. קודם כל, מסורת. חקלאים יכולים לגדל במשך עשרות, מאות או אלפי שנים את הגידולים שלהם באותה שיטה, מאב לבן מאב לבן. ומאחר שהכח החזק ביותר ביקום הוא אינרציה, קשה מאוד לשנות את ההרגלים האלה. בפרט שברבות מהמדינות המתפתחות שמתבססות על חקלאות המים מסובסדים על ידי הממשלה.

דבר שני, המערכת של נטפים היא לא זולה. וזה נכון שהחקלאי אמור להחזיר את ההשקעה בתוך כמה שנים, אם המספרים של מנכ"ל נטפים נכונים, ובכל זאת, בשביל להתחיל את התהליך הוא צריך להשקיע כסף, לאט מעט כסף, ולא בטוח שיש לו את הכסף הזה.

רן מידן: ואתה בא לחקלאי בהודו ואומר לו שהוא צריך לשים צ'ק של כמה אלפי דולרים לקנות את המערכת, ואתה צריך להגיד לחקלאי גדול בארהב שאולי הוא צריך לשים חצי מיליון דולר. ובסוף היום זה לא אם זה החזר השקעה טוב או לא זה האם יש לו את הכסף לשים עכשיו בשביל לקנות את המערכת

ערן פולק: ולכן אותם 85% מהעולם לא מסוגלים לממן את הטפטפות, ונשארים בהצפה. וזה בעצם האבסורד, יש טכנולוגיה מדהימה... היון הטפטפותש ל נטפים הן עשירית מזה בגודל ובמשקל וונותנות אותה תוצאה, אבל המערכת כל כך יקרה, שכל החקלאים שמגדלים את גידולי המאסה בעולם תירס וכותנה וסוכר וכותנה ואורז שיש להם מחיר שנקבע על ידי מחירי המזון, פשוט לא מסוגלים לממן את זה

שאול: לפי פולק, אחת הסיבות שהמערכת של נטפים יקרה לחקלאים קשורה למשהו שנשמע בהתחלה די טכני, אבל מסתבר שהוא יכול לעשות את כל ההבדל.

לחץ.

פולק מסביר שהטפטפות של נטפים ושל החברות האחרות בשוק ההשקיה החכמה דורשות שבברז יהיה לחץ מים מסוים, של 2-3 אטמוספרות. בישראל, לחקלאים תמיד יש לחץ בברזים שלהם כי ככה מקורות מספקת להם את המים, אז קשה לנו קצת לדמיין ברזים בלי לחץ.

אבל לדבריו, ביתר העולם, אם החקלאי צריך לחץ בברז בשביל להשקות, הוא צריך לייצר לעצמו את הלחץ הזה. הוא צריך להשקיע כסף במשאבות ומדחסים וחשמל בשביל לייצר לעצמו לחץ. ואם לחקלאי יש חלופה שלא מצריכה אנרגיה - פשוט להשתמש בכח הכבידה ולהשקות בהצפה - אז הוא יילך עליה. זה יכול להסביר איך יכול להיות שלמרות שהטפטפת קיימת כבר 50 שנה, היא כבשה עד עכשיו אחוזים בודדים בלבד מהשוק.

לפי פולק, פרופ׳ שני עבד על פיתוח טפטפת מסוג חדש - זו חתיכת הפלסטיק שהזכרתי קודם. טפטפת שיכולה לפעול במקומות שטפטפות אחרות לא יכולות.

פרופ' פולק: אני לא רוצה שהטפטפת תדרוש לחץ. ומה שנוצר זו הטפטפת הזו שלנו של אןדריפ, וקצת קשה לראות אבל אם אתה מסתכל פנימה אתה רואה מוט כזה לבן בפנים, ואתה לא רואה מבוך. סוג של קיסם שתקוע בתוכו ואתה לא רואה מבוך, המים נכנסים בתוך הדבר הזה ויוצאים מהחור הזה פה מבלי שהם עוברים דרך מבוך

הטפטפת של NDRIP, אומר פולק, פועלת גם בלחץ נמוך במיוחד, של 0.05 אטמוספרות, כלומר בלי לייצר לחץ מלאכותי. לכן המערכת שלו, הוא אומר, דורשת בסך הכל 5% מכמות האנרגיה שדורשת מערכת טפטוף מסורתית, אנרגיה שהיא מקבלת מכח הכבידה. ואם זה נכון, זה חתיכת הבדל לחקלאי.

פרופ' פולק: היופי של נטפים שהוא יכול לקחת את הגבעה הזו, ולא חשוב הגבעה, בכל נקודה על פני הגבעה הספיקה של המים תהיה אותה ספיקה. ואני יודע לעשות את זה עם שדה ישר, פתרון הטפטוף הוא פתרון מדהים לשדות שהם לא מפולסים, וזה אפשר - 3.5% זה לא אותם 3.5% של לפני עשרים שנה. זה אפשר להיכנס לגבעות וכרמים וכאלה שפעם אי אפשר היה להשקות אותם. השקו אותם בדלי. והיום אפשר להשקות אותם. אנחנו אומרים אנחנו הולכים על הבייס. על ה-85% שמשקים בהצפה שגורמים את כל הצרות ונותנים להם פתרון שעד היום לא היה להם.

שאול: NDRIP הקימה מפעל לייצור הטפטפות החדשות בבית שאן, ולפי פולק הם כבר מכרו אותן לשני פרויקטים גדולים, אחד בסאווזילנד שבאפריקה, והשני בקזחסטאן. היעד שלהם לשנה הבאה הוא למכור טפטפות לשדות בשטח של עשרות אלפי דונמים, באסיה, באפריקה ובאוסטרליה.

מה היעד המסחרי מבחינתכם? איזה נתח שוק

כמה זה הקטאר? 10 דונם

אנחנו מתכננים התכנית שלנו היא 5 שנים ובסוף החמש שנים אנחנו מתכננים להגיע ל-100 אלף הקטאר שזה במונחי כסף בערך חצי מיליארד דולר

האם נגיע לא יודע אבל הביקוש הוא אדיר


שאול: האם NDRIP תצליח לשכנע חקלאים שמציפים את השדות שלהם לעבור לשיטת השקיה אחרת לגמרי, ובכך יצטרפו לנטפים במלחמה על שוק המים העולמי? מוקדם מדי לענות על השאלה הזו. מטבע הדברים, פולק מאמין שכן. האמונה שלו מתבססת בין היתר על הניסיון מהעבודה שלו עבור הבנק העולמי לפני כמה שנים. אז הוא נבחר להיות חלק ממשלחת שתעזור לקזחסטאן לחסוך במים.

פולק: ביקשו ממני לראות איך חוסכים 5% מצריכת המים בחקלאות.אם אנחנו, תכנית העבודה שלנו היא לעשות 100 אלף הקטאר בקזחסטאן בארבע השנים הקרובות, זה לבד חוסך 7% מהמים, בלי השקעות חדשות ופשוט מייצר תוצאה מיידית

קרדיטים

אתם האזנתם לחיות כיס, לחלק ב' של המלחמה על המים. אם לא שמעתם את חלק א, הוא זמין לכם באתר כאן או בכל אפליקציית פודקאסטים שהיא, כמו יתר הפרקים של חיות כיס. את הפרק הזה ערכו צליל אברהם ורום אטיק שגם הפיק את הפרק. על הסאונד היה אסף רפפורט. אם יש לכם חברים שלא מכירים את חיות כיס, עצרו הכל ושלחו להם את הפרק האהוב עליכם. אנחנו מנסים להגיע כל הזמן לקהלים חדשים, ואתם יכולים ממש לעזור לנו. חוצמזה, אם אתם עדיין לא חברים בקבוצה שלנו בפייסבוק, זה הזמן להצטרף. נחמד שם.

תודה רבה לכל מי שעזר לי לעבוד על הפרק הזה, אני שאול אמסטרדמסקי, אל תבזבזו מים, תודה רבה שהאזנתם.