אחרי שבחלק א' דיברנו על מערכת היחסים המסובכת של בריטניה עם האיחוד האירופי, הגענו לדבר עצמו. בוקר אחרי משאל העם על ברקזיט בריטניה גילתה לתדהמתה שיש לה גבול יבשתי עם אירופה - ליתר דיוק עם אי קטן וירוק בשם אירלנד. וזה מסבך מאוד את כל התמונה. מה בדיוק כולל הסכם הברקזיט שתרזה מיי הגיעה אליו, למה הוא נפל, ואיך ראש ממשלת בריטניה שקעה בבוץ משפטי שלא ברור איך אפשר לצאת ממנו

לחלק הראשון של "הגירושים הכי מסובכים בעולם"

לקרוא פודקאסט זה כמו לשמוע סרט

אבל אם יותר נוח לכם לקרוא, גרסת הטקסט לפניכם

היי, אני צליל אברהם וזה החלק השני של הגירושים הכי מסובכים בעולם - פרק כפול של חיות כיס על ברקזיט.

בפרק הקודם של "הגירושים הכי מסובכים בעולם", דיברנו על מערכת היחסים הארוכה והסבוכה של בריטניה והאיחוד האירופי. מערכת יחסים בין מעצמה ימית מבודדת לבין מה שהיא תמיד תפסה בתור "היבשת".

מרגרט תאצ'ר: "אירופה תהיה חזקה יותר כיוון שיש בה את צרפת כצרפת, ספרד כספרד, בריטניה כבריטניה"

אמרנו שבריטניה תמיד רצתה להנות מהפירות של השוק האחיד באירופה, אבל היא רצתה גם לשמור על הזהות שלה, ושנאה את הרעיון של יצירת לאום בריטי אחיד.

נייג'ל פארג': "זה הדרכון הבריטי. ומה שתי המלים הראשונות שמופיעות עליו? האיחוד האירופי!"

סיימנו רגע אחרי שנודעו תוצאות משאל העם שנערך בבריטניה ב-23 ביוני 2016 - 51.9% מהבריטים בחרו לעזוב את אירופה.

חדשות ה-bbc: "הבריטים אמרו את דברם והתשובה היא - אנחנו בחוץ".

צליל: וראש הממשלה קמרון, שהפסיד במשאל העם, התפטר.

קמרון: "אני חושב שהארץ זקוקה למנהיגות רעננה שתיקח אותה לכיוון שנבחר".

אז אם לא שמעתם את הפרק הקודם, עצרו כאן, תקשיבו לו, ואז תחזרו אלינו.

אחרי שראש הממשלה התפטר לא נערכו בחירות כלליות בבריטניה. למפלגה השמרנית היה רוב בפרלמנט, והיא ערכה בחירות להחלפת ראש המפלגה, שגם יקים את הממשלה. זה הרגע שבו עלתה על הבמה גיבורה חדשה. שרת הפנים של בריטניה, בשנים 2010 עד 2016.

תרזה מיי: "השאלה שהמדינה הזו צריכה לענות עליה ב-23 ביוני - האם לעזוב או להישאר - היא שאלה שמהותה היא איך אנחנו ממקסמים את הבטחון של בריטניה, את שגשוגה, ואת השפעתה על העולם".

בנאום הזה מה-26 באפריל 2016, חודשיים לפני משאל העם, הסבירה שרת הפנים, תרזה מיי, מדוע על בריטניה להישאר באיחוד האירופי.

להישאר באיחוד, היא אמרה, יהיה הדבר הנכון בשביל הסחר, הכלכלה, והבטחון של בריטניה. בתוך האיחוד, יש לנו שיתוף פעולה בטחוני שלא היינו מגיעים אליו עם כל מדינה בנפרד, ואנחנו מקבלים מידע על תנועה של פושעים וטרוריסטים ביבשת. השוק האירופי האחיד אחראי לחלק עצום מהכלכלה הבריטית, והייבוא והייצוא של בריטניה נשענים על האיחוד, יותר מאשר על ארה"ב, הודו או סין. ובעתיד של האיחוד האירופי, היא אומרת, שוק פתוח גם בתחומי האנרגיה והפיננסים, שיביא צמיחה אדירה והזדמנויות עצומות לכלכלה הבריטית.

מיי: "עמדתי כשרת הפנים היא שלהישאר חברים באיחוד האירופי אומר שנהיה בטוחים יותר מפשע ומטרור".

חודשיים וחצי הם לא הרבה זמן, אבל מסתבר שהם מספיק זמן כדי להפוך את עורך. מיי שרת הפנים התנגדה לברקזיט, אבל אחרי משאל העם, מיי רצה לראשות המפלגה השמרנית, וכבר דיברה אחרת לגמרי.

מיי: "אם אתם מהאנשים שאיבדו את עבודתם, או מצאו את עצמם בעבודה גרועה בשכר נמוך, בגלל מהגרים, החיים לא נראים הוגנים. זה נראה כאילו החלומות שלכם הוקרבו על מזבח חלומותיהם של אחרים. שינוי חייב לבוא".

מיי הסבירה לבוחריה את היו-טרן בכך שהיא רואה שליחות בלמלא את רצון הציבור על הצד הטוב ביותר. הסלוגן שלה היה: ברקזיט מינז ברקזיט. הציבור הבריטי, היא אמרה, ביקש להתנתק מאירופה. אנחנו ניתן לו את זה.

זה עבד.  

מיי: "הגעתי עכשיו מארמון באקינגהם, שם הוד מעלתה המלכה ביקשה ממני להקים ממשלה חדשה, ואני הסכמתי".

וכדי להבין את גודל המשימה שעמדה בפניה, כדאי אולי לעצור ולהסביר עד כמה חייו של האזרח הבריטי הממוצע מוסדרים מלידתו עד מותו על ידי האיחוד האירופי. בריטניה היא אזור מכס אחד עם כל מדינות האיחוד האירופי, כלומר שאם מישהו רוצה לייבא לבריטניה חרדל דיז'ון מקורי מהוא לא ישלם על כך מכס. המטפלות של הילדים של הבריטים, פועלי הבניין, עובדי החקלאות והסיעוד שלהם - הם ממדינות מזרח אירופה. הפנסיונרים הבריטים קונים בתים ועוברים לחיות בהם בספרד ובפורטוגל. ההגבלים העסקיים בבריטניה הם בסמכות האיחוד האירופי. התקציב של כל מדינה, יחס החוב-תוצר שלה, הגרעון שלה ויעד האינפלציה שלה - מוגבלים על פי גבולות גזרה שקבע האיחוד האירופי. מדיניות הדיג ושימור המקורות הימיים - האיחוד האירופי. שיטת המשפט כפופה לשיטת המשפט האירופית. האיחוד האירופי קובע את מדיניות ההגנה על הסביבה. האיחוד האירופי קובע את חוקי התחבורה - למשל, את רישוי הרכב. גם ענייני בריאות הציבור והגנת הצרכן הם בסמכות האיחוד האירופי: אם תקנו אייפון באירופה, לא תוכלו להגביר את הווליום עד הסוף. האיחוד האירופי דואג לשמיעה שלכם. הרגולציה על אינטרנט, פרטיות וזכויות יוצרים היא בסמכות האיחוד. זוכרים שלפני שנה כל האתרים בעולם עדכנו את מדיניות הפרטיות שלהם? זה האיחוד האירופי. מדובר במשימה משפטית עצומה בהיקף שלה. כמעט כמו להקים מדינה קטנה.

פרופ' נלי מונין: "ועכשיו השאלה שוב, איך להפריד את המערכות? יש תחומים שלמים כבר שנים ארוכות מוסדרים על ידי הדין האירופי ועכשיו בריטניה אם היא נפרדת לחלוטין מהדין האירופי תצטרך לחוקק אותם מחדש. אולי מה שיש לה מלפני שלושים שנה כבר לא רלוונטי וצריך עכשיו לכתוב את זה מחדש  אותם פקידים שמינו וצריכים לשבת חוק-חוק".

וכמו שאמרנו בפרק הקודם: אף מדינה לא פרשה לפני כן מהאיחוד האירופי. אין לזה פרוטוקול. מרגע שבריטניה מודיעה רשמית על פרישה, מיי צריכה לבנות הסכם פרישה מאפס, בלי שום קווים מנחים.

אז היא הפשילה שרוולים. היא מינתה שר לענייני ברקזיט, וגם שר חוץ ושר כלכלה מבין חברי המפלגה שהיו תומכי ברקזיט.

ב-29 במרץ 2017 היא הפעילה את סעיף 50 באמנת ליסבון, והשעון התחיל לתקתק. בתוך שנתיים בדיוק מרגע הפעלת הסעיף,

ב-29 במרץ 2019 - עוד חודש וחצי - בריטניה לא תהיה יותר חלק מהאיחוד האירופי.

לאחר מכן, מיי קבעה ארבעה עקרונות, קווים אדומים, לניהול המשא ומתן שלה עם אירופה.

העקרון הראשון - לבריטניה תהיה שליטה מלאה על הגבולות שלה

העקרון השני - שליטה מלאה של בריטניה על הכלכלה שלה

השלישי - לבריטניה תהיה עצמאות משפטית מוחלטת

והרביעי - לבריטניה תהיה עצמאות מסחרית מוחלטת.

וכל העקרונות האלה - כל העקרונות האלה, נגדו את מה שהתרחש בינתיים בצפון מערב.

שרון: "תרזה מיי הגיעה להסכם שנוגד את כל העקרונות",
זה פרופ' שרון פרדו שכיכב בפרק הקודם.

"את כל הקווים האדומים שהיא עצמה הציבה במהלך המו"מ. כל הקווים האדומים שהיא הציבה במהלך המו"מ שלה נחצו".

ובשביל להבין את העניין הזה אני רוצה לקחת אתכם איתי לאירלנד.

אבל אני לא יכולה, אז במקום זה, בואו ניסע לבאר שבע.

"פוליטיקאים מכרו את ברקזיט ואמרו לא תהיה שום בעיה לעשות את זה, בלי לקלוט בכלל שצפון אירלנד היא מוקש עצום, היא לא המוקש היחידי אבל צפון אירלנד עוצרת את הברקזיט יותר מכל בעיה אחרת".

זה פרופ' גיא ביינר.

"פרופ' גיא ביינר, מרצה להיסטוריה אירופית מודרנית במח' להיסטוריה כללית, באונ' ב"ג בנגב. אני חוקר דברים שונים אבל יש לי התמחות מיוחדת בהיסטוריה אירית. אני יודע גיילית, לפעמים אני מדבר גיילית, קורא גיילית. לפעמים מדבר אם צריך אבל אני מאוד לא משופשף".

המשרד של גיא בבניין מדעי הרוח באוניברסיטת בן גוריון דחוס בספרים של סופרים אירים. יש לו פוסטרים של ג'יימס ג'ויס, וכרזות של גינס, ואלבומים של מוזיקה אירית. זה חדר כזה שאתה נכנס אליו ומיד מרגיש שלאדם שיושב בו יש תשוקה עצומה לעבודה שלו. והוא גם בדיוק חזר מבלפסט, לפני יומיים. ושם, הוא אומר, לכולם כבר נמאס לשמוע על הבלגן הזה.

פרופ' ביינר: "השיח של ברקזיט עולה בכל מקום ועייפות ברקזיט נכנסה לעניין. את מכירה שרואים כל הזמן סכסוך ואין כח על זה. בוא לא נדבר פוליטיקה".

אז הנה מה שהבריטים שכחו כשהם הצביעו על ברקזיט, וכשהם דיברו על ברקזיט. מה שהיה נוח לממשלה שלהם לא להזכיר להם. ומה שעכשיו תוקע את הברקזיט בלימבו של חוסר ודאות.

*
בריטניה היא ממלכה. הממלכה המאוחדת כוללת ארבע ארצות: אנגליה, סקוטלנד, וויילס, וצפון אירלנד. חבל ארץ שנמצא בפינה הצפון מזרחית של האי האירי, ממש בסמוך לסקוטלנד.

פרופ' ביינר: "מאז המאה ה-17, צפון אירלנד, כמו יתר אירלנד, יושבה על ידי מתיישבים מהאי הבריטי. שהיו נאמנים לשלטון הבריטי, שביקש לחזק את שלטונו על האי האירי".

לא תמיד היתה מדינה בשם אירלנד. במשך רוב ההיסטוריה שלהם, האירים חיו תחת שליטתה של בריטניה. שלטו בה אנגלים וסקוטים, שדתם פרוטסטנטית, ושראו באי האירי המשך טבעי של הממלכה שבאו ממנה.

רק בשנת 1922, לאחר מלחמת עצמאות, הוקמה מדינת אירלנד החופשית, שהפכה אחר כך לרפובליקה של אירלנד, שאנחנו מכירים היום.

אבל הגבולות של מדינת אירלנד הם לא הגבולות של האי אירלנד. האי הזה מתחלק בין שתי מדינות. על רובו נמצאת אירלנד. אבל חבל ארץ אחד, ביס בצפון האי, הוא חלק מבריטניה. בחלק הזה, צפון אירלנד, היה רוב בריטי-פרוטסטנטי גדול, וגם אחרי המלחמה הוא נשאר בריטי, נאמן לממלכה ולכתר. תושביו היו בעלי אזרחות בריטית ובחרו לפרלמנט הבריטי. האירים הקתולים שחיו בחבל הארץ הזה היו מיעוט. הם הופרדו מאחיהם ברפובליקה של אירלנד וחיו תחת שלטון שהיה מבחינתם שלטון כובש זר.

 אז יש לנו אירים קתולים שמרגישים שייכים לאירלנד, ויש לנו אנגלים פרוטסטנטים שנאמנים לבריטניה. ושתי הקבוצות האלה חיות על חבל ארץ אחד שנקרא צפון אירלנד. ככה שאם שמעתם כבר סיפור היסטורי אחד או שניים בחיים שלהם, אתם כבר יודעים שזה אומר שיש גם מלחמה.

פרופ' ביינר: "קתולים הופלו בדיור, בחינוך, בתעסוקה. וגם בביטוי האתוס הלאומי שלהם. היה אסור להניף דגל אירלנד. מבחינה סוציו אקונומית הם היו בתחתית הסולם, תקציבים יותר נמוכים. חיכו לדיור ציבורי הרבה יותר מהפרוטסטנטים".

בשנות ה-60 לקתולים נגמרה הסבלנות. תנועות זכויות אדם קמו אז בכל העולם ועוררו מהפכות, והקתולים, יצאו גם למאבק. המאבק על זכויות שוות התדרדר במהרה לסכסוך אלים. סכסוך שקיבל את הכינוי: הטראבלס. הצרות.

פרופ' ביינר: "המחתרות עשו הרבה מאוד פיגועים, גם בין הצדדים השונים, פיגועים של המחתרות הלאומיות הרפובליקניות. היו גל של פיגועים באנגליה. היתה תקופה מאוד קשה של טרור. אחד הסכסוכים האלימים במאה ה-20, יש לנו מקום של כבוד וצפון אירלנד באותה דרגה".

ב-30 בינואר 1972 התקיים מצעד זכויות אדם של אירים קתולים בעיר לונדונדרי. צנחנים בריטים פתחו באש על המפגינים בטענה שהם זיהו ביניהם חמושים. 14 אנשים נהרגו. זה אחד האירועים החשובים בתולדות צפון אירלנד. הוא נקרא: יום ראשון העקוב מדם.

הנקמה הגיעה ב-21 ביולי. ב-14:09 התפוצצה פצצה על גשר להולכי רגל בפארק וינדזור בבלפסט. 27 דקות מאוחר יותר, התפוצצה פצצה נוספת במלון ברוקווייל בבלפסט. ארבע דקות אחר כך מכונית תופת התפוצצה מחוץ לסניף בנק בעיר ופצעה עוברת אורח. 12 דקות מאוחר יותר התפוצצה מכונית תופת בתחנת רכבת בעיר. דקה לאחר מכן התפוצץ בבלפסט גשר המלכה אליזבת. זה נמשך ונמשך. תוך שעה וחצי התפוצצו בבלפסט 22 פצצות, נהרגו תשעה בני אדם ונפצעו קשה 130. זה נקרא יום שישי העקוב מדם.

בסופו של דבר, הסכסוך בצפון אירלנד גבה יותר מ-3,000 קרבנות. ב"דרי גרלז" בנטפליקס אפשר לראות את החיים של נערות צפון-איריות בצל הסכסוך הזה.

ב-1998, אחרי תהליך שלום ארוך, מייאש, ראשי הממשלות של בריטניה ואירלנד חתמו על הסכם יום שישי הטוב.

 זה טוני בלייר במעמד החתימה על ההסכם:

"כשהגעתי לכאן ביום רביעי אמרתי שאני מרגיש את משק כנפי ההיסטוריה נוגע בי. היום אני מקווה שאנחנו נפטרים מעול ההיסטוריה".

פרופ' ביינר: "אגב המומחים באותה תקופה היו מאוד פסימיים לגבי סיכויי ההסכם הצפון אירי ואופטימיים לגבינו".

אפשר להבין למה הם היו סקפטיים.

הסכם יום שישי הטוב הוא הסכם שלום חריג, יצירתי, מלא בפשרות מרשימות ומורכב מאוד. העקרון הבסיסי שלו אומר שמי שיחליט אם צפון אירלנד שייכת לאירלנד או לבריטניה - הם תושבי צפון אירלנד. כיוון שיש שם רוב פרוטסטנטי הם בחרו להישאר חלק מבריטניה, אבל תאורטית - זה יכול להשתנות.

ההסכם גם קובע שממשלת צפון אירלנד חייבת לייצג באופן שווה את הקתולים והפרוטסטנטים. אם ראש הממשלה של צפון אירלנד - או כמו שהוא נקרא שם, first minister, הוא פרוטסטנטי, סגנו יהיה קתולי, והם ינהיגו ביחד. כל חוק חייב לעבור ברוב קולות בשני הצדדים, ומשרדי הממשלה מחולקים לפי גודלם היחסי של הצדדים.

ולא רק זה: ההסכם קובע שצפון אירלנד אמנם בריטית, לעת עתה, אבל תושב צפון אירלנד יוכל לבחור מה הזהות שלו. כל אחד יכול לבחור להחזיק בדרכון בריטי בלבד, או אירי בלבד, או גם וגם.

והדבר הכי עקרוני שקובע הסכם יום שישי הטוב, לעניין שלנו - הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה של אירלנד פתוח.

פרופ' ביינר: "בשנות הסכסוך היה גבול בין צפון אירלנד לאירלנד והיה צריך לשטר את הגבול כדי למנוע ממחבלים לעבור ומחומרי חבלה. היתה גדר, תחנות צבא, מסוקים, היו שיירות.

בפעם הראשונה שחציתי את הגבול הזה יצאתי מאוטו בטרמפ, היה לי תרמיל גדול וזקן, ומיד חיילים סימנו לי - תשכב על הרצפה, כמו שפתחו ציר פעם בלבנון באו ועצרו, סרקו אותי מכל הכיוונים עד שהבינו שאני תייר. זה היה גבול מאוד חם ונפיץ. תהליך השלום שינה את זה לגמרי".

היום הגבול פתוח לחלוטין לאנשים, סחורות, וכסף. כך צפון-אירית קתולית יכולה לחיות את חייה כמעט כאילו היא אירית. לגור בבלפסט, אבל לעשות עסקים בדבלין, לעבוד באירלנד, לעשות שם קניות, ולבקר את המשפחה שלה, להצביע בבחירות ולהניף את דגל אירלנד.

זה עדיין מאוד מסובך.

"זה בפירוש מרגיש כמו אזור שהוא פוסט קונפליקט. פוסט במובן של משהו שלא עבר אלא עדיין משחק תפקיד מרכזי כאן".

זאת ד"ר מירב אמיר מאוניברסיטת בלפסט. מירב חיה כבר חמש שנים בצפון אירלנד. היא מסבירה שפוסט קונפליקט הוא לא שלום. זה משהו אחר לגמרי.

ד"ר אמיר: "הסכסוך כבר לא אלים. זה אפילו לא קרוב לרמת הפחד בזמן הטראבלס אבל עדיין מרגישים אותו. מה שקורה זה שהרבה מהסטודנטים שבאים לאוניברסיטה יושבים פעם ראשונה באותה כיתה עם סטודנטים מהקבוצה השנייה. בעקרון הם לומדים רובם במערכת חינוך מופרדת והחיים שלהם מתנהלים החיים שלהם בסביבות נפרדות".

20 שנה אחרי הסכסוך הקתולים והפרוטסטנטים עדיין חיים בנפרד, בעיירות נפרדות ושכונות נפרדות.

ד"ר אמיר: "באזורים שיש קרבה פיזית בין שכונת פועלים קתולים ופרוטסטנטית יש חומות שנקראות באופן אירוני 'חומות שלום'. רוב החומות בכלל האלה נבנו אחרי תהליך השלום ולא לפניו. זה נבנה כחלק מהניסיון להוריד את רמת החיכוך בין האוכלוסיות וכדי לייצר יותר תחושה של בטחון בשני הצדדים. אבל תכלס עדיין יש חומות שמפרידות שכונות מגורים. ושיש להן שערים נסגרים כל לילה. עיר עם סגרגציה".

אז בואו נסכם רגע.

יש לנו שתי מדינות. תנסו רגע לדמיין אותן בראש שלכן. בריטניה ולידה אירלנד הקטנה.

ובקצה של אירלנד יש את צפון אירלנד: חבל ארץ שנקרע בין שתי המדינות האלה, ושחיות עליו שתי קבוצות מסוכסכות משני הלאומים, ושהצליחו להגיע להסכם.

לפי ההסכם צפון אירלנד היא בריטית, אבל הקתולים החיים בה יכולים לממש את הזהות האירית שלהם מבחינה סמלית, תנועתית, אזרחית וכלכלית.

ומה שמחזיק את ההסכם הזה הוא גבול. גבול פתוח לגמרי בין אירלנד וצפון אירלנד השייכת לבריטניה. כמו כל גבול אחר באיחוד האירופי.

אלא אם כן בריטניה לא שייכת יותר לאיחוד האירופי.

פרופ' פרדו: "קודם כל בריטניה תופסת את עצמה כאי שבדד ישכון והיא חייבת לשמור על גבולותיה. זה אחד הדברים המדהימים. התפיסה המעוותת של בריטניה. בוריס ג'ונסון הסביר לאחרונה שאין גבול יבשתי עם האיחוד האירופי".

אתם מבינים? צפון אירלנד היא הגבול היבשתי שבין בריטניה לאיחוד האירופי. דרך הגבול הפתוח בין אירלנד לצפון אירלנד כל אחד יכול להיכנס לבריטניה - כל מהגר עבודה, פליט, חבית של גינס, עובד של פייסבוק או מטבע של יורו. ואם בריטניה רוצה לצאת מהאיחוד האירופי, ולעזוב את השוק האירופי המשותף, אם היא רוצה להחליט מי ייכנס אליה מתי, אם היא רוצה עצמאות כלכלית ומסחרית - היא צריכה לסגור את הגבול הזה. ולסגור אותו - זו הפרה של הסכם יום שישי הטוב.

אופס.

לא חשבנו על זה.

ד"ר אמיר: "רוב צפון אירלנד הצביעה נגד הברקזיט. השיח סביב הברקזיט, במיוחד מצד תומכי העזיבה, הבהיר לתושבי האזור עד כמה מי שגר באי הבריטי - אין להם מושג מה קורה כאן. בכלל לא היה דיבור על צפון אירלנד בכל הקמפיין ולא לקחו בחשבון את המורכבויות של האזור הזה. זה חלק מהתחושה הכללית כאן, שבבריטניה לא מבינים את המצב וזה לא מעניין אותם".

מי שכן הבינו בדיוק מה עומד לקרות הם האירים.

פרופ' ביינר: "הרפובליקה של אירלנד נכנסה לתמונה והבהירה שעל פי הסכם יום שישי הטוב, ומי שחתום עליו זו בריטניה, יחד עם אירלנד, הם הצדדים, הם לא צדדים חיצוניים - הרפובליקה של אירלנד דורשת שהגבול בין אירלנד לצפון אירלנד יאפשר את המשך קיום ההסכם על כל הסעיפים שלו".

למחרת משאל העם ממשלת אירלנד שלחה שליחים לכל מדינות האיחוד האירופי, והסבירו להן מה תהיה המשמעות של לסגור את הגבול בצפון אירלנד. הם גם הסבירו להם שזה לא רק עניין סמלי - ללא קשרי המסחר והעבודה עם דבלין, צפון אירלנד תחזור להיות פריפריה נידחת. הכלכלה עברה אינטגרציה מוחלטת עם הרפובליקה האירית ויש תלות מאוד גדולה במעבר של עובדים וסחורות וכספים.

27 המדינות האחרות באיחוד האירופי הבינו את מה שהבריטים הצליחו איכשהו לפספס. ובמהלך הדיונים על הסכם הברקזיט היה ברור שצריך למצוא פתרון לנושא צפון אירלנד. ומכיוון שזה כבר עכשיו מסובך דיו אני רוצה להזמין לאולפן שני אנשים שאני מאוד מחבבת שיעזרו לי להמחיש מה קרה שם. בואו רום ודנה, תיכנסו. דנה, את תייצגי את בריטניה:

דנה: היי

צליל: ורום, אתה תהיה אירלנד, בסדר?

רום: כי אני ג'ינג'י?

צליל: כן. ואני אהיה ממשלת האיחוד האירופי.

רום ודנה: שתלטנית.

צליל: עכשיו תקשיבו חברות. יש לנו בעיה. מצד אחד בריטניה רוצה לעזוב אותנו

דנה: מעניין למה באמת.

צליל: ומצד שני אנחנו חייבים להשאיר גבול פתוח עם אירלנד.

רום: בהחלט.

צליל: אז ההצעה שלי היא כזאת:

נשאיר את הגבול פתוח עם אירלנד.

רום: סבבה.

דנה: לא לא לא. חברים, תראו. אני לא יודעת איך זה אצלכם בכפרים שבאתם מהם, אבל אני בריטניה. אני מדינה דמוקרטית. כאילו, סירייסלי, דמוקרטית. העם הבריטי בחר להיפרד מאירופה, וזה מה שאנחנו נעשה. אנחנו נקים גבול ונשלוט בכל מה ומי שיעבור בגבול הזה.

רום: המדינה הדמוקרטית שלך גם חתומה על הסכם שלום שאומר שהגבול פתוח.

צליל: אוקיי אוקיי. יש לי רעיון אחר.

רום ודנה: נו

צליל: קודם כל, בואו ניקח כולנו זמן לחשוב על זה. לא צריך למהר. אמרנו שהברקזיט יהיה במרץ 2019 -  את הפרידה מאירלנד נשאיר לנו לאחר כך. ניתן לעצמנו עוד כמה שנים לחשוב על זה.

רום: ומה יהיה בכמה שנים האלה?

צליל: לכמה שנים האלה הכנתי תכנית אחרת. ברירת מחדל. וגם המצאתי לברירת המחדל הזאת שם: קוראים לה בקסטופ.

דנה: זה שם ממש גרוע שאף אחד לא יזכור אף פעם.

רום: אוקיי, מה הברירת מחדל?

צליל: עד שתמצאו פתרון אחר, בריטניה תעשה את הברקזיט שלה כמו שהיא רוצה, תיפרד לגמרי מכולם, עם יוצא דופן אחד. צפון אירלנד. צפון אירלנד תקבל פטור.

דנה: מה זה אומר?

צליל: זה אומר כל מה שאת רוצה. יהיה לבריטניה גבול. היא תשלוט במסחר. היא תשלוט בהגירה. היא תשלוט בכסף. הכל קול. חוץ מבמקום אחד, בצפון אירלנד. בצפון אירלנד ורק שם תשמרו על הסטטוס קוו. בואו, אתם כבר מסתדרים, לקח 30 שנה להגיע להסכם השלום הזה. בואו נשאיר את המצב אותו דבר. ובמקום שהגבול בין אירופה לבריטניה יהיה בצפון אירלנד, הוא יהיה בים. כמו שגם ככה רוב הבריטים חושבים שהוא. ככה זה יהיה עד שתמצאו פתרון אחר.

רום: איחוד, זה רעיון נפלא. אני אוהב כשאתה יצירתי.

צליל: תודה אירלנד. אם לכולנו יהיה רצון טוב ותקווה, נוכל לשמור על שלום ושגשוג, לטובת כל הצדדים.

רום: מעולה. אז בואו נחתום.

דנה: רגע רגע רגע.

צליל ורום: מה עכשיו.

דנה: הכל נשאר בצפון אירלנד אותו דבר?

רום: כן.

דנה: והגבול של בריטניה הוא בים?

צליל: כן.

דנה: אז אם מישהו רוצה לנסוע מצפון אירלנד למקום אחר בבריטניה. נניח לבירמינגהם

צליל: נניח

דנה: הוא צריך לעבור גבול.

צליל: כן.

דנה: ומכס וכל הפרוצדורות.

צליל: כן שם יהיה הגבול.

דנה: אז בעצם זה כאילו צפון אירלנד הופכת דה פקטו להיות חלק מאירלנד

צליל: אמ

רום: תראי

דנה: והפרוטסטנטים שחיים בצפון אירלנד יצטרכו לעבור גבול כדי להיכנס למדינה שלהם

צליל: זו לא בדיוק הכוונה אבל

דנה: סורי חבר'ה, זה לא יעבור את הפרוטסטנטים אצלי. אין סיכוי. זה פוגע בריבונות הבריטית על צפון אירלנד.

צליל: נו דברי איתם שנייה ותסבירי להם שזה לא.

דנה: את לא מכירה אותם. וחוץ מזה יש עוד איזה עניין

רום: מה עשית?

דנה: הלכתי שוב לבחירות ועכשיו בלעדיהם אין לי קואליציה.

צליל: אז אין דיל.

דנה: לא.

צליל: טוב אז תשברי את הראש.

דנה: טוב אני אחשוב על משהו.

צליל: בהצלחה.

צליל: בשלב הזה תרזה מיי היתה בבוץ של הבוץ. אם היא סוגרת את הגבול בין בריטניה לאירלנד, היא מפרה את הסכם השלום. אם היא לא סוגרת את הגבול - אז אין באמת ברקזיט. ואם היא הולכת על פתרון הביניים שהציע האיחוד - הפרוטסטנטים הבריטים יגידו שהיא מוותרת על הריבונות הבריטית בצפון אירלנד. הם פשוט לא יתנו לה לעשות את זה. ויותר גרוע - הסכסוך עלול להתלקח שוב.

ואז היא מצאה - ופה אנחנו באמת מתקרבים לסוף - את מה שבסופו של דבר הפך להיות הבקסטופ.

הבקסטופ של תרזה מיי אומר כזה דבר.

אחד -

פרופ' פרדו: "הצדדים קבעו שלפחות בטווח הקצר לא יתקיים גבול קשיח בין צפון אירלנד לבין הרפובליקה של אירלנד".

שתיים -
פרופ' פרדו: "לשם כינון איחוד המכסים במסגרת הבקסטופ הממלכה תיצור הרמוניזציה מלאה בין מדיניות המסחר החדשה לבין מדיניות המסחר המשותפת של האיחוד".

ושלוש -

פרדו: "היה ותק' המעבר תוארך מעבר ל-2020 שני הצדדים מחוייבים לבקסטופ: מרחב מכסים אחיד בין האיחוד האירופי לבין הממלכה המאוחדת שלא חל רק על צפון אירלנד אלא על כל הממלכה המאוחדת"

צליל: כלומר: בריטניה תפרוש מהאיחוד ומהשוק האחיד. תאריך את תקופת המעבר עד למציאת פתרון עם אירלנד. ובתקופת המעבר הזו, במקום להחריג את צפון אירלנד מאיחוד המכסים האירופי ומהשוק המשותף, היא תחריג את כל בריטניה. היא תיצור מערכת מכס שתהיה אחידה והרמונית עם זו של האיחוד האירופי ככה שלא יהיה צורך בגבול, ותשמור על חופש מסחר ותנועה.

כלומר -

פרדו: "אין באמת ברקזיט!

אגב, כאן צריך לומר שתרזה מיי יצאה או הגיעה להסכם שנוגד את כל העקרונות שהיא הציבה לעצמה במהלך המו"מ. היא אמרה שבריטניה תעזוב את השוק האחיד - בריטניה לא עוזבת את השוק האחיד. היא אמרה שהיא תעזוב את איחוד המכסים - גם לא. בתק' המעבר כל הכלים התקנוניים, השיפוטיים, כל אמצעי האכיפה ימשיכו לפעול, כולל פסיקות שיינתנו ע"י ביה"ד האירופי לצדק. בפועל תק' המעבר יכולה להימשך לעולם".

וזה אומר גם שהיא לא תוכל להצביע על שינוי החוקים האלה, רק להתאים את עצמה אליהם. זה אומר בעצם שיהיו לה רק חובות בלי זכויות. עד מתי? עד שיימצא פתרון עם אירלנד.

פרדו: "אם הממלכה לא תרצה להפר את עקרונות הסכם יום שישי הטוב בפועל עד שיימצא פתרון יצירתי אחר הממלכה נותרת במעמד של חברה ללא הצבעה. 27 מדינות שנותרות הן שתעשינה את זה עבור הממלכה. זה ההסכם אולי הגרוע ביותר בהיסטוריית  פרויקט האינטגרציה האירופית. אלא אם כן הממלכה רצתה לא רצתה לפרוש ואז היתה צריכה לעשות את זה באופן אחר".

צליל: אפשר להמשיך להסביר את ההסכם הזה ואת המשמעויות שלו והבעיות בו עוד הרבה זמן. אבל האמת היא שאין טעם. כי הסכם פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי, אליו הגיעה תרזה מיי לאחר משא ומתן של כמעט שנתיים, ושמונה 585 עמודים, עלה להצבעה בפרלמנט הבריטי ב-15 בינואר - ונפל.


חמישה ימים אחר כך, ביום ראשון ה-20 בינואר, לפני שלושה וחצי שבועות, התפוצצה מכונית התופת בלונדונדרי. זו שפתחנו איתה את הפרק הקודם.

התגובה של תרזה מיי לכשלון בהצבעה היתה שימוש בנשק האפקטיבי ביותר הידוע לאדם. הפחדה. חברים, אם אתם לא רוצים את ההסכם שאני הבאתי? יש רק עוד אפשרות אחת, והיא הכי גרועה שיכולה להיות:

.No Deal Brexit

ב-29 במרץ 2019, בשעה 11 בלילה, בריטניה לא תהיה חלק מהאיחוד האירופי ולא יהיה שום הסכם שיסדיר מה קורה עכשיו. בוקר אחד הרשיונות שלכם לא יהיו בתוקף. אישורי העבודה שלכם לא יהיו בתוקף. הטיסות שלכם לא ימריאו. הרכבות לאירופה לא ייסעו. הגבולות ייסגרו. משאיות עם מזון ייתקעו במכס. מכולות של יצואנים בריטים יעמדו בנמלים. תוהו ובוהו. התסריט הזה כל כך מפחיד את הבריטים, שפרוטסטנטים בצפון אירלנד הגישו בקשות לקבל דרכון אירי כדי להישאר באיחוד. כל כך הרבה בקשות, שלמדינה נגמרו הטפסים.

לפני שבועיים, ב-28 בינואר, חברי הפרלמנט שלחו את מיי לדון עם האיחוד האירופי על שמונה תיקונים להסכם ברקזיט. התיקון הכי חשוב שבהם והכי מסובך הוא הבקסטופ, שאף אחד לא באמת מבין איך אפשר לפתור אותו. היא קיבלה את החלטתם ועכשיו היא צריכה לחזור לשולחן המשא ומתן.

אבל אז לאיחוד האירופי הודעה היתה למסור לתרזה מיי. הם אמרו לה - ליידי, אנחנו סיימנו פה.

פרדו: "הבעיה היא שבריסל כבר הודיעה לא יהיה הסכם אחר, זה ההסכם שקיבלתם ואת הבעיות שלכם תפתרו בעצמכם".

צליל: ביום רביעי שעבר, דונאלד טאסק, נשיא האיחוד האירופי, צייץ את הציוץ הבא: אני תוהה כיצד נראה המקום המיוחד השמור בגיהנום לאותם אנשים שמכרו לציבור הבריטי את הברקזיט בלי שיהיה להם אפילו סקיצה של רעיון איך הדבר הזה אמור להיראות.


פרדו: "תרזה מיי הצליחה להפוך סיוט למציאות. תרזה מיי הצליחה להפוך למציאות את הנבואה, הסיוט ותרחיש האימים, שהממלכה המאוחדת עלולה להיות תקועה לעולמים במעין סיוט אירופי מתמשך. היא לקחה הימור שהותיר אותה חלשה ופגיעה באופן אנוש והיא כנראה צפויה להיזכר כאחת מראשות הממשלה הגרועות ביותר בהיסטוריה של בריטניה".

וזהו. זה המצב שבו הגירושים הכי מסובכים בעולם נתקעו בו כרגע. ב-29 במרץ, ממש עוד מעט, בריטניה תקום בבוקר ולא תהיה חלק מאירופה עם או בלי הסכם.

התרחיש הסביר, אומר שרון, זה שהברקזיט יידחה. תרחיש נוסף הוא שיהיו בחירות חדשות. יכול להיות שגם באמת יהיה no deal brexit ושבריטניה תשקע במיתון. ובמצב כזה, יכול להיות אפילו שתושבי צפון אירלנד יחליטו בעצמם שעדיף להם להצטרף לאירלנד. ויש אפילו מי שחוששים מהפיכה צבאית.

בינתיים, הכלכלה הבריטית כבר נפגעת: עובדים ממזרח אירופה כמעט והפסיקו להגיע אליה, כי הם לא יודעים אם ייתנו להם להישאר, ובחקלאות יש מחסור בידיים עובדות. מספר התיירים ירד בקיץ האחרון, וצפוי להמשיך לרדת אם אזרחי האיחוד לא יוכלו להיכנס לבריטניה באותה קלות כמו היום. חברות בינלאומיות שישבו בסיטי של לונדון כבר התחילו לעבור לפריז, לדבלין ולפרנקפורט.

פרדו: "האווירה הציבורית היא כאוס מוחלט. בלגן שלא ניתן לפתור. כלו כל הקצים. אף אחד לא יודע לאן זה הולך. זה התיש את כולם. המדינה בעצם על ברכיה. שיתוק מוחלט של המערכת הפוליטית ושל המוסדות. שיתוק מוחלט של הדמוקרטיה הבריטית".

*

ורגע לפני שאנחנו נפרדים, הנה דבר אחרון לגבי ממשלת בריטניה והברקזיט: היא לא חייבת לקיים אותו.

נכון, הבריטים קבעו במשאל עם להיפרד מאירופה. אבל, ברור עכשיו שהם לא הבינו מה הם עושים, ושלא היה להם את המידע שצריך כדי לקבל החלטה כזאת, שצריך בשבילה ידע משפטי, היסטורי וכלכלי. ושימו לב לזה -

פרופ' מונין: "משפטית הממשלה לא מחוייבת לציית לרצון העם. עדיין יש שיקול דעת לממשלה להגיד העם מדבר שטויות, אנחנו לא נציית למשאל העם הזה. הוא לא מחייב".

אבל את הרעיון הזה הדמוקרטיה הכי ותיקה בעידן המודרני לא מוכנה לקבל. תרזה מיי אומרת, העם קיבל החלטה, אנחנו לא נלך שוב למשאל עם כדי שתתקבל ההחלטה שאנחנו רוצים. וזו לא רק היא - אין אף גורם פוליטי בבריטניה שמציע פשוט לבטל את הברקזיט.

פרופ' מונין: "היה לה פתח יציאה לאור זה שמייד אחרי משאל העם הסתבר שרוב הציבור בעד האיחוד. המתנגדים הציעו משאל עם חוזר. היא אומרת כל הזמן, אני לא בעד הברקזיט אבל אני אכבד את רצון הבוחר. וגם היום, כשבאים ואומרים לה, אחרי המפלה הגדולה, לכי שוב למשאל עם - היא אומרת זה לא יהיה מכבד. הציבור צריך לדעת שלהצבעה שלו יש משמעות. זה מה שהבוחר קבע ואנחנו צריכים להמשיך בקו הזה ולכבד את הבוחר".

וזה בסופו של דבר העניין שאני נשארת איתו מברקזיט.

זה אחד מהסיפורים האלה שבהתחלה נראו לי כמו משהו נורא יבש ובירוקרטי, אבל לאט לאט גיליתי שמאחורי כל פרט בו מתפצלים שבילים של עשרות ומאות שנים אחורה, של כלכלה, מלחמה, גאוגרפיה ולאומיות. אבל אם יש דבר אחד שרלוונטי יותר מכל בסיפור הזה בעיניי זה שהברקזיט מהווה בעצם את התממשות כל הפחדים מהפוליטיקה הפופוליסטית. אולי אפילו יותר ממשטר טראמפ, הוא הדוגמה המושלמת, בינתיים, למה שקורה כשפוליטיקאים וגם כלי תקשורת מפיצים שקרים, מסיתים, ונוטעים רעיונות דמיוניים בלי לקחת עליהם אחריות. ובעיקר זו הדגמה חיה לכמה ערמומית הפוליטיקה הזאת כשהיא תוקפת מוסדות דמוקרטיים וכמה קשה להם להתגונן מפניה. מוסדות כמו האיחוד האירופי. וכמו הדמוקרטיה הבריטית.

*

אנחנו חיות כיס, וזה היה החלק השני ב"הגירושים הכי מסובכים בעולם" - הסיפור של ברקזיט. העורך שלנו הוא רום אטיק, ורך הסאונד הוא אסף רפפורט. ובהכנת הפרק הזה השתתפו גם שאול אמסטרדמסקי ודנה פרנק. עתודה רבה לפרופ' שרון פרדו על הייעוץ בהכנת הפרק. את כל הסרטונים וקטעי הארכיון שבפרק אתם יכולים לראות בעמוד של הפרק באתר כאן, ואפשר לשמוע את כל הפרקים שלנו בכל אפליקציית פודקאסטים ובספוטיפיי, וגם לדבר איתנו בקבוצת חיות כיס בפייסבוק. אני צליל אברהם, תודה רבה שהאזנתם.