טל ארגמן חוזרת 30 שנה אחורה אל אלבומה השני של שינייד אוקונור:

"במשך כמה שנים שינייד אוקונור היתה ההבטחה הכי מסקרנת בעולם הפופ ובמקביל גם סופר מוערכת בקרב חובבי המוזיקה האלטרנטיבית. בשלוש שנים בלבד היא הספיקה לכבוש את ארה"ב, את בריטניה, ואת כל העולם, בקולה המדהים, במוזיקה המיוחדת שכתבה והפיקה, בעוצמות הרגש שיצאו ממנה, במראה יוצא הדופן שלה, ובדמעות הכי מרגשות שאי פעם נראו על מסך הטלוויזיה.

כבר בצעירותה, ולכל אורך הדרך, שינייד הלכה עד הסוף עם האג'נדה החתרנית שלה ונלחמה על כל מה שחשוב לב: מפמיניזם, דרך גזענות ועד ניצול ילדים בכנסיה הקתולית, מה שעלה לה בקריירה, כשקרעה את תמונת האפיפיור בשידור חי בטלוויזיה האמריקאית.

כשיצא הקליפ לשיר הכי מפורסם שלה, Nothing Compares To You, שכתב פרינס, הייתי בת 11, והוא כל כך היפנט אותי שסבתא שלי קנתה לי ליום ההולדת את I Do Not Want What I Haven't Got – קסטה שחרשתי עליה בריפיט.

כמה שנים לאחר מכן, נחשפתי לאלבום הבכורה המופתי שלה וגם הבנתי איזו ילדות קשה היא עברה, שכללה שנים של התעללות קשה מצד אמה שנהרגה כשהיתה בת 19 ומגורים בבית מחסה קשוח. לשמחתנו, נפשה המיוסרת מצאה את דרכה אל האמנות והמוזיקה.

היא עוררה הרבה מחלוקות לאורך הדרך, אבל על דבר אחד אין עוררין – שינייד היא אמנית אמיצה ומוכשרת, שמעולם לא הסתירה את האמת שלה ואת רגשותיה – אותן היא מעבירה בצורה מזוקקת, ממש כמו בקליפ ההוא בשנת 1990".