בסוף שנות השבעים הקרקס הנודד של ג'ורג' קלינטון הוא מעצמת פאנק. שתי הלהקות שקלינטון מוביל, המפלצת הדו ראשית של פאנקדליק ופרלמנט - או בקיצור P-Funk - מונות עשרות מוזיקאים ומופיעות ברחבי ארצות הברית מול קהל שרק הולך וגדל, בהופעות צבעוניות, פסיכדליות, עם תפאורה יקרה ואפקטים מטורפים. לא היה דבר דומה לזה. הייתה להם אידיאולוגיה מסודרת, מיתולוגיה מומצאת אבל משכנעת וגישה פילוסופית ומיסטית לחיים שנתנה להם הילה של כת - לטוב ולרע. המוזיקה שלהם דיברה על התנגדות לקפיטליזם, על שחרור תודעתי וגופני של האדם השחור והאדם בכלל מכבלי המציאות החומרית של ארצות הברית ומכדור הארץ בכלל, ומי שהיה מגיע להופעות היה נתקל בחלליות על הבמה ובאינספור דמויות בתחפושות שמספרות אופרת פאנק-חלל עם כל המסרים הנכונים. אבל בתחילת שנות השבעים כל הסיפור הזה היה עדיין בחיתולים, פצצת הפאנק המוטרפת של ג'ורג' קלינטון הייתה עדיין בתוך הקליפה שלה, מחפשת כיוון.

בתחילת הדרך, אחרי אלבום וחצי טוב אבל מעט מגומגם, קלינטון והחברים מחליטים שהגיע הזמן לשלוף את התותחים הכבדים. השנה היא 1970, הרכבת הפסיכדלית כבר יצאה מזמן מהתחנה והמוזיקה השחורה עדיין נוסעת בקרונות נפרדים. פאנקדליק מבצעים ניסוי: איך מקליטים אלבום שלם תחת השפעת LSD, כשהמחט של הפסיכדליה, האפקטים וההזיות מכוונת ל-11 והגרוב השחור טס לחלל? התוצאה של הניסוי הזה היא אחד האלבומים יוצאי הדופן בהיסטוריה של המוזיקה השחורה והמוזיקה בכלל. שעטנז של סול ופאנק, ספוקן וורד, מוזיקה קלאסית, ניסויים אלקטרוניים מוקדמים, וראייה מיסטית של שחרור התודעה מכבלי העולם הזה באמצעות חיבור בין הגוף הרוקד לנפש. לפני 50 שנה בדיוק יצא Free Your Mind And Your Ass Will Follow, ועד היום הוא נשמע כמו משהו לא מהעולם הזה.

נדב נוימן מכאן תרבות חזר אל האלבום ואל החיבור הרגעי בין עולמות שהיו יכולים להתחבר רק אצל החבורה המוכשרת של P-Funk ורק בתקופה ההיא.