שלום אני דנה פרנק ואתם ואתן לחיות כיס. 

דנה: את מוכנה? 

מיכל: אני מוכנה

זאת מיכל לויט. לפני כמה שנים היא חיה בכפר קטן בצפון איטליה, ממש קטנטן, שנקרא ברא. 

מיכל: למדתי בעצם גסטרונומיה באיטליה וחייתי בעירונת צפון הקטנטונת ומקסימה עם נוף לאלפים, למרגלות האלפים שעה מטורינו

הכל היה מושלם. כמעט. בחורף היה ממש נעים, כי המבנים היו בנויים לעמוד בקור. אבל בקיץ… 

מיכל: ימים ברמת השבוע של כזה 42 מעלות חום אימים וכמובן שאין מזגן

לא היה שום אמצעי כדי לשרוד את החום. לא היה מזגן בשום מקום.

מיכל, שחיה רוב החיים במישור החוף בישראל, חטפה שם אקלים קשה ביותר. היא לא ממש הצליחה להתמודד עם הקיץ.

מיכל: אני אוהבת לתאר את זה כמו שאת עומדת מאחורי אוטובוס שחונה בתחנה המרכזית בעפולה כל הזמן. זה היו ימים שפשוט לא ישנתי טוב אז היה את השיטה של לשים מגבת בפריזר ופשוט לשים אותה על הראש אבל השיטה החביבה עליי הייתה להתקשר לאמא שלי לפני שהולכת לישון ולבקש ממנה להדליק את המזגן רק בשביל שאני אשמע כזה את הפיפ, 

ופשוט הייתי מדמיינת את המזגן אצלי בחדר וזה היה מרדים אותי. 


אי אפשר להאשים את מיכל שהיה לה קשה להירדם בלי הרעש הזה. בראיון למגזין טיים אמר מנכ"ל של חברת מזגנים אמריקאית כי הילדים שלו כבר לא יוכלו לשרוד בעולם ללא מזגן. זה היה ב-1968. מאז, הרבה טיפות נפלו על הראש של הרבה אנשים. אני מתכוונת למי מזגן. כי כולנו ממוזגנים. 


לפי נתוני הלמס, בסוף שנות התשעים כשישים אחוזים ממשקי הבית היו ממוזגים. ב-2018 היו מזגנים ביותר מ-93% ממשקי הבית הישראלים. בחלק מהערים כבר הגענו למאה אחוז. אז השבוע בחיות כיס, נדבר על למה הגענו למצב הזה, ומה בעצם הבעיה איתו. 

למה שתהיה בעיה. חם, מדליקים מזגן. תקשורת של חמוצים. 

אז יש לי שתי מילים בשבילכם, חבר׳ה: משבר האקלים. כן כן, שמעתם נכון. אבל לפני כן, היסטוריה קצרצרה של המזגן.


יופי. 

את המזגן המציאו בראשית המאה הקודמת, ב-1904.

אור: המזגן זה המצאה שלא הומצאה עבור בני אדם 

זה ד"ר אור אלכסנדרוביץ' מהפקולטה לאדריכלות בטכניון. אור מספר שהמזגן הומצא כמכונה לשליטה בכמות הלחות באוויר. הלקוח הראשון שלו לא היה בני האדם, אלא המוצרים שבני האדם מייצרים ופגיעים ללחות. למשל, סיגריות או ספרים. מרחתם פעם בטעות את הדיו בדף שהרגע הדפסתם? אז תחשבו כפול הוצאה שלמה לאור. 

אור: כתוצר לוואי הבינו בדיעבד שהדבר הזה גם טוב לבני אדם, עושה להם את החיים הרבה יותר נעימים אבל זה לא משהו שבמקור יועד לשפר לך את התחושה

עבודת הדוקטורט של אור עוסקת בהתגוננות מפני השמש בבניה בישראל. ובמחקר שלו, האלמנט הכי משמעותי הוא המוצר הממונע שכנראה מזמזם ברקע כשאתם מאזינים לי עכשיו. אתם מבינים, פעם, ופעם זה לא כזה מזמן, כשאדריכל היה ניגש לתכנן מבנה, הוא היה צריך לשאול את עצמו שאלות. למשל, מאיפה יגיעו קרני שמש בשעות הבוקר, הערב והצהריים, ואיך אפשר להימנע מלהרגיש כאילו את נצלית כשאת יושבת לתומך ליד שולחן העבודה שלך ב-11:30 בבוקר. כדי להתמודד עם האקלים, היו לאדריכלים כל מיני כלים בארסנל. תריסים, למשל, או אלמנטים של אדריכלות מסורתית, כמו משרבייה - מין קיר מכוסה בפתחים שמאפשר כניסה מדורגת של קרני השמש. 

אבל בתחילת המאה ה-20 האדריכלים קיבלו קיצור דרך רציני. בהדרגה, המזגנים עברו מאולמות תעשייה לאולמות תיאטרון וקולנוע. ב-1929 הקונגרס האמריקאי התמזג, ותוך כמה עשורים ספורים - עד אמצע שנות החמישים - המזגן הפך למוצר שקיים בבתים רבים. בארצות הברית מייחסים לתפוצה הרחבה של מזגנים את התרחבותן של ערים כמו אוסטין שבטקסס, או לאס וגאס. אלו ערים גדולות עם אקלים קשה מאוד וחם, וההתרחבות שלהן הייתה בד בבד עם חדירת המזגן לשוק.

ובישראל, למרות השאיפה הציונית להיטמע בסביבה, החום היה מכה קשה מאוד. 

אלכסנדרוביץ: יש מספיק עדויות של אדריכלים ובונים ציונים בארץ ישראל אנחנו מדברים על יותר ממאה שנה שהם סובלים מהחום והם סובלים מהבניינים והבניינים לא מתפקדים טוב

חם בלבנט. חם מאוד. האדריכלים ניסו להתמודד, אבל לא לגמרי הצליחו. ולכן, כנראה, מזגנים הגיעו לישראל די מההתחלה. 

אגב, זה לא רק אנחנו, גם במדינות כמו אוסטרליה ויפן היו מזגנים די מהר. לי קואן יו, בן גוריון הסינגפורי, אמר שללא מזגן, המדינה שלו -  שהוקמה ב-1965, כנראה לא הייתה מצליחה להגיע לעצמאות.

כבר ב-1948 העיתונות הישראלית דיווחה על מס מיוחד לחדרים ממוזגים. כלומר, זה היה קיים, אבל רק העשירים והמקושרים יכלו להרשות לעצמם את המשב הצונן הזה. ב-1953, כשהוקם מלון דן בתל אביב הכתבה המפרגנת ציינה שיש מיזוג אוויר בכל אחד ואחד מהחדרים. יוקרתי! 

הטפטוף האיטי של המזגנים אומנם ליווה את המדינה מראשיתה, אבל רוב האדריכלים עדיין הצהירו שהבניינים שלהם יודעים להתמודד עם חום. תסתכלו למשל על המבנה הראשון בישראל שזכה למיזוג מרכזי, בשנת 1966. בית העירייה בתל אביב, בכיכר רבין, הוא מין יציר כלאיים. מצד אחד, ממוזג. מצד שני, החזית שלו בנויה באופן שאמור להצל על החדרים. 

אבל זאת הייתה כבר תחילת הסוף של טרנד הבנייה המותאמת אקלים בישראל - או לפחות, ששואפת להיות מותאמת אקלים. משנות השבעים, רוב האדריכלים ישראליים הפסיקו לדבר על החום.

אלכסנדרוביץ  הנושא הזה של כניסה איטית אבל מתמשכת של מזגנים יכול להיות שגרם לאיזושהי תחושה מוטעית לחלוטין שהאתגר האקלימי של הארכטיקטורה כבר לא קיים שאנחנו יכולים לייצר ארכיטקטורה שהיא תתעלם לגמרי מהסביבה היא לא תנסה להגיד לשלוט בסביבה או לשלוט בסביבה הפנימית באמצעים פסיבים זאת אומרת על"י הפניה נכונה של הבניין תריסים כל מיני דברים כאלה שימנעו התחממות בעיקר אלא באמצעות מכשיר מכשיר חשמלי שזה המזגן

במילים אחרות, האדריכלים הישראליים הרשו לעצמם לחיות חיים קלים יותר. מה, זה יותר קל לשכפל איזה בניין כפול כל העיר מודיעין או שכונות שלמות בחדרה, בחריש, בקרית אונו - מאשר לעבור עכשיו בית בית, ולהתחיל להבין מהיכן מגיעה הרוח ומאיזה כיוון השמש ולהתאים את הבנייה. ואם יהיה לדיירים חם? שידליקו מזגן. ואם יהיה ממש חם? אז שיקנו אחד גם לסלון. 

וככה אנחנו מגיעים אל היום. 


זה לא שצריך מזגן איתנו צמוד מאה אחוז מהזמן. 

בשבת האחרונה הייתי במסיבת יום הולדת בים. היה ממש חם, ואין צורך לומר שלא היה אף מאוורר בסביבה. אבל למרות שהטלפון שלי הראה את אותה הטמפרטורה שהראה כשהייתי בבית, היה לי הרבה יותר נעים. מתחת לסככה שהקמנו היה צל, והרוח מהים איזנה את השמש. ושם הבנתי: אלו הבתים והמשרדים שלנו שבנויים רע. רע מאוד. וזה עולה לנו ימבה כסף. 

אור היום כשאת הולכת לקנות מכונית את רואה את הדירוג האנרגטי של המכונית את גם שואלת כמה כמה דלק צורכת לקילומטר נסיעה זאת אומרת יש לך איזה שהיא אינדיקציה שתדע מה המחיר הכלכלי לאורך זמן שימוש ברכב שהוא יותר מזהם נגיד שהוא יותר או פחות יעיל מבחינה אנרגטית ובניינים זה לא ככה

במקום לחיות בבתים שיודעים לקרר את עצמם פסיבית, בעזרת תכנון חכם וחומרים מתקדמים, אנחנו ברובנו חיים בבניינים לוהטים. את מה שהקבלן חסך בעלויות תכנון וחומרים, אנחנו משלמים. לפי נתוני חברת החשמל, 44% מחשבון חשמל ממוצע ביולי אוגוסט הם מחיר הפעלת המזגן. 

צריך לומר שזה לא רק בבתים - אנחנו מדליקים את המזגן באוטו, או ברכבת, או באוטובוסים. אנחנו רבים על המזגן במשרד, רצים במזגן בחדר הכושר או יוצאים לקניות ממוזגות בקניון. אין ברירה. שום מבנה שאנחנו שוהים בו לא תוכנן כדי להתמודד עם הקיץ הישראלי בלעדיו. 

ומפה לשם משם לפה, 30% מייצור החשמל הישראלי הולך על מזגנים. רק כדי שלא יהיה לנו חם. אגב, המספרים דומים לעיר ניו יורק, שבה בגל חום בשנה שעברה ייצור החשמל קרס ו-40 אנשים מתו מחום. חברת החשמל המקומית חילקה למשקי בית קרח יבש כדי לשרוד. 

אבל גם כשחברת החשמל לא קורסת מעומס, חשמל עדיין יקר. ואחת הבעיות עם ההתמכרות למיזוג היא שלא כולם יכולים לעמוד במחיר. כאן נכנס מושג חשוב: עוני אנרגטי.

אורלי אנחנו רגילים לחשוב על עוני במושגים של מזון במושגים של מוצרים אולי של דיור אבל למעשה בתוך כל הרעיונות האלה גם מגולם עוד סוג של עוני

זאת ד"ר אורלי רונן, היא ראש המעבדה לחדשנות וקיימות עירונית בבית ספר פורטר ללימודי הסביבה ומדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב.  אורלי אומרת שמאז שבני אדם חיים במעונות קבע, היו מי שיכלו להרשות לעצמם מעונות יותר עמידים לפגעי מזג האוויר ופחות עמידים לפגעי מזג האוויר. אם בימי תחילת ההתיישבות האנושית אנחנו מדברים על קש ולבני בוץ יותר איכותיים, אולי אפילו חלונות מזכוכית, ובימי הצנע אנחנו מדברים על מאווררים, היום זה כמובן מזגנים. ברבים.

אורלי: לתופעה הזאת אנחנו בעצם קוראים עוני אנרגטי זאת אומרת זה חוסר היכולת לאפשר לעצמך מסיבות כלכליות תנאים אקלימיים אופטימלי או אופטימליים ככל שהייתה יכול לייצר באמצעים מלאכותיים

אחד האירועים המזעזעים מבחינת אי שיוויון אנרגטי היה גל החום הקיצוני בצרפת בקיץ 2003. לצרפתים אין מלא מזגנים, והבנייה שם מותאמת בעיקרה לאקלים קר. לכן מסורתית בחודשים החמים, מי שיכול להרשות לעצמו נוסע לחופשה, כנראה בנתניה או במקום אחר ליד הים. מי שנשארו בערים ובמבנים הלוהטים היו העניים, הבודדים והמבוגרים ביותר, שלא יכלו להרשות לעצמם להתרחק מהעיר או להדליק מזגן. אם בכלל היה להם.

כ-15 אלף בני אדם מתו מחום באותו הקיץ בצרפת לבדה.

אפילו במדינה כמו ישראל, שיש בה מזגנים כמעט בכל מקום, לא כולם יכולים להרשות לעצמם להפעיל את המזגן. לפי דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת, קצת יותר מחמישים אחוז מנתמכי האירגון לא יכולים להרשות לעצמם חימום או קירור. 44% יכולים להרשות לעצמם להפעיל מזגן רק לעיתים רחוקות. 

לפי סקר שערכה עיריית תל אביב בחודש שעבר, 25% מבעלי ההכנסה הנמוכה שנשאלו לא יכולים להרשות לעצמם קירור. 

וסביר להניח שבדו"חות של שנה הבאה אנחנו נראה יותר ויותר עניים אנרגטיים. קודם כל, אנחנו בעיצומו של מיתון כלכלי שלא נראה כבר 40 שנה, וכנראה שפחות אנשים יוכלו להרשות לעצמם לשלם כדי לחיות במה שנקרא טמפרטורת חדר.

ודבר שני, כמות הימים החמים הולכת לעלות. מה זה הולכת, כבר עולה. כן, אני מדברת על משבר האקלים. 

ואת התוצאות כולנו כבר מרגישים על בשרנו המיוזע.


בעז: מציאות שבה הילדים שלי ושלכם יגדלו היא לא המציאות שאנחנו מכירים

זה ד"ר בעז קידר,  הוא מנהל מחלקת תכנון בר-קיימא ואנרגיה בעיריית תל אביב-יפו. הדוקטורט שלו עוסק בתכנון ערים ויעילות אנרגטית. 

שני הקיצים האחרונים לפני שנה ו הקיץ הזה שאנחנו בו שברו שיאים גם עולמיים וגם שיאים מקומיים של מדינת ישראל מבחינת ערכים הערכים של חום עומס חום.  ואנחנו כבר יודעים ש הקיצון הופך להיות הנורמה והנורמה נשארת איפה שהוא מאחור ונהיית אנומליה. אני קצת דרמטי אבל צריך להיות דרמטי 

ובעז לא סתם דרמטי. הוא מצטט ממחקר שהזמינה העירייה ממרכז גודארד של נאסא לחקר האקלים שמראה את השפעות משבר האקלים על המדינה.

בעז: מספר הימים החמים בשנה אנחנו רואים ימים כאלה כימים שיש בהם 33 מעלות צלזיוס ויותר צפוי לעלות בין 30 ל-60 ימים נוספים. זה התרחיש המתון. על התרחיש הקיצוני אולי כדאי שאני לא אדבר. אבל בפועל זה אומר שהקיץ יתחיל לנו קצת אחרי פסח וימשך עמוק לתוך תקופת החגים אולי אפילו עד חנוכה זה ככה ב תרחישים קיצוניים יותר אז אומר שתהיה פה חצי חצי שנה כל שנה של חום כמו שאנחנו מכירים ביולי-אוגוסט 

ועכשיו, בואו נחשוב על חיים חמים יותר, שדורשים יותר ויותר מיזוג אוויר, ויותר ויותר חשמל כדי להפעיל את המזגן. כמו ביולי אוגוסט, כמעט כל השנה. צריך לעשות משהו כדי לעצור את זה, לא?

אבל אנחנו לא הולכים לקראת פתרון. למעשה, בשנים האחרונות נבנתה מאסה אדירה של דירות מחיר למשתכן שאי אפשר לחיות בהן בלי מזגן. אלו בניינים שיעמדו במשך עשרות שנים, ורובם לא נבנו לפי תו התקן של בנייה ירוקה. הבניינים האלה לא יודעים לווסת את האקלים ללא חשמל, כלומר כל מי שחי בהם יזדקק למזגן כאוויר לנשימה. ככל שבניינים נוספים כאלו יבנו, וככל שמספר הימים החמים יעלה, העומס ימשיך ליפול על חברת החשמל לישראל. אם עכשיו אנחנו מדברים על 30%, ייתכן שבעתיד חם יותר מזגנים ידרשו 50% או יותר מייצור החשמל.

וזה הזמן לעשות שינוי פרדיגמה. למשל, בעזרת כלי שאנחנו כבר מכירים - תמא 38. זו שוב ד"ר אורלי רונן אורלי: המדינה הכירה בכך שיש סיכוי גבוה שתתרחש רעידת אדמה משמעותית ולכן צריך להיערך. יצרו מערך של חיזוק מבנים במסגרת המערך הזה נתנו תמריצים כלכליים כדי לחזק את המבנים ככה שיהיו עמידים בפני רעידות אדמה

זה בעצם תמ״א 38 - פרויקט שמעודד יזמים להשקיע בשיפוץ מבנים כדי שיעמדו בפניי משברים. במקום שהמדינה תפיק את כל השיפוץ, היא נתנה ליזמים הטבות כלכליות כדי לעשות את זה. ואורלי אומרת שאפשר  וצריך לעשות פרויקט דומה כדי להתמודד עם משבר האקלים שכבר כאן. 

אבל לא צריך לחשוב רק איך לשפץ ולתקן מה שהיה. אור אלכסנדרוביץ' אומר שצריך לחשוב על תנופת הבנייה הבאה. 

אור: 50% מהבניינים שיהיו עוד 20 שנה עוד לא נבנו בישראל בגלל צורת העניין הדמוגרפי פה וגם האופן שבו היקפי הבנייה מתרחבים בישראל זאת אומרת שאם ברגע הנוכחי אנחנו כן מצליחים לייצר בניינים מכאן ואילך עכשיו הרבה יותר יעילים אנרגטית תהיה לזה השפעה מאוד מאוד משמעותית על משק החשמל בדור הקרוב אם אנחנו לא נעשה את זה אנחנו נסבול אנחנו נסבול יותר ממה שאנחנו סובלים כרגע מבחינת העלות הכלכלית

כבר היום יש צעדים כאלו. 

פורום ה-15, פורום הערים הגדולות בישראל, כבר מחייב תקן בנייה ירוקה מאז שנת 2013. התקן עובד ככה: כל מבנה שרוצים להקים ומוגש לוועדת התכנון המקומית מקבל ניקוד, בין כוכב אחד לחמישה כוכבים. מבנה שבשלב התכנון שלו לא זכאי אפילו לכוכב אחד, לא יבנה. התקן מחולק לשלושה חלקים: יעילות אנרגטית, השפעה על הסביבה - גם בתהליך הבנייה וגם לאורך חיי המבנה ובידוד תרמי. זאת אומרת, אם אתם תושבי אחת מהערים הללו - נתניה, חיפה, ראשון, תל אביב, הגדולות בקיצור - ואתם גרים בבניין שנבנה בשבע השנים האחרונות, חשבון החשמל שלכם כנראה יהיה נמוך יותר גם בעשור הבא. רק בפברואר האחרון המועצה הישראלית לתכנון ובנייה קיבלה אותו כתקן מחייב, שייכנס לתוקף במרץ 2021. 


וכמובן שיש עוד הרבה מה לעשות כדי להתמודד עם משבר האקלים. עיריית תל אביב השיקה בחודש שעבר תוכנית שתייעל עוד יותר את צריכת האנרגיה בעיר. חלק מהתוכנית עוס בהורדת כמות פליטות הפחמן של העיר. הם מתכננים, למשל, ליטוע 100 אלף עצים חדשים בעשור הקרוב. מאה אלף!

המטרה היא ליצור מרחבים ציבוריים מוצלים וצוננים, כדי שמי שחם לו מאוד בבית יוכל לצאת החוצה. אחד הדברים שבעז קידר מתכנן לעשות זה להפעיל מרכזי קירור עירוניים. 

בעז: יהיו בהם קודם כל מקררים לאחסון תרופות ושתיה קרה האוכלוסיות הקצה על זה בדרך לאוכלוסיות שצורכות תרופות והם חייבות את המקום הזה. וזה לא המרכזיים שאתה תיכנס ויהי 16 מעלות כמו בסניף בנק או משרד של חברת הייטק בדרך כלל איוורור ולא מיזוג מאווררים צורכים הרבה פחות חשמל ממזגנים אבל זה בכל זאת יהיה מקום קריר ונעים 

וזה כבר קורה בעולם. במדינות כמו פינלנד למשל, שם יש הרבה פחות מזגנים ביתיים מאשר בישראל, סופרמרקטים הם מרכזי קירור קהילתיים. בגלי החום, הסופרים השכונתיים פותחים את הדלתות בלילה ומאפשרים למשפחות להגיע ולישון בשקי שינה בין הביצים לחלב. וזה נשמע מופרע עכשיו, אבל חכו חכו שאוגוסט ימשך בין פסח לחנוכה. נראה אתכם לא פותחים שק שינה בטיב טעם. 

אבל חשוב לזכור: ת"א היא העירייה העשירה בישראל,  אפילו בזמן הקורונה. לכן היא יכולה להקצות חבורה שלמה של מהנדסים ואדריכלים רק כדי לבנות תוכנית להתמודדות עם משבר האקלים. 

ערים אחרות לא יוכלו לעמוד בזה, והן כנראה לא יוכלו להתמודד עם המשבר באותו האופן כשיגיע אליהם. אי השיוויון, שכרגע מבדיל בין מי שיכולים ולא יכולים להרשות לעצמם לחיות עם מזגן 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, יעמיק ויחמיר. 

ולכן, עוד לפני שנבצע תיקונים מהותיים, כבר בשנים הקרובות, העניים האנרגטיים יהיו רבים יותר והחום רב יותר. 

כששוחחתי עם מיכל לויט, שכמעט נמסה באיטליה, ושאלתי אותה האם היא מוכנה להתראיין לפרק, היא אמרה לי שהיא לא רוצה לצאת שונאת סביבה שלא אכפת לה מכלום ורק רוצה שלה יהיה קר. והאמת, שזאת דאגה במקום. אף אחד לא רוצה להיות כמו הדמות של תום יער בארץ נהדרת שמגיעה לפיקניק מודע סביבתית עם שקיות גדושות בכלים חד פעמיים. אז שאלתי את אורלי רונן האם זה מוסרי להדליק מזגן.

אורלי: ברור שכשיש בחוץ שאין לך חלונות בבית ויש לי בחוץ 35 מעלות תפתחי מזגן אם יש לך איזה שאלה בכלל 

ואז שאלתי את אור אלכסנדרוביץ'

אור: את לא באמת חושבת שאת יכולה לחזור בסביבות עבודה שבהם אנשים פשוט לא יהיו אפקטיביים שלושה ארבעה חודשים בשנה כי חם להם ומזיעים גם כשיש עליהם מאוורר והניירות נדבקים לידיים, ואת גם לא רוצה בתי חולים שיסתמכו כולם רק על אוורור טבעי למשל

ובאמת, בניכוי כמה היפים שוואלה בנו לעצמם בית בוץ מתוכנן למופת מבחינה אקלימית, אין לנו ברירה אלא להשתמש במזגן. כבר התרגלנו מדי.

ומה שחשוב יותר,  גם אם נצמצם את השימוש בחשמל ובדלק, זה לא בהכרח יעזור. מאה חברות ענק אחראיות ל-71% מפליטות הפחמן בכל העולם. לא משקי בית פרטיים. השינוי צריך להגיע הרבה יותר מגבוה. 

 כשהגעתי למשרד של בעז במנהל התיכנון העירוני, היתה לו על השולחן מין קופסה שקופה מפלסטיק   שנראית כמו אקווריום לזוחלים, מ שנקרא טרריום. הקופסה הייתה מלאה בחומר שחור ומסתורי, קצת כמו צמר גפן דחוס. מעליו היו אבנים קטנות ומעליהן עוד מהחומר השחור המסתורי. בהתחלה חשבתי שהטרריום מוצג לראווה כהכנה לראיון שלנו -

בעז: לא לכבודך בעצם זה על השולחן שלי כבר מהחורף שעבר היה לנו חורף מאוד קשה במדינת ישראל בכלל צפוי לנו דרך אגב הנה טיזר או סליחה ספוילר צפוי לנו עוד חורף מאוד קשה ככה אומרות התחזיות

המערכת שבתוך הטרריום נקראת גג כחול, והיא עושה משהו מאוד פשוט: סופגת גשמים לקצת. רק לקצת. משהה את ירידת מי הגשמים מהגג שלנו אל מערכת הניקוז העירונית. כי בעידן של משבר האקלים, אנחנו לא סובלים רק מקיצים קשים, אלא גם מחורפים קשים. גשמים קשים ברמה של פעם בחמישים או מאה שנה הם, כבר היום, אירועים של פעם בשנה שנתיים. והתשתיות לא עומדות בזה. 

בעז: מערכת התיעול עירונית לא יודעת להתמודד עם כאלה נפחים כי לא תוכננה עבורה כי כששתכננו אותה לא חשבו לא שיערו המהנדסים שנצטרך להתמודד עם עוצמות בכזאת תכיפות, זה כמו בנאדם שינסה לאכול בבת אחת ארוחת בוקר צהריים וערב של יומיים בארוחה אחת המערכת פשוט לא סופגת את ספיקות האלה ואז יש לנו הצפות.

אירוע הגשם שבעז ואני מדברים עליו, האירוע שהוא כמו שלוש ארוחות כפול יומיים בבת אחת, קרה בארבעה בינואר 2020. תוך כמה שעות ירדו בעיר תל אביב כתשעה אחוזים מכמות המשקעים השנתית, 50 מ"מ. אירועי ההצפות הביאו למותם של דין שושני וסתיו הררי, שטבעו למוות במעלית בבניין הדירות שלהם. 

דנה כאילו הדבר הזה היה יכול למנוע את המוות במעלית? 

בעז: חד משמעית כן. תני לי עכשיו כמה אלפי גגות בתל אביב אני מזכיר הם עומדים עכשיו ללא שימוש רובם פשוט מצע למזגנים ליונים קצת אבק זה לא גגות שאנשים משתמשים בהם זה גגות טכניים ברובם אני יכול עם כמה עשרות אלפי מטרים של החומר הזה שזה משהו לגמרי ישים בעלויות נמוכות אפילו לא סבירות עלויות נמוכות למנוע את ההצפה הבאה ואת האסון הבא. 

המערכת שבעז הראה לי היא מערכת זולה, מכנית, שלא דורשת התערבות מיוחדת. רק צריך להתקין אותה על גגות העיר. אבל אפילו בשביל זה צריך הסכמה של כל אחד מבעלי הדירות בכל אחד מהבניינים בתל אביב, ואם הייתם פעם בוועד בית, אתם יכולים להתחיל לדמיין עד כמה זה מורכב. 

בעז: ואני אומר כאן ומקליטים אותי שיהיה לנו אסון לצערי בשנתיים הקרובות שקשור להצפות כי אירועי השיא אנחנו רואים בחורפים הם רק הולכים ומתעצמים. [פאוזה] ואולי זה אולי זה אולי היה קצת קיצוני [צוחק]

דנה: לא לא, זה בסדר 

ויותר מכל הדברים, יותר מהמזגנים, מהעוני האנרגטי, מכן או לא בנייה ירוקה, הטרריום המוזר על השולחן של בעז לא יוצא לי מהראש. כי אם לנוכח טראומה כל כך מוחשית, כמו האסון שלקח את דין שושני וסתיו הררי, יש לנו כלי כל כך זול וכל כך ישים, ועדיין אנחנו לא מצליחים להשתמש בו - מי יודע לאן נגיע כשלא נוכל לצאת מהמזגן.


_____

אתם האזנתם לחיות כיס. העורך שלנו הוא רום אטיק ועורך הסאונד הוא אסף רפפורט. רחל רפאלי גם סייע בעריכה. במערכת חברים גם צליל אברהם ושאול אמסטרדמסקי. אם אתם כבר שנים רק עם מניפה, בואו לקבוצת חיות כיס בפייסבוק. 

את כל הפרקים של חיות כיס ובכלל של כל הפודקאסטים המעולים של כאן תוכלו לשמוע באתר כאן ובכל אפליקציות ההסכתים. 

אני דנה פרנק, תודה רבה שהאזנתם