את הגיטרה של קרלוס סנטנה קשה שלא לזהות כבר מהצלילים הראשונים. זאת לא רק הווירטואוזיות של גיטריסט ענק מדור של גיטריסטים ענקים, יש בה גם אלמנט רגשי נוסף, אפילו רגשני ומשתפך שאופייני לצליל שלו ומגיע מעולם המוזיקה הלטינית.

לפני שאברקסס יצא והגיע למקום הראשון במצעד האמריקני, רוק גיטרות ומוזיקה לטינית היו עדיין שני עולמות נפרדים בקונצנזוס המוזיקלי האמריקני - הראשון מקורו בבלוז, והשני מקושר יותר לכלי הקשה, מקצבים סינקופיים ומתכונת הקלאבה הקובנית. ואז הגיע הגיטריסט, יליד מקסיקו, שעשה את החיבור המושלם ובעצם הרבה יותר מזה. מהזרעים של המוזיקה הלטינית שהכניס אל תוך הרוק-בלוז הוא יצר זן חדש - ״הסאונד של סנטנה״, עם הגיטרה המייבבת/שרה/קורעת את הלב והמקצבים הלטיניים בכלי ההקשה של להקתו. הוא מנגן בגיטרה בשפה של הרוק אך עם הרגש והמבטא הלטיני שטבוע בו.

באברקסס, אלבומה השני והמצליח של להקת סנטנה זה בא לידי ביטוי בענק - שילוב מכשף (באנלוגיה לאחד להיטי האלבום) של רוק גיטרות וירטואוזי עם גרוב לטיני, פוליריתמיות ורגש לטיני. ספריית הקונגרס בארה”ב נתנה לאברקסס את הכבוד באופן רשמי בשנת 2016, כשהכריזה עליו כאלבום שמיועד לשימור במרשם ההקלטות הלאומי בשל חשיבותו ומשמעותו "התרבותית, היסטורית או אומנותית”. אני הייתי מחליף את ה״או״ ב״ו״ ומוסיף גם חברתית.

היום, בעולם של דרישה מוצדקת להכיר בכל גווני החברה והתרבויות באמריקה, האלבום הזה - 50 שנה אחרי, הוא אבן דרך. אל הבלוז, הג׳אז והרוק ששואבים מהמקורות האפריקנים של התרבות האמריקנית, התווספו באברקסס המקורות ההיספניים של התרבות המוזיקלית האמריקנית. משה מורד בתכנית מיוחדת על האלבום.