1988 הייתה אמורה להיות שנה גדולה ל-Megadeth. בתחילת השנה הם הוציא את אלבומם השלישי, So Far, So Good... So What! ובקיץ הם השתתפו בפסטיבל Monsters of Rock בפני קהל של למעלה מ-100 איש, לצד Iron Maiden, Guns & Roses, Kiss ועוד. הם היו אמורים להמשיך לסיבוב הופעות גדול של Monsters of Rock ברחבי אירופה, אך לאחר הופעה אחת בלבד הם קיפלו הכול וחזרו לארה"ב.

בעיות הסמים של הבסיסט דיוויד אלפסון לא אפשרו להם להמשיך, אבל הוא לא היה היחיד  –  גם דייב מאסטיין, מייסד ההרכב נלחם בהתמכרויות שכמעט חיסלו את מגהדת'. הליינאפ של הלהקה שחזר מאירופה כבר לא ינגן יותר יחד. המתופף צ'ק בהלר הוחלף בעוזר שלו, ניק מנזה, והגיטריסט ג'ף יאנג פוטר או יותר נכון פשוט הושאר מאחור. אחרי הרבה אודישנים מתסכלים ומועמדים מעניינים שוויתרו על האפשרות, נמצא המחליף – מרטי פרידמן. בצירוף מקרים אחר ייתכן שהוא היה מקבל משרה כגיטריסט של מדונה, אבל בפעם הראשונה שהוא ניגן עם מגהדת' הם הבינו שהוא אדם הנכון וקיבלו אותו ללהקה מיד.

בין ניסיון גמילה אחד לאחר ועם מפיק שעזב אותם באמצע ההקלטות, הם בכל זאת הצליחו לסיים את האלבום החדש. Rust In Peace שם את מגהדת' על המפה – הוא הגיע לאלבום זהב ובהמשך לפלטינה, היה מועמד לגראמי ולא פחות חשוב נתן פייט רציני למטאליקה – שזרקו את מאסטיין בתחילת הדרך. מגהדת' היו בשיאם, עם חטיבת גיטרות שאין לה מתחרים, והליינאפ שמגנן כאן ימשיך יחד אל שנות ה-90 ויהיה חתום גם על Countdown to Extinction ועל Youthanasia.

במלאת 30 שנה לאלבום ולרגל צאת ספרו החדש של דייב מאסטיין שמוקדש כולו ל-Rust In Peace, גיל מטוס ועפרי גופר הקדישו את ספיישל של חצות לאחד האלבומים הגדולים והחשובים בעולם המטאל.