באמצע שנת 1970, אחרי שנתיים עמוסות לעייפה בסיבובי הופעות חובקי חצי עולם, אלבום בכורה שהוקלט במהרה והניח את היסודות לרוק הכבד, אלבום שני שהוקלט תוך כדי תנועה והפך אותם לאחת הלהקות המצליחות בעולם, לד זפלין היו זקוקים לחופשה ולכיוון חדש.

בזמן שהמתופף ג'ון בונהם והבסיסיט ג'ון פול ג'ונס, לקחו חופשה כדי לבלות עם משפחותיהם. פלאנט שיכנע את פייג' להירגע יחד איתו בקוטג' בשם Bron Y Aur שנבנה במאה ה-18 בהרי וולש. אחרי שני אלבומים שנוצרו בכאוס של העיר, מלאי אנרגיה מחוספסת וגולמית עם זרם חשמל שהפעיל מגברי מארשל אימתניים ודיסטורשנים מחרישי אוזניים, לפתע חצי מלהקת זפלין היו בשקט מוחלט עם גיטרות אקוסטיות וללא חיבור לחשמל או מים זורמים. מוקפים בטבע, עם גיטרות אקוסטיות ומכשיר הקלטה נייד הם הניחו את היסודות לאלבום השלישי שלהם. רוב שירי האלבום לא נכתבו שם אבל ההיסטוריה של המקום ושלוות הנפש מצאה דרכה לאלבום הן בחציו האקוסטי (ברובו) והן בחציו החשמלי (ברובו).

במאי 1970, פייג', פלאנט, פול ג'ונס ובונהם התכנסו באחוזת Headley Grange שבהמפשיר אנגליה. האחוזה שנבנתה בסוף המאה ה-18 ושמשה בית יתומים הוסבה במאה ה-20 לבית חזרות עבור להקות ומוזיקאים שרצו ליצור בסביבה ירוקה, שקטה וטבעית. התוצאה הייתה שנויה במחלוקת. כמעט מיליון איש הזמינו את האלבום בהזמנה מוקדמת. שמונה מיליון עותקים נמכרו סך הכל. זה הרבה אבל רק חצי מההישג של שני האלבומים הראשונים. המבקרים והקהל היו חצויים שכן הלהקה שתויגה כלהקת רוק כבד פתאוםיצאה למסע חיפוש מוזיקלי ואותתה לעולם שהם יודעים לעשות עוד דברים.

אבל הזמן עושה את שלו וכמעט כל אוהבי זפלין יכולים להעיד שככל שהזמן עובר והם מתבגרים הם מבינים ומעריכים את זפלין 3 יותר. רוברט פלאנט אמר על האלבום שהיו אינספור כיוונים מוזיקליים אליהם הלהקה יכלה לפנות ולא היה גבול ליכולות שלה. "אנחנו לא נתקעים במקום" הוא אמר, "והאלבום מוכיח את זה". צדק.

לציון 50 שנה לצאת האלבום תומר מולוידזון הקדיש את ספיישל של חצות לתהליך שעברה הלהקה, לסיפורים מאחורי השירים וכרגיל במקרה של זפלין, גם לפלאגיאטים. 


עוד תכניות על לד זפלין:
50 שנה לאלבום הבכורה
50 שנה לאלבום השני