אריתה פרנקלין, The Queen Of Soul, היא אישה שזכתה להרבה תארים. אם זו מדליית החירות הנשיאותית שהוענקה לה על ידי נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש, אם אלה 18 פרסי גראמי שקטפה לאורך השנים, ואם זו העובדה שהקול שלה הוכתר כמשאב טבע לאומי של מדינת מישיגן ב-1985. אין דרך לערער על המורשת המוזיקלית של אחת מגיבורות המוזיקה השחורה ושירת הנשמה.

אבל הדרך לשם הייתה רחוקה מלהיות קלה. בתור מי שגדלה כצעירה אפרו-אמריקאית בשנים שבהן הנתון הזה שם אותך בתחתית שרשרת המזון החברתית, אריתה נאלצה להתמודד לא רק עם המגבלות שהחברה שמה עליה, אלא גם עם ניסיון מתמיד של כולם לדחוק אותה למשבצות מוזיקליות מוכרות וצרות מדי. כילדה על ספסלי הכנסייה, ביקשו ממנה להישאר על דרך הישר של הגוספל. בתחילת הדרך היא הייתה חתומה בחברת התקליטים קולומביה, שבה ניסו להגדיר אותה כזמרת ג'אז, ומאוחר יותר כזמרת פופ. אבל משהו שם לא עבד עד הסוף. אריתה פרנקלין עדיין הייתה כבולה לציפיות של העולם ממנה.

עד שב-1967, היא עזבה את חברת קולומביה ועברה לאטלנטיק. שם המפיק האגדי ג'רי ווקסלר אמר לה רק דבר אחד: לשבת ולנגן. להיות היא. וכך נולד אלבום המופת I Never Loved A Man The Way I Love You. האלבום שבו אריתה ניפצה את כל התקרות והמגבלות ודרשה דבר אחד, די בסיסי. R E S P E C T.

לציון 3 שנים למותה, נוגה קליין הקדישה תכנית מיוחדת לאלבום ששחרר את אריתה פרנקלין לחופשי ונתן לנו את אחת מהזמרות הגדולות בהיסטוריה.