משתתפים 
אהובה עוזרי: אוולין הגואל 
רחל המרכלת: רוית יעקוב 
חיים חבורה (מגנדה): מתי סרי 
יחזקאל אסלן: יניב סוויסה 
יהודה קיסר: יהודה קיסר 
רות סירקיס: רוני סתיו 
ישראל אהרוני: מיכאל לרנר

לרשימת הקרדיטים המלאה
לסיפור האמיתי מאחורי הפרק
עוד סיפורים, מאחורי הקלעים וקטעי ארכיון נדירים

לתסריט המלא:

מוזיקה. "היכן החייל" – פתיחה


אהובה VO: "אחריי התקליט הראשון, היכן החייל, נהרג בן אחותי בצבא. אחריי התקליט השני הילדים של אחי נפטרו מסרטן. ואז - אמא שלי. 

כל כך הרבה אבל, שבחייך- יש לך חשק לשיר?

התחלתי להרגיש שמשהו בתוכי גווע. 

אתה אומר יא אללה-אתה מוציא תקליט מישהו מת, מוציא תקליט מישהו מת, ואז אתה באיזשהו מקום מתחיל להישבר.

עשיתי אחד ועוד אחד והחלטתי שאני לא רוצה יותר לשיר.

החלטתי לפרוש".


1A. פנים. מטבח מסעדת "מגנדה" כרם התימנים - יום   

אהובה שוטפת כלים ומזמזת לעצמה. היא מסדרת את הסיחים בתוך דלי צבע גדול

אהובה VO: "ואת כל מה שהייתי נותנת פעם לקהל שלי בשירים - נתתי להם עכשיו בשיפודים. 

בסיחים".

מסיימת לשטוף כלים, סוגרת את הברז, 

לוקחת את הפאוץ' שלה ויוצאת לחלל המסעדה

אהובה: "יאללה מגנדה אני סיימתי…"

מגנדה: "עלא כיפאק אהובה. תבואי שבוע הבא נעשה איזה כוס תה עם נענע ככה פנאן" 

אהובה: "נעשה נעשה .. "

נותנת למגנדה כיף ונשיקה

" יאללה ביי" 

1B. פנים. חלל הסועדים מסעדת "מגנדה" כרם התימנים - יום  


מגנדה מכניס כסף קטן לקופה, סוגר אותה ומתחיל לפלש סכו"ם.

הוא מבחין ברחל שזה עתה סיימה לאכול ונגש אליה

מגנדה: "נו איך היה הכבד אווז רחל? תתני עלינו איזה ריכול בעיתון?"

רחל: "היה לא רע, אבל האמת בשכונת התקווה הטעמים יותר...איך אתם אומרים? אסלי"

מגנדה: "כן? אז יאללה תלכי לתקווה"

רחל (מצחקקת): "מה אתה מתרגז חיים? אתה יודע שאני תמיד כותבת את האמת". 

מגנדה: "תקשיבי לי טוב את: אין מקום אחד בתקווה שנוגע בקרסוליים של הכרם, שמעת?! תשאלי איזה בשלן שאת רוצה. כולם יודעים שבכרם הכי אורגינל"

רחל: "ממממ...באמת?

אז אתה בטח לא תתנגד לאיזה תחרות קטנה. אדון -- מגנדה".

מגנדה: "תחרות?"

רחל: "כן!"

קמה במפתיע 

"'קרב הסיחים הגדול'. אני כבר רואה את הכותרת - כתום ירוק, עם עיטורים מזרחיים כאלה! מגנדה מהכרם  נגד שיפודי התקווה. 

מי שמגיש את השיפוד הכי אותנטי, וחשוב מזה הכי מהר--- מקבל כתבה במוסף שבת- שאחריה הוא יצטרך לעצור את התור בכניסה עם שוטרים... (מצחקקת) מה אתה אומר?"

מגנדה: "גברת רחל, באוכל לא עושים תחרות".

רחל: חיים-"

מגנדה: "תשכחי מזה"

רחל: "חיים..."

מגנדה: "אף אחד בתקווה לא יסכים"

רחל: "הם כבר הסכימו"

מגנדה (פאוזה): "מה את אומרת..."


CUT

אהובה VO : "תראו לי אמן אחד שלא אוהב לבשל. 

אתם יודעים למה? כי זה קשור לאנשים. 

כמו שאתה מבשל ככה אתה גם תנגן.

והקהל ירגיש את זה. בהתחלה בלשון ובאוזניים. ואחר כך - בכל הגוף"


2A. חוץ. חצר בכרם התימנים - יום  

רחל עומדת על הבמה ומדברת למיקרופון מול קהל המעודדים. 

נציגי המסעדות עומדים ליד מנגלים ולידם דליי סיחים ופיילות בשר. לצד הבמה יושבים השופטים וכן יהודה קיסר.


רחל: "ברוכים הבאים ל"קרב הסיחים הגדול" - התחרות שתקבע אחת ולתמיד איפה אוכלים את השיפוד הכי טעים בתל אביב!"

הקהל מריע

"את צוות השופטים שלנו אין צורך להציג- מימין -השף והצמה ישראל אהרוני!

ומשמאל- האורקל של הבישול הציוני- הגברת רות סירקיס". 

מחיאות כפיים חלושות

"שתי מסעדות יתמודדו היום ראש בראש:

בצד הימני בחולצות הכתומות , מסעדת שיפודי התקווה בבעלותו של יחזקאל אסלן! מחיאות כפיים!"

קהל מריע

 "שם המסייח?"

"אסלן"

(לרחל) "שמעון"

קהל מגיב

אהובה VO: "הקלף של התקווה היה שמעון הכורדי- בלילה היה עובד על הטקסי וביום מתוך שינה, היה יושב במסעדה ומרביץ סיחים אורגינל. 

כל שיפוד מלמיליאן".

רחל: "ומהצד השני בחולצות הירוקות - היישר מכרם התימנים - מסעדת מגנדה בבעלות חיים חבורה! מחיאות כפיים!"

קהל מריע

"שם המסייח?"


2B. חוץ. חצר בכרם התימנים - יום  

מוסיקה

אופנוע מתקרב וחונה

מהאופנוע יורדת אהובה, מורידה קסדה וקוראת:

אהובה: "מסייחת!"

התלחששויות בקהל

רחל: "מה?! מי זאת?"

מגנדה (לאהובה מחויך): "מה את עושה פה אהובה?"

אהובה: "יש תחרות סיחים ואתה לא קורא לי? 

מה אתה בכוח רוצה להפסיד?!"

רחל: "שם ה...מסייחת?"

מגנדה (צוחק): "מה את לא מכירה? זאת אהובה עוזרי"

אהובה: "מאיפה שתכיר? זאתי שומעת רק באך". 

קהל צוחק

"יאללה איפה הפחמים?"

מתקרבת למנגל של מגנדה

אסלן קם (לאהובה): "מי לא מכיר את אהובה?

בור בהשכלה". 

קהל נרגע 

אהובה VO: "יחזקאל אסלן. מלך ההימורים של תל אביב ומקום רביעי ברשימת 11 המבוקשים של המשטרה. הבוס של התקווה"


2C. חוץ. חצר בכרם התימנים - יום  

אסלן מתקרב לאהובה (לקהל): "זאתי הזמרת הכי גדולה שלנו 

(לאהובה) לא ככה אהובה?"

אהובה (לאסלן ישירות ובשקט): "אין הנחתום מעיד על עיסתו 

ואין המסייח מעיד על שיפודו"

אסלן: "מה קרה נגמרו לך השירים באת לעשות סיחים?"

אהובה: "אני יודעת? ביקשו ממני לעבור לשים יד בשביל השכונה". 

אסלן: "מזל שלא ביקשו גם שתעשי ספונג'ה"

אהובה: "כפרה, אם צריך נעשה גם ספונג'ה. זה חלק מהחיים לא?"

אסלן: "אמא שלי אמרה לי מי שמתחיל את היום עם ספונג'ה הולך לישון עם סמרטוטים"

אהובה: "ואמא שלי אמרה לי קודם כל הנימוס של בן אדם. אחר כך כל השירים והפלספה"

אסלן (פאוזה): "פששש איזה מילים .

(לקהל) עכשיו בוא נראה אם את גם מביאה את הכבוד לשכונה שלך"

אהובה: "מן אללה. מי שמגיע לו שייקח" 

הולכת לעמוד ליד המנגל של מגנדה


2D. חוץ. חצר בכרם התימנים - יום  


רחל: "ועכשיו לכללי התחרות: כל מסעדה מקבלת פיילה אחת עם שמונים קילו פרגית טרייה. מרגע השמע הפעמון -"

מגדנה: "איזה פעמון?! איפה הלכת..."

רחל: "מה?..."

מגנדה: "עם פעמון תעשי אצלכם שם בצפון תל אביב! פה יש מאוול. קיסר!"

קיסר מנגן

רחל: "אוקי...מרגע השמע המאוול, יש לכם 20 דקות בדיוק לשפד כמה שיותר , בצורה המוקפדת ביותר. כל מסעדה תגיש לי לטעימה שיפוד אחד בלבד. המנצח יהיה זה -"

אהובה (לקהל ולרחל): "או זאת"

רחל: "או זאת- שהשיפוד שלהם טעים יותר - והפיילה שלהם ריקה יותר. מובן?. קיסר-!

מסייחים מוכנים?! היכון - הכן- צא!!"


3A. חוץ. חצר בכרם התימנים - יום (סיוחים)

המתמודדים מתחילים להכין את השיפודים מתוך הבשר שבפיילות

נשמע קהל מעודד 

מוסיקה

אהובה: "באוכל כמו בהלחנה החוכמה זה לשחרר את המוח ולתת ליד לרוץ בלי לחשוב.

מלחין זה כמו טבח. שניהם אחראים על האושר של הבני אדם. כשאתה נכנס למסעדה אתה אוכל את האוכל, הטבח מעניין אותו- מה? איך? טעים? לא טעים? יזרוק לי את זה בפנים? 

אותו דבר זה בשיר". 

מגנדה: "יאללה אהובה תני גז"

אהובה: "אני מנסה חיים, אני מנסה"

רחל: "חמש דקות אחרונות ושמעון מהתקווה כבר שם את השיפודים שלו על האש"

מגנדה: "נו אהובה! תתחילי להעמיס אותם למנגל!"

אהובה: "רגע רגע...! עוד לא בא לי אחד מושלם"

אהובה OV: "כל שיפוד צריך להיות אותו משקל. כשאתה שם אותם על האש זה מתבשל אורגינל. אם אתה לא משפד אותו טוב, הוא גם לא יתבשל טוב. כל שיפוד צריך להיות בול"

מגנדה: "אהובה שימי אותם על האש כבר!!"

רחל: "ו... תם הזמן!! שיפודים אליי!"

קיסר מנגן אות סיום. הקהל מריע

3B. חוץ. חצר בכרם התימנים - יום  

רחל: "שופטים- נא לטעום את השיפוד של מסעדת שיפודי התקווה

מממ.. נראה מצוין". 

טועמת

"כמו שחשבתי- מושלם! טעמים אותנטיים של בית אבא. מה יש להוסיף- שכונת התקווה. 

שופטים ציון! אהרוני?" 

אהרוני: "8"

רחל: "סירקיס?"

סירקיס: "8"

רחל: "אני נותנת לשיפוד הזה - 9

סה"כ 25 נקודות מתוך 30! כל הכבוד למסעדת שיפודי התקווה"

קהל מריע

"ועכשיו לשיפוד של מסעדת מגנדה-"

טועמת ומפילה את המזלג על הצלחת

מוסיקה של אהובה

(פאוזה, לאהובה) "אהובה- השיפוד הזה הוא… הוא כולו שירה.. שירה צרופה שנרקמת לאט בין נימי הנפש… ואז מתפרצת…מטפסת למעלה ונוגעת בשערי שמיים…"

אהובה: "טוב תירגעי כפרה כולה סיח"

רחל: "ממ כן --

שופטים ציון! אהרוני?"

אהרוני: "9"

רחל: "סירקיס?"

סירקיס: "9 וחצי"

רחל: "טוב. למרות החיבה שלי לשכונת התקווה--- הפעם הציון שלי הוא---- 10! 

והנצחון הולך לכרם התימנים!!!!"

נשמעות תשואות מהקהל, קיסר מתחיל לנגן

"מסעדת מגנדה זוכה בתואר השיפוד המושלם ותקבל כתבת שער ענקית שתכתיר אותה לשיפודיה הטובה בתל אביב!"

הקהל מריע: "כרם התימנים" "אהובה"


3C. חוץ. חצר בכרם התימנים - יום  

אסלן: "רגע רגע רגע!"

קם. התשואות והמוסיקה פוסקות

"אהובה עוזרי- בתור אחת שנותנת שיעורים על נימוס…את בטח יודעת שזה לא מנומס לשקר"

אהובה: "למה, אני שיקרתי?"

אסלן: "לדעתי אם את לא עובדת ראסמית של המסעדה , את לא יכולה להתחרות.

אם את זמרת - מה פתאום באת לשפד?

מה, את טבחית?:

אהובה: "לא אבל-"

אסלן: "אז זה רמאות. 

אם הולכים ככה, אני יכולתי לקרוא לאהרוני שישפד בשבילי…לא ככה מגנדה?"

אהובה: "כן אבל אמרנו…-"

מגנדה קם ועובר את אהובה: "מה יש? היא עובדת שלי במסעדה"

אהובה: "חיים .."

אסלן: "האא וואלה?!"

מגנדה: "וואלה. היא חלק מהצוות. בטח שהיא יכולה לייצג אותנו"

אסלן: "יעני אם אני מחר מגיע למגנדה בבוקר -אני רואה את אהובה עוזרי במטבח"

מגנדה: "נכון"

אהובה: "חיים -" 

אסלן: "ואם אני מגיע גם ביום שאחריי וביום שאחריי היא תמיד במטבח אצלך"

מגנדה (פאוזה): "כן"

אסלן דופק על השולחן או מניח עליו משהו בחוזקה: "יפה… אז אם ככה אולי אני אבוא לבקר מידי פעם. וכדאי לכם שכשאני מגיע אני מוצא את אהובה במטבח כי אחרת יוצא ששיקרתם.

אם את טבחית אז עד הסוף אהובה.

מעכשיו את תהיי כל יום במטבח. שמעת?

אף אחד לא יבוא על התקווה בעוונתה" 

אסלן דוחף בחוזקה את הכסא, ועוזב את המקום בכעס

אהובה VO: "עם אסלן לא משחקים, הוא יחפש אותנו בציציות. 

אם הוא מגיע למסעדה ואני לא נמצאת- הוא מרים את המקום באוויר.

הפסקתי ללכת לחפלות בלילה. ירדתי מזה לגמרי. כמה אפשר להתענתז ולשחק תפקיד? הרי אני גם ככה כבר לא זמרת".

4. פנים. מטבח מסעדת "מגנדה" כרם התימנים - יום  

מהרדיו נשמע שיר של אהובה

אהובה VO: "התחלתי להגיע למטבח של מגנדה כל בוקר.  האמת אני חולה עליו. הוא מכין לי כוס תה עם נענע ויאללה 

פה ושם עוד אני עוד שומעת שיר שלי ברדיו. שואלים מה קרה איתי איפה נעלמתי.. אבל אני אוהבת את החיים האלה לא פחות מהבמה- 

יש לי את השקט שלי".

אהובה שוטפת כלים ושרה את "צלצולי פעמונים" תוך כדיי השטיפה

"עברו כמה חודשים וכבר שכחתי מהתחרות של הסיחים ומאסלן... ואז יום אחד, פתאומית רואים הרכב שלו נעמד מול המסעדה".

אסלן נכנס למטבח ומאזין לאהובה שלא מבחינה בו

אסלן: "יפה מאוד"

אהובה מבחינה באסלן: "אהלן יא אסלן!"

אסלן: "וולאק את באמת פה אה?"

אהובה: "בטח פה! יש כמו המטבח בחייך? אין"

אסלן (פאוזה): "תגידי לי לא חבל? איזה קול אלוהים היה לך…"

אהובה צוחקת

"מה את צוחקת?"

אהובה: "אני צוחקת כדיי לא לבכות. המילים האלה … זה נכנס בך"

אסלן: "את יודעת מה? אני מוותר על התחרות ועל הכתבה ועל הכל - ניצחת. אבל בתנאי אחד:

(פאוזה) את אשר ראובני את מכירה כן? הוא אמרגן ומנהל אמנים-"

אהובה: "תעזוב אותך יחזקאל. לא בא לי. די התרגלתי כבר. בניתי לי חיים אחרים".

אסלן: "אנשים מתגעגעים אליך אהובה. רוצים לשמוע אותך. את אחת שצריכה לעמוד על במה לשיר, לנגן, זה החיים שלך. אחרת את תנבלי. את לא מבינה?"

אהובה: "אני לא יכולה שיקרה עוד משהו רע…"

אסלן: "מספיק עם האמונה הזאת כבר!"

אהובה: "מה זה אמונה? אנשים מתים!"

אסלן: "אבל את לא חיה בשביל המתים אהובה. 

הגיע הזמן לחיות בשביל החיים.

(למגנדה) מגנדה!" 

מגנדה (מבחוץ): "אה?"

אסלן: "תמצא לך מחליף במטבח-(לאהובה) מחר בבוקר את במשרד של אשר בתקווה. ותביאי איתך את המנדולינה ההודית ההיא….ממחר את חוזרת לחיים שלך".

אהובה הופכת רגע בדבר ואז אומרת: "אתה יודע מה, מה שאתה אומר אני יעשה, אנא בערף? רוצה תקליט נעשה תקליט. נראה מי ימות הפעם.."

אסלן: "נעשה שלישים ברווחים. שיהיה בהצלחה.."

אסלן הולך לכיוון היציאה

אהובה: "אבל בתנאי אחד יחזקאל" 

אסלן נעצר: "- אני ממשיכה במסעדה"

אסלן: "למה?"

אהובה: "כי זה חלק מהחיים...."

מוסיקה, צלצולי פעמונים - פתיחה

אסלן ואהובה מחייכים זה לזו. הוא יוצא והיא ממשיכה לשטוף כלים ולשיר


5. פוטג.  אהובה עוזרי ז"ל מתוך ראיון ליואב קוטנר, במסגרת פרויקט לתיעוד יוצרים של מפעל הפיס.  

ברקע נשמע שירה של אהובה "צלצולי פעמונים" 


אהובה עוזרי ז"ל"

"אתה יודע מה אני חושבת? ככה אני רואה את עצמי, עם כל מה שיש לי –

שאני האישה הכי מבורכת, והכי עם מזל בחיי.

שיש לי את מה שאני נותנת ומה שמחזירים לי.

כשרון אני לא יודעת אם יש לי, זה אתה אומר.

אבל לתת הכל , אני מאמינה בזה.


זה נקרא  – אמונה "

מוסיקה מתגברת. פזמון "צלצולי פעמונים"


ס ו ף