מוזמנים להאזין גם לפרק 206: מלחמת 100 השנים הבאות, על המלחמה הכלכלית והטכנולוגית בין סין לארצות הברית שתקבע מי ישלוט בעולם ואיך ייראו החיים שלנו 

תמלול הפרק

צליל: היי, אתם על חיות כיס, אני צליל אברהם. וזה מתן

אינסרט מתן: מתן אלקלעי, בן 36 מרעננה, 

צליל: לפני חודשיים מתן היה צריך להחליף את המכונית שלו.

אינסרט מתן: אנחנו כרגע עומדים לפני הגדלת המשפחה שלנו והלכנו לחפש רכב גדול יותר שיתאים לצרכים של משפחה עם 3 ילדים 

צליל: אבל אז הוא גילה ש-

מתן: פשוט אין רכבים כרגע או שיש ואתה צריך להמתין עד לפחות שנה כדי לקבל את הרכב, פשוט אין. 

צליל: הוא הבין שלקנות רכב זה יהיה פחות פשוט ויותר יקר ממה שציפה. 

מתן: אמרו לנו תזמינו אבל תקבלו אותו בתחילת מאי.. אולי יוני.

בסוף הזמנו בליסינג קיה ספורטאג', פשוט התפשרנו, זה לא הרכב שממש רצינו, אבל זה הרכב שיגיע יחסית מהר. הוא אמור להגיע בסוף פברואר/תחילת מרץ. 

צליל: הסתכלתי במחירון של הרכב שלי ביד 2 וגיליתי שהוא שווה 12 אלף שקל יותר ממה שהוא עלה לי לפני יותר משנה וזה היה מוזר. 

גם המחירים אגב של רכבים יד 2 בגלל הביקוש הם לא ירדו, הם דווקא עולים, כי אנשים רוצים את הרכבים האלה. אז הם מוכנים לשלם עליהם כסף.

אז מה קורה פה?

זה סיפור על אי קטן ורחוק שקיבל לפני 50 שנה החלטה שהקפיצה את הכלכלה שלו עשורים קדימה,

על מה קורה כשאחד מגלגלי השיניים של השוק הגלובלי המשוכלל חורק פתאום, 

ועל למה מגרשי הרכב ריקים. 

פתיח. 

צליל: את הסיפור הזה אני לא אספר לבד, וזה הזמן להכיר לכם חבר חדש במערכת חיות כיס, אלון אמיצי.

אלון: היי צליל, מאזינים.

צליל: תספר קצת על עצמך למאזינים שלנו כי הם ישאלו.

אלון: אני הייתי בדסק לענייני פלסטינים ומזרח תיכון של כאן חדשות, ובמערכת של ההסכת עוד יום. לפני כן למדתי כלכלה באונ' העברית.

צליל: אז ברוך הבא למטבח.

אלון: תודה רבה. צליל את זוכרת את הימים הקודרים והחשוכים של מרץ 2020?

צליל: איך אפשר לשכוח.

אלון: מאיזה מחסור הכי פחדת? ביצים? עוף? אולי נייר טואלט?

צליל: ברור שנייר טואלט. לא, בעצם אני זוכרת שחשבתי על זה והחלטתי שלטווח הארוך מחסור בביצים יותר בעייתי מנייר טואלט.

אלון: אז איזה יופי, עכשיו דצמבר 2021 ואנחנו לא צריכים לדאוג. יש לנו שפע של ביצים, עוף ונייר טואלט. ואנחנו יכולים להכין חביתות עם ארבע ביצים ולהתחפש למומיות אם רק בא לנו. 

אבל מעטים מאיתנו ציפו למחסור שאנחנו מרגישים בו עכשיו. אנחנו כרגע בעיצומו של מחסור עולמי במוליכים למחצה, או בשם היותר נפוץ שלהם, שבבים. 

 

וזה לא רק שאין מכוניות במגרשים. 

אלון: אם למשל את רוצה לקנות סוני חמש

צליל: כשאני אצא לפנסיה אני ארשה לעצמי לגעת בדברים האלה.

אלון: יופי כי היום קשה מאוד להשיג סוני 5. זו ממש הזיה, מוצר חדש של סוני אמור להיות בכל מדף, וקצת כמו עם הרכבים, הכל ריק.  כל מי שאני מכיר שקנה סוני 5 מספר שהוא התקשר למישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו שעשה לו איזשהי קומבינה. ומי שרוצה להיות ילד טוב ולקנות בחנויות בכל זאת, לא יכול למצוא אותו במחיר המקורי שלו שזה 2000 שקל, זה עולה כבר 2800 במינימום. וזה נכון לעוד הרבה מוצרים. כל דבר שיש בו שבבים או שמתעכב או שעולה יותר. 

והיום יש שבבים כמעט בהכל.  במכוניות יש בערך 1000 שבבים שנמצאים במערכות השונות, כמובן גם בטלפונים סלולריים יש עשרות שבבים. 

גם במחשבים, 

גם במקררים, 

אפילו במכונות כביסה. גם בארנק שלך יש כרטיס אשראי ועליו החלק הקריטי ביותר - שבב.

צליל: אוקיי אז מה זה בעצם שבב?

אינסרט שי וולפלינג

אז שבב בעצם זה מעגל חשמלי שפועל בעזרת מה שנקרא טרנזיסטורים. 

אלון: זה שי וולפלינג, סמנכ"ל טכנולוגיות של חברת נובה, חברה ישראלית שמתמחה במכשירי מדידה לתהליך ייצור השבבים.

טרנזיסטור זה הרכיב האלקטרוני הכי בסיסי לתעשיית האלקטרוניקה היום ובעצם הוא רואה אבן הבניין של כל כל השבבים בעצם אתה מחבר מספר טרנזיסטורים כאלה כדי לייצר איזושהי פונקציונליות.

אלון: בהכי פשוט, השבבים זה המחשב. את לוחצת על העכבר, או מחליקה על המסך, והתוכנה שבטלפון או במחשב שלך מתרגמת את זה לשרשרת מאוד מורכבת של פקודות למעגלים החשמליים שעל השבבים. ובסוף השרשרת הזאת מייצרת את הפעולות שאת רואה על המסך.  

צליל: בעצם כל מה שקורה על המחשב שלנו בסופו של דבר יש לו ביטוי פיזי. והביטוי הזה הוא השבב. זה כמו הנוירון במוח - אם תפגע בנוירון, אין מוח

אלון: בלי שבבים כל התוכנות שבעולם לא שוות כלום, לא משנה אם זה במחשב או בטלפון או במכונות כביסה. וככל שהמכשירים שלנו הולכים ונהיים יותר חכמים, הביקוש לשבבים הולך ועולה. ב-2019 נמכרו 300 מיליון שבבים ברחבי העולם. ב-2021 זה עלה כבר ל-400 מיליון.

צליל: והסיבה שלא היינו עד עכשיו צריכים לדעת מה זה שבב היא שהיתה אספקה שוטפת של שבבים. 

אלון: כן. עד שלא היתה. 

צליל: בעצם מדובר באפקט דומינו שהתחיל בגל הראשון של הקורונה ב-2020. 

הימים היו ימים של סגר, הכבישים היו ריקים ובתעשיית הרכב העריכו שאנשים לא ייקנו מכוניות כמו שהם קנו שנה לפני כן. אז אחת ההחלטות שהם קיבלו זה להפחית את כמות השבבים שהם מזמינים למכוניות, הם התקשרו ליצרני השבבים שלהם ואמרו "אנחנו נצטרך ממכם פחות שבבים השנה". וחשוב לזכור שזו הזמנה שעושים כמה חודשים מראש לפחות.

 

אינסרט שי וולפלינג

בעצם ברגע שהתחיל המשבר תעשיית הרכב נכנסה קצת לאיזשהו בונקר ועצרה את ההזמנות. כי הייתה מחשבה שיהיה פה משבר דומה למה שהיה בשנת 2008 שאנשים יפסיקו את הצריכה. 

אבל התברר שההערכה שלהם הייתה קצת מוגזמת. כבר במחצית השנייה של 2020 המכוניות חזרו לכבישים. אנשים למדו לחיות עם הקורונה והרבה מהם אפילו העדיפו לנסוע ברכב פרטי מאשר בתחבורה ציבורית בזמן המגפה. 

צליל: אז תעשיית הרכב התקשרה ליצרני השבבים ואמרה להם "היייי זוכרים את השבבים שאמרנו שלא נצטרך? אז יש מצב אנחנו צריכים אותם בסוף". אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

בעצם ה-CAPACITY או היכולת ייצור של תעשייה של יצרניות השבבים כבר התמלאה בהזמנות אחרות. זאת אומרת הם לא חיכו ליצרני הרכב אמרו או-קיי אז אנחנו נייצר שבבים לטלפונים, נייצר שבבים למכשירים אחרים. וכשיצרני הרכב חזרו ליצרניות השבבים וביקשו לייצר את השבבים של הרכב התור כבר התארך.

יצרני הרכב הם לא היחידים שגילו שהם צריכים יותר שבבים שמה שהעריכו. בקורונה אנשים קנו כמויות של מחשבים, טלפונים סלולריים, טלוויזיות, כל דבר שעוזר לעבוד מהבית או להפיג קצת את הבדידות. אז מפעלי השבבים מצאו את עצמם עם תור ארוך מאוד של לקוחות שדרשו עוד שבבים. עכשיו.

אלון: אז כשצריך עוד מייצרים עוד, לא? מה כל כך מסובך?

בנייה של מפעל ייצור חדש לוקחת בין שנתיים ל-4 שנים, היא דורשת השקעה של בין 4 מיליארד דולר למפעלי יצור פשוטים עד 10 מיליארד דולר ואפילו 15 מיליארד דולר להשקעה במפעלי הייצור היותר מתקדמים. היא דורשת כוח אדם מיומן, היא דורשת תשתיות. ולכן והיכולת של התעשייה להגיב להגדלה לצורך בגידול בביקושים הוא מאוד מאוד איטי.

אלון: הבעיה השנייה היא שאת הדברים המתקדמים באמת שצריכים למכשירים חכמים מייצרים ממש כמה מפעלים בודדים. ובעצם כשאנחנו מסתכלים לשמיים וזועקים "הצילו" לאיזשהי גיבורת על שתסיים את בצורת השבבים, אנחנו קוראים בשמה של TSMC, טייואניז סמיקונדקטור מניופקשרינג קומפאני, החברה הטייוואנית לייצור מוליכים למחצה, שבבים.

צליל: TSMC שולטת ביותר מ-50 אחוז משוק השבבים העולמי, ולא רק זה, היא מייצרת יותר מ-90 אחוז מהשבבים הכי מתקדמים, מהטכנולוגיה המובילה. מבחינת ערך שוק היא החברה התשיעית בגודלה בעולם, כמה מקומות מעל המתחרה שלה סמסונג. בגלל השליטה המסיבית הזאת בשוק, טייוואן היא בפסגת ייצור השבבים, וכל מה שקורה לטייוואן משפיע על האספקה העולמית, שבסופו של דבר משפיעה על כולנו. 

בעצם כדי לדעת מה קורה עם השבבים שלנו, אנחנו צריכים להבין מה קורה בטייוואן.

אלון: כל גיבורת-על צריכה סיפור מקור טוב. והסיפור שלנו מתחיל ב-1949.

 

*אינסרט מלחמת האזרחים נגמרת*

אלון: דבר ראשון שצריך להסביר בנוגע לטייוואן, זה שזה בעייתי להגדיר אותה כמדינה. טייוואן שאנחנו מכירים כיום נוצרה כתוצאה ממלחמה - מלחמת האזרחים הסינית, שהתחילה ב-1927 ונגמרה ב-1949.

אנחנו מדברים על סוף מלחמת האזרחים בין הגוומינגדנג, המפלגה הלאומנית הסינית ששלטה בסין, לבין המפלגה הקומוניסטית הסינית. 

צליל: זאת ד"ר תמי גרוסוולד עוזרי, מרצה בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

המפלגה הקומוניסטית מנצחת ב-1949. מלחמת האזרחים מסתיימת. המפלגה הקומוניסטית מאחדת את רוב חלקי סין תחת השלטון שלה ומייסדת בעצם את הרפובליקה העממית של סין, ה-PRC מה שאנחנו מכירים כיום. והמנהיגים של הגומנגדן, בראשם גנרל בשם צ'יאנג קאי שק, בורחים לטייוואן, מכריזים על הקמת הרוק ה-ROC, רפובליק אוף צ'יינה. 

אלון: האי טייוואן מדרום-מזרח לסין היה עד אז חלק מהטריטוריה הסינית. הם התכוונו להישאר שם בינתיים ולהתארגן עד שהם יצליחו להשתלט מחדש על כל סין.

ובשלב הזה עד לתקופה האחרונה יחסית, שני הצדדים רואים בטייוואן חלק בלתי נפרד מסין המאוחדת. כאשר המחלוקת ביניהם היא מי יעמוד בראש סין המאוחדת, מפלגת סין הקומוניסטית, או ROC הגוומנגדאן.

צליל: אז נוצר מצב בה סין קוראת לעצמה סין וגם טיוואן קוראת לעצמה סין.

אלון: כן. היום השם טייוואן הרבה יותר מוכר, אבל סין מאוד כועסת אם מישהו קורא לטייוואן טייוואן.

צליל: למה? איך הם רוצים שיקראו לה?

אלון: 'טאייפיי הסינית'. הם כאילו אומרים - זו הפרובינציה שלנו טאיפיי שם, זו לא מדינה בשם טייוואן. למעשה, בכול ארגון בינלאומי שאיכשהו חברות בו גם סין וגם טייוואן, טייוואן נקראת טאיפיי הסינית. למשל באולימפיאדה. וזה נעשה כאיזשהו ויתור שטייוואן חייבת לעשות כדי שהארגונים לא יצטרכו לבחור בינה לבין סין, כי אז הם כמובן יבחרו בסין. סין מאיימת בחרם כלכלי על כל מי שמעז להכיר בטייוואן כמדינה, וזה הוביל לכמה מחזות מאוד משעשעים שראינו בשנים האחרונות, בהם אנשים עם מעמד בינלאומי פשוט מעמידים פנים שטייוואן לא קיימת. הנה למשל ברוס אילוורד, בכיר בארגון הבריאות העולמי בו חברה סין, כשהוא נשאל האם יש אפשרות שטייוואן תצטרף לארגון. 

 

אינסרט ראיון

 

צליל: עוד בשנות ה-70 טייוואן הבינה שהיא בעמדה נחותה. שסין הולכת להשתמש בגודל שלה ובהכרה שהיא קיבלה מהעולם כדי לדחוק את טייוואן לצד. אז הממשלה החליטה שהיא צריכה לעשות מעשה, משהו גדול שיהפוך את טייוואן לחלק חיוני ובלתי נפרד משרשרת האספקה העולמית. עד אותה נקודה הם היו כלכלה אגררית, חקלאית. השוק הטכנולוגי היחיד שם היה של חברות זרות שהשתמשו במפעלים בטייוואן כדי להרכיב מוצרי חשמל זולים. וממשלת טייוואן החליטה שהמהלך הגדול שלהם יהיה לפתח תעשייה מקומית שתהיה בחזית הטכנולוגיה המתקדמת. 

אלון: לטובת המשימה הלאומית החשובה, שר הכלכלה הטייוואני ניסח תוכנית לפיה יושקעו עשרה מיליון דולר להקמתה של תעשיית השבבים, פרויקט שייקח להם 4 שנים להשלים.

עשרה מיליון דולר לפרויקט ארוך טווח אולי לא נשמע הרבה עכשיו, כשהתעשייה הזו מגלגלת מאות מיליארדי דולרים, אבל בטייוואן של אז זה לא היה סכום זניח. התוכנית נתקלה בביקורת מבית מאנשים שאמרו "למה לא להוציא את הסכום הזה על דברים יותר חיוניים, כמו כבישים ובתי ספר?". אבל לשר הכלכלה הטייוואני היה אמון שהתוכנית הזאת תעבוד. הוא כל כך האמין בה שהוא כינס מסיבת עיתונאים שבה הוא דפק על השולחן ואמר "או שעושים את זה, או שאני מתפטר".

האיום עבד והתוכנית יצאה לפועל.

צליל: זה די מדהים. מדינה חקלאית קטנה שהעולם לא מכיר בה, מחליטה להוציא את מעט הכסף שיש לה על תחום טכנולוגי חדשני מתוך ראיית הנולד שזה מה שיהפוך אותה למדינת עולם ראשון.

אלון: וזה בדיוק מה שקרה. 

לצמיחה הכלכלית של טייוואן במחצית השניה של המאה העשרים קוראים "הנס הטייוואני". 

 

צליל להב:

אני חושב שהשינוי המסיבי ביותר שאפשר להצביע או להסתכל עליו בהיבט היסטורי הוא באמת מסוף שנות השבעים, תחילת שנות השמונים, ולתחילת שנות התשעים. 

זה צליל להב, הנספח הכלכלי של ישראל בטייוואן. 

 בעשור הזה הכלכלה של טייוואן ביצעה את הזינוק הגדול קדימה, עם מערכת השכלה גבוהה עם משיכה של השקעות חיצוניות, מצד חברות רב-לאומיות, לאו דווקא השמות הגדולים. הרבה חברות קטנות מעמק הסיליקון שממשלת טייוואן הצליחה למשוך אותם באמצעות הטבות מיסוי ובעצם ליישר כמעט את כל שרשרת האספקה הרלוונטית לתעשיית ההייטק הזו בתוך האי. כל הדבר הזה ייצר רצף חדשני מאוד גבוה שאפשר לטייוואן לייצר מוצרים איכותיים מאוד, תחרותיים ברמה העולמית, ברמת מחירים, ולהפוך באופן מהיר מאוד לכלכלה מוטית ייצוא, כלומר להפוך לשחקנית עולמית. 

טייוואן אולי לא עקפה את סין בזירה הבינלאומית, אבל המצב הכלכלי שלהם השתפר פלאים, וטייוואן נהיתה מדינה שלא רע לחיות בה.

יש כאן בעיר הבירה טאיפיי, מערכת תחבורה ציבורית מהמשוכללות והטובות בעולם, מערכת חינוך מצוינת, מערכת בריאות מהטובות בעולם, ותעיד על כך ההתמודדות המאוד מוצלחת של המדינה עם מגפת הקורונה העולמית.

צליל: אז ממשלת טייוואן הימרה על שבבים וזכתה בגדול. וככה היא נהייתה הספיידרמן של המוליכים למחצה?  

אלון: עוד לא. בינתיים בסיפור היא עדיין פיטר פרקר. בשנות ה-80 טייוואן אכן הייתה על המפה, אבל היא לא הייתה המובילה. בממשלה לא היו מרוצים רק מלהיות חלק מהשוק, הם רצו להגיע לפסגה. אז הם שאלו את עצמם, מה היתרונות של טייוואן? יש הרבה שלבים בתהליך ייצור השבבים וטייוואן כמעט ולא הובילה באף אחד מהם. הם לא היו חזקים בפיתוח, הם לא היו חזקים במחקר, גם לא בעיצוב או במכירות. הדבר היחיד שהם היו טובים בו זה הייצור הפיזי, לקחת רעיון ועיצוב קיימים ולעשות מהם שבבים מוחשיים. וככה באה לעולם TSMC, חברה שתתמקד אך ורק בייצור שבבים. 

אינסרט שי וולפלינג יש בעצם 3 סוגים של חברות שמייצרות שבבים.

אלון: זה שוב שי וולפלינג, סמנכ"ל טכנולוגיות בחברת נובה.

 יש חברות שנקראות IDM או integrated device manufacturers. זה חברות שהן מתכננות, הן מייצרות ומוכרות את השבבים שלהם בעצמם. החברה הכי מוכרת זה אינטל. אינטל יש לה מרכזי תכנון חלקם פה בישראל. בסופו של דבר הם גם מוכרים את השבבים בתוך המערכות שלהם ולגופים אחרים. יש חברות שנקראות פאבלס. זאת אומרת בלי מפעל. זה חברות שבעצם הן מתכננות מעצבות ומוכרות את השבבים אבל הן עושות בעצם מיקוד חוץ או OUTSOURCING לתהליך הייצור. הן לא מייצרות בעצמם,החברות הכי גדולות שמוכרות בתחום הזה זה אפל, NVIDIA QUALCOMM. החברות האלה שמייצרות שבבים עבור לקוחות אחרים זה חברות נקראות פאונדריז, זאת אומרת אתה משמש כמעיין מיקוד חוץ או קבלן משנה לייצור של השבבים עבור לקוח ספציפי. החברה הכי הכי גדולה ומובילה בתעשייה בתחום הזה זה בעצם TSMC 

אלון: אז TSMC בעצם באה לחברות טכנולוגיה שצריכות שבבים ואומרת להן - למה לכן להסתבך עם זה, זה מסובך, זה יקר, תזמינו ממני את השבבים ואני אסגור את הפינה.

צליל: אאוטסורסינג. וזה תפס.

אלון: היו לא מעט אנשים שחשבו שהרעיון של TSMC גרוע. עד אז לא היה עולה על הדעת שחברה תאציל משימה כזו משמעותית בייצור המוצר שלה לחברה אחרת. אבל ברגע שזה נהיה אפשרי, המון חברות קפצו על ההזדמנות. הן פשוט מקבלות את השבבים מ-TSMC ומכניסות אותם למוצר הסופי. 

Well over the last 10-20 years what happened… it just got this momentum that is kind of difficult to stop. 

 

צליל: זה קרייג אדיסון. הוא כתב טכנולוגיה מהונג קונג שמתמחה בשבבים ותעשיית ההייטק. בשנת 2001 הוא כתב ספר בשם "מגן הסיליקון" על תעשיית השבבים בטייוואן.

 

They just become so good at what they’re doing that the others couldn’t catch up.

 

צליל: ככל שטכנלוגיית השבבים התפתחה, והשבבים נהיו קטנים ומתוחכמים יותר, כך יותר ויותר מתחרים של TSMC פרשו. הם פשוט לא יכלו להישאר במרוץ, זה דורש יותר מדי השקעה, יותר מדי הון אנושי והרבה יותר מדי כסף. 

אלון: אחד הרגעים הקריטיים של TSMC בדרכה להפוך למונופול השבבים שהיא היום זה העסקה שלה עם אפל. במשך שנים, מי שייצרה את השבבים עבור אפל היתה חברה דרום קוריאנית בשם סאמסונג. אבל בתחילת העשור הקודם סאמסונג, שגם מייצרת ומוכרת מוצרים משלה, יצאה לשוק עם הטלפון החכם שלהם - סמסונג גלקסי. באפל לא אהבו את הדמיון הרב של הגלקסי לאייפון והבינו שזה אולי לא הרעיון הכי טוב לשלוח את עיצובי השבבים שלהם, שזה בעצם הסודות המסחריים שלהם, לסאמסונג. אז הם העבירו את כל ייצור השבבים שלהם ל-TSMC שלנו.

 

When apple switched to TSMC, TSMC just became even more of an unstoppable giant. Because you know the volumes that apple has is just huge. The technology that apple develops is just so leading edge, that this just gave TSMC more of an advantage. 

 

אלון: בסופו של דבר אחד הדברים הקריטיים שהובילו את TSMC להיות מס' 1 בעולם, מעל סמסונג מעל כולם, זה ש-TSMC לעולם לא תתחרה בלקוחות שלה.

צליל: אז ככה בעצם הגענו למצב שמעל 50 אחוז מאספקת הצ'יפים שלנו מגיעה מטייוואן.  בעצם כל או רוב הביצים שלנו בסל אחד. וכל זעזוע לטייוואן משפיע על כל השבבים בעולם.

אלון: וזעזוע זה לא אומר רק קורונה.

אינסרט שקשור לבצורת "Taiwan's worst drought in more than half a century making this island look more like a desert"

טייוואן גם מתמודדת בשנתיים האחרונות עם הבצורת הכי קשה שחוותה מזה יותר מחמישים שנה. ואחד הדברים שצריך כדי לייצר שבבים זה מים, הרבה מים. TSMC משתמשת בתהליך הייצור שלה ביותר ממאה אלף קוב של מים שפירים ביום. 

צליל: זאת כמות פסיכית, זה בערך 400 בריכות שחייה אולימפיות מלאות במי שתייה כל יום. 

אלון: זאת גם אחת מהסיבות שהובילו למחסור השבבים העולמי שאנחנו חווים עכשיו. וכמובן ש-TSMC לא פשוט מחכה לגשם, היא קונה מיכליות מים ואפילו פתחה מתקן טיהור מים משל עצמה.

צליל: אז האקלים הוא בעצם האיום הכי גדול לאספקת השבבים העולמית, יותר מהקורונה.

אלון: הוא אולי יותר גדול, אבל הוא לא הכי גדול. יש איום אפילו יותר משמעותי. כל גיבור-על צריך ארכי-נבל, שידע את כל נקודות החולשה של הגיבור שלנו. אויב שהוא בעצם חלק בלתי נפרד מהגיבור. 

צליל: והארכי-נבל של טייוואן היא, כמובן, סין. 

 

אינסרט של צלילי מטוסים - our top story at this hour: Taiwan has reported the largest ever incursion of chinese air forces into its' air defense zone.

 

אלון: באחד באוקטובר השנה, היום בו ציינו 72 שנה להקמת הרפובליקה העממית של סין,

פלשו מטוסי קרב למרחב האווירי של טייוואן. לצערה של טייוואן פלישות סיניות מאיימות למרחב האווירי שלהם כבר נהיו חלק מהשגרה שלהם בשנים האחרונות, אבל באותו יום זה היה המספר הכי גדול של מטוסים שנכנס עד כה, 38. יום לאחר מכן, סין עשתה את זה שוב, אבל הפעם שלחה 39 מטוסים. 

צליל: אלגנטי. וטייוואן עשתה משהו בנידון?

אלון: לא. טיוואן פשוט הבליגה על זה. מבחינה צבאית, לפחות במונחים של גודל, הם כלום ושום דבר לעומת סין. טייוואן זה אי של 24 מיליון אנשים, סין זו מדינה עצומה עם כמעט מיליארד וחצי תושבים. 

צליל: ומה המטרה של הגיחות האלו?

אלון: נכון אמרנו שהמפלגה הקומוניסטית בסין רואה את עצמה כריבון גם בטייוואן? זה לא השתנה במיוחד מ-1949 ועד היום. 

 

תמי עוזרי:

 עם כל זה שסין היום היא חזקה ומעמדה הכלכלי המדיני התחזק מאוד, הסוגיה של טייוואן היא כמו סוג של איזה מין קוץ כזה שחייבים לעקור אותו כי אחרת הוא ייצור זיהום שיתפשט ויערער על כל היציבות של כל הגוף.

הרעיון של סין האחת של סין השלמה הוא רעיון שבעצם הוטבע בהיסטוריוגרפיה הסינית ובתפיסת הזהות הסינית כבר בעידנים של שושלות קודמות. האחידות של סין זהו אלמנט שהוא מאוד מאוד מרכזי בתפיסת החוזק של השלטון הסיני.

 

אלון: בשלושים שנה שאחרי סוף מלחמת האזרחים הסינית, זו שבעקבותיה טייוואן נוצרה מלכתחילה, המתיחות בין שתי המדינות עדיין הייתה גבוהה. כך זה היה עד סוף שנות ה-70, אז היחסים בין המדינות החלו להפשיר ולאט לאט החלו להתפתח יחסי מסחר ותיירות בין טייוואן וסין. נוצר איזשהו סוג של סטטוס KVO עדין בו שתי המדינות לרוב מעדיפות לשים בצד את סוגיית הריבונות הגדולה בשביל לטפל בנושאים יומיומיים בקשרים ביניהן. 

צליל: מעין שלום קר.

אלון: אבל בשנים האחרונות זה השתנה. 

מבחינת סין פנימה, בשנים האחרונות התחזקו הרגשות הלאומניות.בעבר הגישה כלפי מדיניות חוץ הייתה גישה של שמירה על פרופיל נמוך יחסי, הימנעות מעימותים וכו'. ולאחרונה בפרט בימי שי ג'ינג פין, יש תזוזה לכיוון אסרטיבי יותר שמדגיש את היכולות החדשות של סין ומשדר את העוצמה הסינית לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינת מדיניות חוץ. 

אלון: סין עברה המון שינויים בעשור האחרון תחת המנהיג שלה שי ג'ין פינג. היא נהייתה הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. היא גם נכנסה למלחמת סחר עם הכלכלה הראשונה בגודלה בעולם, עם ארצות הברית. 

צליל: אפשר לשמוע על כך בפרק 206, מלחמת מאה השנים הבאות. 

אלון: והיא השקיעה המון בצבא שלה. התקציב הצבאי של סין כמעט שילש את עצמו בעשר השנים האחרונות ויש לה כיום את הצי הימי הגדול ביותר בעולם.

צליל: שזה לא חדשות טובות אם אתה אי מול חופי סין כמו טייוואן.

אלון: שהיא בתגובה לכך גם החריפה את הגישה שלה נגד סין. אמנם אין לה את הכוח הצבאי והמספרי שיש לסין, אבל יש לה קלף אחד חזק שסין מאוד לא רוצה שהיא תשלוף. טייוואן מעולם לא הכריזה עצמאות כמדינה. הסטטוס kvo שנוצר היה שלא מכריזים רשמית עצמאות כי זה מאוד ברור מבחינת שתי המדינות שהצהרת עצמאות טיוואנית תגרור הכרזת מלחמה של סין.

צליל: וכל עוד אין הכרזת עצמאות אפשר לדמיין שיום אחד נחזור להיות סין השלמה.

אלון: כן. ושני הצדדים יכולים לדמיין את זה.

צליל: נוח.

אלון: אבל מאז 2016 מי שמובילה את המדינה היא הנשיאה צ'יי יינג וון ממפלגת ה-DPP, המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית. ה-DPP, בניגוד ללאומנים, לא רואים בעצמם כהנהגה גולה של סין השלמה, הם רואים בעצמם המנהיגים של טייוואן, מדינה נפרדת לחלוטין מסין. ואם בעבר הם עוד ראו את עניין הכרזת העצמאות כקו אדום, הנשיאה שלהם כיום כבר מאותתת שאולי זה השתנה.

 

אינסרט ד"ר עוזרי

הנשיאה הנוכחית צ'יי יינג וון, מתבטאת יותר ויותר בחריפות לגבי המעמד של טייוואן בשנים האחרונות. היא סוטה במובנים מסוימים מהקו שהנחה את המפלגה שלה עד השנים האחרונות, שטען שממילא טייוואן עצמאית ואין צורך בהצהרה דקלרטיבית על כך. אבל ציי בשנים האחרונות התבטאה באופן יותר חריף על כך שאין הסכמה שסין צריכה להיות מאוחדת עם טייוואן, שזה לא בדיוק להכריז על עצמאות אבל זה כן הולך לכיוון הזה.

 

צליל: ואיך השבבים היקרים שלנו מושפעים מהדבר הזה?

אלון: סין, על אף שהיא מגה-מעצמה, בתחום אחד היא נמצאת יחסית מאחור. בשבבים היא פשוט לא חזקה אז היא בעיקר מייבאת אותם. סין קונה 50% מכל השבבים בעולם. ואת רובם היא קונה מטייוואן. והתלות הזו היא קריטית. חלק ניכר מהכוח הכלכלי של סין זה שהיא מתמחה בהרכבת מוצרים אלקטרוניים, אבל הרכבה לא שווה כלום אם אין להם שבבים לשים במוצר.

צליל: אוקיי עכשיו יש פה דבר מוזר. למה שסין תתקוף את טייוואן אם היא תלויה בה כדי שיהיו לה שבבים, שהיא תלויה בהם כדי שיהיה לה תעשייה טכנולוגית, שהיא חלק חשוב בכלכלה שלה?

אלון: אז קרייג אדיסון, ששמענו קודם, הוא חושב שסין לא תתקוף בדיוק מהסיבה הזו. הוא טבע בספר שלו את המונח "המגן מסיליקון".

 

Taiwan’s role as key supplier of semiconductors to the world acts as a deterrent from any aggression from mainland China. The reason being that any kind of invasion or blockade of Taiwan would have massive disruption to the supply chain of the chips.

The impact would be catastrophical on the global economy. It would be equally catastrophic on China, so that’s the deterrent. So china would be shooting itself in it’s foot.

 

אלון: אז קרייג אדיסון אומר שתעשיית השבבים מונעת מסין לתקוף, כי כל פלישה או מצור על טייוואן יגרום לזעזוע לשרשרת האספקה, וזה אומר גם זעזוע לסין. אז אם סין תוקפת היא בעצם יורה לעצמה ברגל.

צליל: זה באמת נשמע הגיוני. אם המחסור שיש עכשיו, כשהמפעלים בטייוואן עובדים במלוא התפוקה, משבש את הכלכלה העולמית, אפשר רק לדמיין מה יקרה כשהאי שבו נמצא המפעל שמייצר את רוב השבבים בעולם יותקף ויפסיק לעבוד. 

אלון: לא רק זה. נגיד שסין באמת משתלטת על טייוואן. ונגיד שאחרי זה סין רוצה ש-TSMC יחזור לייצר כרגיל. מפעל שבבים, בטח כזה שהוא ברמה כזו מתקדמת כמו של TSMC, זה לא איזה משהו שאתה יכול פשוט להכניס אליו את האנשים שלך ולהגיד להם "תפעלו". צריך את הידע והניסיון שיש לאנשים שעובדים שם עכשיו. 

 

The people, the skilled engineers, they’re like cooks in a kitchen. You can take over a michelin restaurant but that doesn't mean you can produce food of that quality if the cooks leave. Now it’s really the people and their skills and the process. Of course, you can put a gun to their head and say ‘operate this machine and this and all that’ but it’s just really a practical, practically speaking it’s not gonna work. 

 

אלון: קרייג בעצם אומר שיצרני השבבים הם כמו טבחים במטבח. אני יכול להשתלט על מטבח של כל מסעדה בעולם אבל זה לא אומר שאני אוכל לייצר אוכל באותה רמה אם הטבחים עוזבים. אז אין לסין דרך גם להשתלט על טייוואן וגם לשמור על אספקת השבבים.

וככה מול הגוליית של סין ניצב דוד הטיוואני, עם שבב בידו.

צליל: אין לאף אחד אינטרס כלכלי שתהיה מלחמה בין סין לטייוואן. זה הגיוני. אבל אבל כבר ראינו בעבר שהגיון הוא לא תמיד זה שמכריע, במיוחד כשמעורב בנושא גם רגש לאומי.

אלון: זה מה שחושבת גם ד"ר תמי עוזרי.

 

אינסרט ד"ר עוזרי

אני אישית חושבת שזה אמנם שיקול כלכלי יחסית חשוב, אבל שמה שמשחק תפקיד הרבה יותר משמעותי בסיפור הזה, זה גם הנראטיב ההיסטורי, כמו שאמרתי חזון ההאחדה הלאומית הסינית, שבסך הכל רואה היום, ותמיד באיזשהו אופן, ראה בעניין של האיחוד עם טייוואן עניין של זמן. 

 

אלון: אולי באמת זה לא מה שירתיע את סין מלתקוף, אבל טייוואן בהחלט מדגישה את הקלף הזה מול שאר העולם.

באמת רואים שטייוואן מדגישה את המקום שלה בשרשרת הפיתוח והייצור של השבבים, כחלק מהמהלכים הגיאופוליטיים של טייוואן להדוף אפשרות של פעולה סינית. כלומר הם משתמשים בסיפור הזה של שבבים בטייוואן, כסוג של "מגן סיליקון" מפני ניסיונות עוינים זרים. 

 

צליל: וככה הגענו למצב הזה. בשביל התפקוד השוטף שלנו ביום יום, כאן בישראל למשל, אנחנו תלויים במפעל שנמצא בצד השני של העולם, בסכסוך לאומי שמעולם לא שמענו עליו ובבצורת שלא חשבנו שנוגעת לנו.

אלון: התגלמות הגלובליזציה.

צליל: ומתי זה צפוי להיגמר?

אלון: זה תלוי את מי את שואלת, אבל רוב המומחים מעריכים שב-2022 זה לא ייגמר, יותר לקראת 2023. וכמובן זה תלוי בכך שלא יהיה עוד זעזוע גדול כמו בצורת או סגר או אפילו עימות בין סין לטייוואן. אבל התלות הזאת במזג האוויר והמתחים הגיאו-פוליטיים בין מדינות שנמצאות שמונת אלפים קילומטר מכאן - זה לא ייגמר. 

צליל: ויש מדינות שזה לא מתאים להן. בארה"ב ובאיחוד האירופי מתחילים לדבר על "בטחון טכנולוגי". משהו במשקל של "בטחון תזונתי". היכולת לספק בעצמם את הביקוש לשבבים בתוך המדינות שלהם.

 

אינסרט ביידן פברואר 2021 

We need to stop playing catch up… after the supply chain crisis hit. 

 

אלון: זה נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מפברואר השנה. ביידן דוחף להגביר את היכולת האמריקאית לייצר שבבים, הוא אפילו קידם הצעת חוק לקונגרס בשם "צ'יפס פור אמריקה".

צליל: נשמע טעים

אלון: TSMC הודיעה שתפתח מפעל חדש בארה"ב בעלות של שניים עשר מיליארד דולר. גם באיחוד האירופי מעוניינים להוריד את התלות שלהם בנושא השבבים, וכבר ייצרו קשר עם אינטל ו-TSMC לפתיחת מפעלים באירופה. אבל ייקח הרבה מאוד זמן עד שארה"ב או כל מדינה אחרת תוכל להגיע למצב בה היא מספקת את כל השבבים שלה בעצמה. 

צליל: לא נהיים טייוואן ביום אחד.

אלון: מי שיודעת את זה הכי טוב זו סין. סין שפכה מיליארדים על גבי מיליארדים בניסיון להקים תעשיית שבבים מקומית שתתחרה בטייוואן אבל נכון להיום, החברה המובילה שלה SMIC

צליל: אפילו השם נשמע כמו חיקוי

אלון: SMIC מחזיקה בפחות מעשרה אחוזים מהשוק. וסין תעשה הכל כדי שזה ישתנה.

אינסרט תמי עוזרי

סין משקיעה סכומים באמת deep pockets ללא גבולות בתעשיה הזאתי, מתוך ידיעה ברורה שרוב.. הרוב המוחלט של ההשקעות של הממשלה בתעשייה הזו, לא יהיה להם החזר. הם לא יהיו רווחיות. אבל ממשלת סין מוכנה לקחת את הסיכון, בשביל שאולי חברה אחת או שתיים או שלוש יצליחו ויוכלו להזניק את הטכנולוגיה הזאתי קדימה.  

אלון: סין, בקיצור, לא מוותרת, והיא תמשיך לנסות להדביק את הפער. כיום היא מייצרת שישה עשר אחוזים מסך השבבים שהיא צורכת ומייבאת את השאר. התוכנית שלה, שלא ברור כמה היא ריאליסטית, זה להגיע לייצור עצמי של 70% עד 2025.

צליל: זה מצחיק כי היום כמעט אף מדינה לא מייצרת את כל האוכל שלה בעצמה. או את כל הדלק שלה בעצמה. אז עכשיו החלטנו שעצמאות שבבים זה הדבר הכי חשוב, אבל זה לא משנה את זה שאנחנו תלויים בשאר העולם לקיום שלנו.

אלון: כל הכלכלה המודרנית שלנו תלויה על יתרון יחסי. אנחנו מייצרים את מה שאנחנו טובים בלייצר וקונים את מה שאנחנו פחות מוצלחים בו. ככה טייוואן נהייתה מונופול השבבים שהיא כיום. היא באה ואמרה "אני הכי טובה בלייצר שבבים אז זה יהיה תפקידי בעולם".

צליל: והסידור הזה היה מאוד נוח לכולם. וגם לא בהכרח קיים סידור טוב יותר. אבל השנתיים האחרונות באמת הוכיחו לנו משהו אחד, שאולי ידענו קודם באופן די תיאורטי:

ששרשרת האספקה העולמית רגישה מאוד.. וכמו כל שרשרת, היא לא יותר חזקה מהחוליה החלשה שלה.

 

צליל: אנחנו חיות כיס, ההסכת הכלכלי של "כאן". נעה בן הגיא היא העורכת שלנו,

אלון: צליל.. צליל..

צליל: כן?

אלון: יש מצב לעשות את הסגיר?

צליל: יאללה לך על זה.

אלון: אנחנו חיות כיס, ההסכת הכלכלי של "כאן". נעה בן הגיא היא העורכת שלנו, את הסאונד עורך אסף רפפורט. במערכת חיות כיס גם שאול אמסטרדמסקי. אפשר להאזין לכל הפרקים שלנו בכל יישומון הסכתים ובאתר כאן. 

צליל: מברוק. תודה רבה אלון אמיצי

אלון: תודה צליל אברהם.

צליל: ותודה רבה לכם שהאזנתם.