אם לא שמעתם את החלק הראשון של הפרק - אנחנו ממליצים להתחיל איתו

תמלול הפרק:

קריינות: הי, אתם על חיות כיס, אני שאול אמסטרדמסקי.

הפרק הזה הוא המשך לפרק מהשבוע שעבר - סרלין 38, חולון. אם לא שמעתם עדיין את החלק הקודם, אני ממש ממליץ לכם לעצור, לשמוע את החלק הקודם, ורק אז לחזור לפה.

*

*מוזיקה*

שבועיים אחרי קריסת הבניין ברחוב סרלין 38 בחולון, עמדתי עם אדם אלגריסי ברחוב, בחצר הבניין הסמוך. השבועיים הראשונים אחרי הקריסה היו קשוחים מאוד עבורו, עבור המשפחה שלו, ועבור יתר 31 המשפחות שפונו מהדירות שלהם בגלל הסכנה המיידית לבניין. ,

שאול - תגיד איך הילדות?

אדם - הקטנה פחות מבינה. הגדולה מבינה. היא פחות מדברת איתי על מה שהיה. אני שמח שהכנסתי אותה להריסות והסברתי לה זה היה חשוב גם לי. היא עצובה. חסר לה המקום הקבוע שלה והיא מבינה את זה. היא גם נורא ממהרת להספיק הכל מאז. וזה לא מאפיין אותה. וזה כאילו להספיק הכל לפני ש… אני לא יודע אם פסיכולוגית זה נכון מאיפה זה בא, אבל אני יודע שהילדה שלי היא לא כתמול שלשום. חלק מהילדים בוכים, חלק מהילדים מרטיבים חלק לא ישנים. אלה דברים שאני שמעתי, וחלק מהילדים עם בעיות התנהגות שהיו גם קודם והחמירו. המבוגרים לא ישנים בכלל, גם כשאני ישן אני קם עם הרגשה שחלמתי כל כך הרבה, והכל סיוטים.

ואני עצוב ואשתי גם. אני מתפרק כשאני מדבר איתך או עם אחרים. אני דואג להתפרק בחוץ, ולא לעצור אף פעם, עד שהדבר הזה יסתדר, ואז אני אטפל בעצמי כמו שצריך.



אם יום אחד אתם מוצאים את עצמכם מחוץ לבית פשוט כי הבית קרס, אין שום רשות שבאה ומחבקת אתכם ואומרת - עלי. רק אם זה אירוע טרור או מלחמה או משהו כזה. אם זה קורה בקטע אזרחי? לכו חפשו. וזה בדיוק מה שאדם ויתר הדיירים עשו - הלכו וחיפשו. חיפשו דירות חדשות לגור בהן, וחיפשו את חברת הביטוח.

מהר מאוד אדם הבין שחברות הביטוח זה יהיה סרט מלחמה. כשאתם עושים ביטוח אתם אולי מצפים שחברות הביטוח יהיו שם ביום שתצטרכו אותן, אבל במציאות זה לא תמיד עובד ככה. בעיקר אם מה שקורה לכם נכנס לתחום האפור. חברות הביטוח מאוד אוהבות את התחום האפור. וזה בדיוק מה שקרה במקרה של הבניין בחולון.

אחת המשימות המרכזיות שאדם לקח על עצמו היתה המלחמה בחברות הביטוח - ניסיון לגרד מהן את הכסף שמגיע לו וליתר המשפחות המבוטחות. אחרי הכל, מעכשיו הוא יצטרך לשלם גם שכירות, וגם משכנתא על הדירה שקרסה. וזה אירוע שבקלות יכול לקחת משפחה נורמטיבית ולהעביר אותה למצב של מינוס וחובות שלא נגמרים, ולכו תצאו מזה אחר כך. בדיוק בשביל זה יש ביטוח. לא?

אז זהו, שזה תלוי את מי אתם שואלים.

 

דיווח חדשותי על קריסת הבניין

 

שאול: שבפוליסות הביטוח מוגדר באיזה מקרה חברות הביטוח צריכות לשלם כסף. למשל, אם יש רעידת אדמה, או שריפה, או פיצוץ של בלון גז שמחריב את הדירה. כאלה. קריסה ספונטנית של בניין מסיבה לא ברורה - זה לא מקרה שהיה כתוב בפוליסה בתור מקרה שמעניק פיצוי. 

מצד שני, בחריגים של הפוליסה -  האזור שבו כתוב במפורש באיזה מקרים חברות הביטוח לא צריכות לשלם - גם שם לא היה כתוב מקרה של קריסה ספונטנית. בקיצור, המקרה של הבניין בחולון הוא מקרה מאוד מאוד אפור. ולדעתי, בגלל שיש בישראל עוד הרבה מאוד בניינים ישנים מאוד דומים לו, קיים חשש לא מבוטל שהסיפור הזה עוד יהיה הסיפור של רבים אחרים. כולי תקווה שלא, אבל קיים סיכון כזה. 

 

****

יש שני סוגים של ביטוח דירה. ביטוח שאתם עושים על התכולה של הדירה, כלומר כל החפצים שלכם. אם הם הולכים, אתם אמורים לקבל על זה פיצוי כספי בהתאם לסכום שביטחתם, בהנחה שהאירוע שקרה אכן מכוסה בפוליסה. 

אבל זה הכסף הקטן. הכסף הגדול נמצא בסוג השני של הביטוח - ביטוח מבנה. אם קורה משהו לבית או לדירה שלכם, חברות הביטוח צריכות לפצות על הערך שלהן. וזה כבר יכול להיות פיצוי של הרבה מאוד כסף. שימו לב שאם לא קניתם הרחבה לביטוח, לא תקבלו פיצוי על ערך הקרקע, אלא רק על ערך המבנה עצמו.

אבל, וזה האבל הגדול כאן - אף אחד לא ידע למה הבניין קרס. ולכן חברות הביטוח אמרו - מבוטחים יקרים, עד שלא נדע רשמית למה הבניין קרס, אנחנו לא משלמות לכם. אתם מוזמנים לחפש סיוע אצל עיריית חולון, שמענו שהם נותנים סיוע בשכר דירה למשפחות זכאיות. נשבע לכם, אני לא ממציא את זה. זה מה שהופיע במכתבים של חלק מחברות הביטוח.

 

אדם:

באמת מן הראוי שבמקרה הזה הם יעשו את האקסטרא מייל. לא מדובר פה ב-32 פוליסות. מדובר פה בכמה מיליונים בודדים של ארבע חמש חברות ביטוח. על זה כל הרעש?  הביטוחי מבנה הם 300 אלף שקל, 400 אלף שקל, הכי גבוה שראיתי זה 600. 

 

אחרי לחץ בתקשורת, אצלנו ובמקומות אחרים, שתיים מחברות הביטוח מיהרו להתאפס ולשלם למבוטחים שלהן שכר דירה חלופי לשנה, או קצת פחות. עוד לפני שמתבררת סיבת הקריסה. אלה היו AIG וביטוח ישיר, שתי החברות הישירות. זה קרה אחרי שבועיים, ג י וגם בעקבות לחץ של המפקח על הביטוח והסגן שלו אוהד מעודי.

 

מי הגוף הרשמי שאמור לקבוע מה סיבת הקריסה? בתכל'ס, זה לא ברור. זה לא היה ברור בהתחלה, וזה גם לא ברור עכשיו, יותר משלושה חודשים אחרי. יש את רשות הכבאות שעושה את הבדיקות שלה, יש את עיריית חולון ואת מנהל ההנדסה שלה. לשני הגופים האלה ברור שכל קביעה רשמית שלהם תשמש את אחד הצדדים - הדיירים או חברות הביטוח - בתור מנוף לתביעות או לאי תשלום. ולפחות בנקודת הזמן ההיא, אף אחד, לא העירייה ולא הכבאות ולא אף אחד, לא הזדרז לקבוע למה הבניין קרס. 

 

אדם:

בדיווח לכבאות דווח על "פיצוץ גדול", במילים האלה. ופיצוץ זה פיצוץ. גם עם אסון ורסאי. אם אני מקבל את זה באופן רשמי מהכבאות, ואין סיבה שלא. אני מבקש את מה שהיה, אני לא מבקש מה שלא היה…

 

לאדם היתה תחושה שהעירייה הולכת להפיל את זה על הדיירים. שהבניין קרס בגללם. בגלל תחזוקה לא טובה מספיק או רשלנות או מה שזה לא יהיה. ואם זה אכן יקרה, חברות הביטוח ישתמשו בזה בשביל להגיד - סורי, אנחנו לא משלמות. בבת אחת, משפחות רבות ימצאו את עצמן בחובות עתק לבנקים שאין להם מאיפה לשלם, נוסף על תשלומי שכירות על הראש.

אדם לא היה מוכן להשלים עם זה. אז בנוסף לכל הדברים האחרים שהוא היה צריך לארגן, הוא החליט לצאת לפרויקט - מסע בלשות נדלני, להבין מה היה הסיפור של הבניין בסרלין 38 ולראות אם הוא יכול למצוא בעבר סימנים מוקדמים לכך שמשהו לא בסדר עם הבניין, ושהעירייה ידעה מזה. שהרגע הזה שבו הוא ועוד 31 משפחות איבדו את הכל לא היה גזרת גורל בלתי נמנעת.

*

אז הוא הלך להוציא את תיק הבניין שלו.

 

מוזיקה



אתה מסתכל על התוכנית המקורית רשום קירות בטון מזוין, קירות פנימיים בלוקים ותקרות רביץ. התחלתי להסתכל מה זה רביץ סטייל פלקל, ולפי מה ששמעתי לא בונים בניינים כאלה עם רביץ.. אבל זה נותן לך דוגמא לכל הבלבולים בתוכנית המקור לעומת מה שחתמו עליו, לעומת פער בכל מיני נתונים שאני לא יכול להבין… והדבר הכי מדהים בעיני שבתיק הדיגיטלי אין תוכנית קונסטרוקציה מרגע הוספת המעלית. כלום.

 

שאול: זוכרים שהייתם בבית ספר ותמיד איימו עליכם שאם תעשו משהו לא בסדר זה ייכנס לכם לתיק האישי? אז השד יודע איפה התיק האישי הזה, אם הוא בכלל קיים, אבל לבניינים - בניגוד לילדים - דווקא יש תיקים אישיים. הם נמצאים אצל הרשות המקומית. ובשנים האחרונות הרשויות המקומיות סורקות את תיקי הבניין האלה ומעלות אותם לאינטרנט, כך שהם אמורים להיות נגישים לכולם גם מבלי לבקר במרתפי העירייה. אם אתם מאזינים לנו בפקקים אז עזבו את זה עכשיו, אבל בערב כשתגיעו הביתה ויהיה לכם רגע, נסו לבדוק בעצמכם אם אתם מוצאים את תיק הבניין שלכם באתר העירייה או הרשות המקומית. אולי תמצאו שם כמה דברים מעניינים.

העניין הוא שעם כל הכבוד למה שעיריית חולון כן סרקה, היא כנראה לא סרקה את הכל.

 

אדם:

חסרה לנו תוכנית הקונסטרוקציה. התיק הזה, על פי חוק, זכותנו לצלם אותו, לא משנה איפה. גם אם הוא במחלקה המשפטית.  יום חמישי, שמונה בבוקר, אשתי ואני נהיה שם.

 

שאול: אחת הסיבות שאדם כל כך רצה לעיין בתיק המקורי עצמו היתה שמה שהוא הצליח לראות באינטרנט העלה לו כל מיני סימני שאלה שהוא לא הצליח לפתור. למשל, למה הקבלן המקורי של הבניין הפסיק את העבודות באמצע. 

קבלן התחיל, פשט רגל, הבניין עמד על יסודותיו כמה שנים, זה עובדות… 

 

ומה קרה עד שסיימו את הבניה ב-1968, אז הבניין אוכלס.

באה עמידר עם עוד שני קבלנים וסיימו את הפרויקט הזה. מה קרה, למה, איך, מה תוכנית הקונסטרוקציה? הכל נמצא בתיק של העירייה ושם נמצאת המפתח כרגע. ותחושתי שהם יודעים את זה. הם יודעים את מה שאני יודע. שיש פה איזשהו משהו שבא ואומר, רגע פה זה נופל על העירייה והביטוח שלה. וזה עסק אחר לגמרי וכשהבנתי, את הסיפור הזה הבנתי מול מה אני מתמודד.

שאול - יש לך ניסיון קודם בעניינים האלה?

אדם - כלום. זו המוטיבציה לראות את אשתי והילדות…הן משלמות את המחיר. ובכל פעם שאומרים לי ׳אתה לא מבין׳. וככה אני מתמודד. אני רץ. אני ארוץ לא משנה מה, עד שאני אשיג את זה ויהיה אופק מסודר ונדע מה היה בהיסטוריה.

 

במקביל למסע הבלשות הנדלני, אדם ויתר דיירי הבניינים התחילו לדבר אחד עם השני על העתיד. אוקי, אחד הבניינים קרס, ויתר הבניינים של הקומפלקס נותרו לעמוד אבל כבר אז נהיה ברור שאף אחד לא יחזור לגור בהם פיזית. זה פחד מוות. 

יותר סביר למצוא יזם שיהפוך את זה לפרויקט פינוי בינוי. שיהרוס את מה שעוד עומד, ויבנה במקום קומפלקס חדש. וכמו בכל פרויקט של פינוי בינוי, גם פה יש מיליון שלבים. שלב ראשון - למצוא יזם נדלן. 

 

אדם:

הדילמה היא שאם תביא יזם שיגיד אתה מקבל x זאת מקבלת y ואז הוא יילך לעירייה ויגידו לו ׳לא׳ אז זה סיפור של שנים. או לבוא מראש ולעבוד יחד איתם בלשנות את התכנית ולמצוא יזם. אנחנו דנים בנושאים האלה בדיוק בימים האלה

שאול - איך זה עובד יש לכם אסיפות דיירים?

אדם - יש לנו אסיפות דיירים, יש מלון, הקצו לנו חדר, ובמלון הקצו לנו חדר ישיבות. כל מה שצריך. 

שאול - מתי תדע על הדירה אם אתם סוגרים או לא.

אדם - אני מקווה שזה מתקדם לכיוון חוזה. אני מקווה לחתום בימים הקרובים מיד אחרי החג.

שאול - איפה זה זה רחוק מפה?

אדם - וואי, אני אזמין אותך, אני רק רוצה שזה יהיה סופי. 

שאול - אז רק שאני אבין אתה משלם משכנתא על בניין שאיננו יותר, ותשלם שכירות שתכוסה בחלקה על ידי הביטוח או משרד השיכון או משהו, ולחפש עבודה?

אדם - ולחפש עבודה. נכון.

 

שאול: זהו, בשלב הזה הייתי חייב ללכת. עברתי בחולון ערב החג עם הילדים בדרך לבקר את סבתא בפתח תקווה. 

שאול - טוב אני השארתי את הילדים באוטו

אדם צוחק

שאול - הם במסכים שלהם אני מקווה שלא חטפו אותם.

שאול - ואם אתם סוגרים על דירה ספר לי

אדם - ברור

ההקלטה נפסקת.

 

בסופו של דבר נפגשנו שוב שבועיים אחר כך.

שאול: אוקי, 15 באוקטובר, אני בא לבקר את אדם, הפעם בדירה החדשה שלהם שהם שכרו.

… צפצופים באינטרקום

מוזיקה של אינטרקום

רעש של דלת נפתחת

שאול יוצא מהמעלית

שלום!

מה העניינים?

מה נשמע?

מה קורה?

בוא כנס

וואו, וואו

מדהים!

עוד שלחתי לך כשהיה ריק, 

שאול - אדם זה מדהים

אדם - בוא תראה.



שאול: הדירה החדשה שאדם והמשפחה שלו שכרו נמצאת ממש לא רחוק מהבניין הקודם שלהם, שקרס. 2 דקות נסיעה באוטו. כשהגעתי אליהם באותו יום שישי באמצע אוקטובר, חודש וקצת אחרי שהבניין שלהם קרס, הדירה עוד היתה די ריקה. אבל המבט על הפנים של אדם כבר היה אחר לגמרי.

  

יוצאים החוצה

שאול - תראה את הנוף הזה

אדם - כן

שאול - איזה שיגעון

אדם - מי חלם על זה. מי חלם על זה 

שאול - וירוק ופתוח בלי בניין מול הפרצוף שלך

אדם - כל ערב שקיעה. זה קטע כי כלכלית אתה חי בדירה לא זולה. בניין חדש בן שש שנים, חמישה חדרים. ממ"ד. אני נורא רוצה שתהיה את ההתחלה הזאת ולא נצטמצם. כי נקודת ההתחלה הזאת תעזור לנו להתמודד.  

 

שאול: כמעט שלא היו רהיטים בסלון בדירה החדשה של אדם וסיון והילדות בביקור שלי באמצע אוקטובר. אבל בין המעט שהיה בלטה כוננית פשוטה אחת שעמדה בסלון. המדפים שלה היו ריקים, זולת אחד או שניים שעליהם היו מונחים פולדרים פולדרים, תיקי מסמכים ישנים כאלה של פעם. עוד לפני שאדם אמר לי מה זה, הבנתי בעצמי



אדם - תכיר, אחת שתיים שלוש, תיק בניין. כל תיק בניין שיש בו כזו כמות של מסמכים משהו בו לא בסדר. 

שאול - את כל זה מאיפה הבאת?

אדם - מהארכיון

מה אני יודע? שמה שקיים באינטרנט זה לא הגרסה המלאה… להם יש עותק סרוק מלא יותר… מלא יותר למרות טענתם שזה המלא, שגם את זה הם יכולים לשלוח במייל אבל אין תחליף ללקבל תיקיית פוליגל ירוקה של פעם מלאה מסמכים

שאול - איפה בעירייה זה יושב?

אדם - בקומה מינוס אחת (צוחק) 

שאול: שלוש תיקיות קרטון עמוסות מסמכים של פעם. תוכניות, שרטוטים, תחלופות מכתבים. עשרות שנות בניין, ומאות שנות אדם של הדיירים שחיו בו, חלקם ממש עד הקריסה, דחוסות בתוך שלוש תיקיות קרטון. ומה שאדם גילה במסע הבלשות שלו, הוא שלפני שהבניין שהוא גר בו נבנה, היה במקום הזה בניין אחר. קטן יותר.

 

אדם - ברוך הבא לגוש חלקה 6021, משנת 1950

 

ומה שאדם גילה במסע הבלשות שלו שלפני שהבניין שהוא גר בו נבנה היה במקום הזה בניין אחר. קטן יותר. 

היה בית של אנשי קבע. והבית הזה נהרס. ולפני שהוא נהרס, הגיע היזם, מבקש מעיריית חולון לעשות סיור במקום. עושים סיור ביחד, מאשרים לו להגיש תוכניות. וככה נולדות התוכניות המאחרות יותר. כל מיני גרסאות, פעם אחת של שתי קומות פעם אחת שלוש קומות. פעם אחת עם קומת מסחר. כל פעם היו שינויים. 

שאול - כלומר גיליתם שכבר היה פה פינוי בינוי.

אדם - כשאתה חושב על זה, כן. והנה, אתה רואה את אחת הגרסאות המאוחרות יותר שאומרת 4 קומות ובמקום קומת מסחר - עמודים. וככה הסיפור הזה התחיל.

סלו הרשמן היה אדריכל תל אביבי, ראיתי בניינים שהוא בנה.. מטורפים. 

 

שאול: סלו הרשמן היה אחד מהאדריכלים הנודעים בישראל. הוא תכנן למשל את השיפוץ שנעשה בסינמטק תל אביב  לפני עשור בערך.

 

כיף לדעת שכזה אדריכל היה אחראי על הבניין שלו. גם קראו לזה בפרסומים דירות פאר. היה מתכון שהכל יילך טוב, אבל לא הכל הלך טוב. 

בשנת 1969 פונה סלו הרשמן האדריכל במכתב אל הקבלן ישינובסקי, הוא אומר לו ככה, בהמשך לישיבה שלנו… אני מוותר על כל זכויותיי בפרויקט, סעיף 2 אומר בשביל שנהיה ברורים זה בגלל כישלונך בפרויקט… ובסעיף האחרון רשום, אם לרשות המקומית יש לה שאלות לגבי התוכנית המקורית שלי היא מוזמנת לשאול אותי.

אז הנה דגל אדום. בא אדריכל בסוף הבניה הבניין עומד זה כמו שיבוא היום האדריכל ויגיד שיש כשל בביצוע, זה מה שהוא אומר. עיריית חולון ידעה כי הוא הכניס את זה לתיק בניין, ומאותו רגע כל מי שפתח את התיק יכול היה לראות את זה.מה זאת אומרת כשל בביצוע בוא נבדוק…

עוברות 10 שנים אנחנו בשנת 1979 הבניין בן עשר זה האירוע המצלצל הבא, שאומר אנחנו הדיירים בסרלין 36-38 מזהים סדקים בקירות, אנחנו מזהים שקיעה, יש לנו הצפה במקלט, ומסיימים את המכתב שלהם במילים ׳אנחנו פוחדים שיקרה אסון בל יתואר׳   

אז אתה לוקח את כל הדבר הזה, אולי בגלל שהתיק כבר היה עמוס בדפים אז אף אחד לא קרא. וכל מי שהיה אמור לקרוא אותו היה אמור, גם כש-2006 כשיש לנו את התוכנית עם המעלית, זה מהנדס שטיפל לנו פה בקריסה של הבניינים, הוא זה שאישר לנו את המעלית, עם תוכניות מאוד מפורטות, הדבר היחיד שהוא לא עשה זה להסתכל אחורה. אז זו לדעתי הבעיה. מבלי לדבר על האשמה, זה הקבלן, זו העירייה שנתנה היתר 4 לבניין כזה. זה כנראה הכל ביחד. הדבר הזה הוא מזעזע.

 מוזיקה 



שאול: אנחנו רגילים לחשוב על בניינים בתור משהו קבוע. גושי בטון שלא זזים לשום מקם ולא משתנים. אבל כשמסתכלים עליהם בפרספקטיבה כל כך ארוכה, של חיים שלמים, אז פתאום התיקים האלה מאפשרים לראות את הדינמיות של הנדלן. וזה מוזר אבל קצת כמו צמחים, גם הם צומחים. פשוט קצת אחרת. פעם היתה שם סתם קרקע, ואחרי זה בית קטן של איש קבע, ואחרי זה בניין של ארבע קומות, ומתישהו מוסיפים מעלית ו…

ועכשיו יש שם בניין עם חור גדול. קומפלקס בניינים שאחד מהם נהרס, ועכשיו הדיירים מפוזרים במקומות אחרים, מחכים למצוא יזם שיהרוס את מה שנשאר, ויבנה במקום הבניינים ההיסטוריים קומפלקס חדש. גבוה יותר, מפואר יותר. שאולי בעוד כמה עשרות שנים גם אותו יגיע הזמן להרוס.

 

שאול - תגיד ידוע כבר מה יקרה עם הבניינים שעוד עומדים.

אדם - כן, הם יהרסו. אם זה תלוי בעירייה זה על חשבון היזם. 

שאול - אז עד שיבוא יזם שיסכים לעשות את זה או פתרון מימוני כזה או אחר, הבניינים האלה ימשיכו לעמוד שם כמו שהם נראים עכשיו עם השומר הזה שיושב בכניסה.

אדם - כן. ונרדם גם 

 

מוזיקה.

 

גם חודש אחרי הקריסה, רק שתי חברות ביטוח נתנו למבוטחים שלהן סיוע בשכר דירה. יתר החברות - כלל, מגדל, איילון, ומנורה - שלחו למבוטחים מבטחים שמסבירים שאי אפשר לשלם בלי סיבת קריסה. חלקן, כמו כלל ומגדל - הגדילו לעשות והציעו למבוטחים שלהן סכום כסף חד פעמי, אבל רק בתמורה לזה שאותם מבוטחים יוותרו על הזכות שלהם לתבוע אותן בעתיד. אתם קולטים? קחו קצת כסף וסתמו את הפה, אבל לא תוכלו לתבוע מאיתנו את הסכומים הגדולים שמופיעים בביטוח למרות ששילמתם כל השנים. בעיני זו ממש בריונות.

רק אחרי שהסיפורים האלה פורסמו בתקשורת, גם אצלנו וגם אצל אחרים, חברות הביטוח האלה חזרו בהן ושילמו לדיירים סיוע בשכר דירה. זה לקח חודש וחצי מקריסת הבניין. זה מזעזע ממש בעיני, כי זה ממש חותר תחת הקונספט הבסיסי של מה זה ביטוח. 

 

כשאנחנו עושים ביטוח אנחנו בעצם מעבירים את הסיכון שלנו לחברת הביטוח. חברת הביטוח לוקחת על עצמה את הסיכון ואומרת - תמורת זה שאני לוקחת את הסיכון עלי, אתם תשלמו לי כסף כל חודש - פרמיה חודשית. זה הדיל הכי בסיסי בינינו לבין חברות הביטוח. לכן, כשהסיכון מתממש - ןבמקרה הזה, כשהבניין קרס - המבוטחים ציפו שחברות הביטוח יהיו בצד שלהן וישלמו את הכסף. הן לא ציפו שחלק מחברות הביטוח יעשו הכל בשביל לחפש את הדרך *לא לשלם*. לא ככה הביזנס הזה אמור לעבוד. וזה עצוב, ומעצבן מאוד מאוד.

*

כשהייתי אצל אדם הוא סיפר לי שרק מעט משפחות הצליחו למצוא בינתיים דירות חדשות, למרות שחלף חודש וקצת מקריסת הבניין. היתר עדיין היו מפוזרים אצל קרובי משפחה. חלק מהילדים שמו את ההורים המבוגרים שלהם בבתי אבות.

אתן לך דוגמא. לזוג שכל אחד מהם, הם אנשים מבוגרים חמישים ומשהו, כל אחד גר אצל ההורים שלו. נפגשים בערב אצל העבודה ואז הולכים לישון אצל ההורים.

שאול - זה נשמע מאוד קשוח

אדם - גם אלה שכן גרים. כמות הטראומות שכולם סובלים מהם מטורפת

 

אבל משפחת אלגריסי הצליחה להרים את הראש מעל למים ולהתחיל לנוע קדימה. עוד רגע יהיו לה רהיטים חדשים, עוד שניה יהיה מקום חדש לקרוא לו בית, מקום ליצור בו זכרונות חדשים. אבל האמת, שעם כל האופטימיות, כל זה רק על פני השטח. מתחת לפני השטח הטראומה עדיין היתה חזקה. אדם זכר היטב, למשל, את התחושה שהיתה לו כשהוא חזר לדירה בשבת, אחרי הפינוי, בשביל להוציא משהו מהדירה. זה אמנם היה באישור והכל, אבל בדיעבד, ככה הוא אומר עכשיו, זה לא היה שווה את זה.

 

כל לילה אני נכנס לדירה ומנסה להוציא משהו ששכחתי. וכשאתה נכנס פנימה זה תחושה של מוות. ואז אתה מבין שכשהיית שם היית מודע לסכנה אבל לא הבנת את זה כמו חיה שנחש עובד לטרוף אותה. ובחלום זה נורא אינטנסיבי. אנחנו נתחיל טיפול. שנינו. 

*מוזיקה*

 

שאול: אחרי כמעט שעה של ביקור הרגשתי שאדם היה עייף, ושהגיע הזמן שלי ללכת.

 

שאול - טוב, תתחדשו. זה מאוד מרגש. פתאום יש לכם פינה משלכם לטווח ארוך. לא זורקים אותכם מחר. איך התחושה הזו עבור מבעלות לשכירות?

אדם - זה רק יותר כאב ראש כי אני עדין בעלים של דירה, אני עדיין מרגיש בעלים רק שעכשיו יש גם משכנתא וגם שכירות, לאשתי יותר קשה. זה בעיקר כאב ראש. סעיף על הכלב סעיף על זה. אבל אני שמח. לא אכפת לי של מי הדירה, העיקר שאני גר בה.

שאול - ואתם תגדלו בה את הילדות.

אדם: ממש ככה.

אדם - ביי

שאול - ביי

ההקלטה נפסקת.

 

שאול: המחצית השניה של אוקטובר חלפה. אדם ואני בעיקר התכתבנו על הקשיים מול חברות הביטוח שעדיין עשו בעיות.

אבל האמת? אני מודה שעברתי להתעסק בעניינים אחרים. בכל זאת, הבניין קרס באמצע ספטמבר, מאז קרו המון דברים אחרים. גם החיים של אדם התקדמו קצת. הוא מצא עבודה חדשה בחברה חדשה, הילדות התחילו להתמקם בדירה החדשה. גם אחרי טראומה קשה כמו זו, החיים מתחילים לחזור לאט לאט למסלולם. זה לא קל, זה מאבק, אבל הוא הופך ממאבק יומיומי, למאבק בתדירות קצת נמוכה יותר. גם העובדה שעד תחילת נובמבר כל חברות הביטוח חזרו בהן מהסירובים שלהן והתחילו לשלם לדיירים דמי שכירות, או מענקים חד פעמיים, עזרה לאנשים להסתגל למצב החדש. לפחות לאלה שיש להם ביטוח. האחרים נסמכים על המשפחות שלהם ועל העירייה.

 

ואז באמצע נובמבר, אדם שלח לי הודעה. צילומסך מתוך מסמך. הסתכלתי בו בחטף בין דבר לדבר. זה היה מין גזיר מסך כזה מתוך טיוטת הדוח של שירות הכבאות וההצלה על מה שקרה באותו יום בבניין ברחוב סרלין 38 בחולון. אדם הדגיש לי בצהוב משפט אחד מתוך הדיווח של אחד הכבאים: ״היה דייר ששמע לפני כשעה סוג של פיצוץ״.

 

למשפט הזה יש המון משמעות לשאלה האם אדם ויתר המבוטחים יקבלו את כספי הביטוח או לא. כי את הדוח הזה של הכבאות הדיירים העבירו היישר היישר אל האנשים של המפקח על הביטוח. ואז לאנשים של המפקח על הביטוח נדרשו עוד שבועיים של בדיקות, והתלבטויות משפטיות ודברים מהסוג הזה. וב-29 בנובמבר, חודשיים וחצי אחרי קריסת הבניין, המפקח על הביטוח הוציא מכתב תקיף לכל חברות הביטוח הרלוונטיות.

 

ובמכתב הזה, בלשון מאוד מאוד משפטית, המפקח על הביטוח כתב לחברות הביטוח שהדוח של רשות הכבאות לא שלל אפשרות של פיצוץ, ושלמעשה יש עדויות על פיצוץ. זה עוד לא הדוח הסופי של העירייה, אבל לפי המפקח על הביטוח, מאחר שהתפוצצות היא אחת הסיבות שמופיעה בפוליסות שהיא מכרה למבוטחים שלה, הוא מצפה מהן, מחברות הביטוח, שיקבלו את התביעות של המבוטחים, וישלמו להם גם הדירות שהלכו .

 

זו נראתה לי כמו הזדמנות לנסוע שוב לחולון, לפגוש את אדם בפעם האחרונה.

 

היי היי היי

טוב אז התאריך עכשיו הוא 1 בדצמבר. אני שוב בחולון. זו שעת ערב, כמעט 1900 בערב. ואני בדרך לפגוש את אדם בפעם נוספת אחרי שלא ראיתי אותו הרבה זמן. אני הולך אליהם לדירה וזו תהיה הפעם הראשונה שאני אפגוש את יתר בני המשפחה

*פתיחת דלת*

קומה 5

דלתות נפתחות

שלום!

מה שלומך?

מה העניינים?

בוא כנס

כלב נובח

סיון: הי מה נשמע

אדם: תכיר זאת אלמוג. אלמוג תגידי שלום

שאול: שלום

**ממשיכים לפגוש את יתר בני המשפחה***

וואו, יש רהיטים, יש מכשירים

אדם - כן יש מכשירים

סיון - יחסית למה שהיה…

שאול: כשבאתי לא היה כלום

אדם - כן רק הרכבנו את המזנון

סיון - אנחנו מנסים למלא בשטויות. אני חייבת להרגיש בית, אז כל מיני כאלה קופסאות, שידות…

 

שאול: זו היתה שעת ערב. שעה מאוד לא הגיונית לבוא לבקר זוג עם שתי ילדות קטנות שצריכות לסיים לאכול, להתקלח וללכת לישון. אז באתי רק לזמן קצר. לראות אם החדשות האחרונות של המפקח על הביטוח סוף כל סוף יביאו שקט לדיירים שיש להם ביטוח.

 

זה מורכב. משפטית 38 יש יותר הסכמות לגביו

שאול - 38 זה הבניין שקרס.

אדם - כן, ושם ככל הנראה המכתב יעשה את שלו לפחות אצל חלק מחברות הביטוח. אני מהמהר שביטוח ישיר תהיה הראשונה, וגם AIG. השאר יעשו בלגאן. איפה הייתי

שאול - זה 38. ו-3  6?

אדם - יש קושי. זה לא תופס

שאול - רק בגלל שהבניין לא קרס?

אדם - כן. גם 38 חזית לא קרס אבל עוד איכשהו אפשר לקשור לעורף. 

 

שאול: אדם התחיל להסביר לי שהמכתב של המפקח על הביטוח, שאמר לחברות שהוא מצפה שהן יתחילו לשלם, הוא רק עוד שלב אחד בדרך. זה לא יקרה כל כך מהר. הוא קיווה שחברות הביטוח ששילמו ראשונות את דמי השכירות - ביטוח ישיר ו-AIG יישרו קו ראשונות גם בסיפור של הפיצוי הגדול, על הדירה שקרסה, ושחברות הביטוח הגדולות יראו את זה ולא תהיה להן ברירה אלא להתיישר בהמשך. בדיוק כמו שהיה עם השכירות.

אבל אפילו לו היה ברור שזה לא יהיה כל כך פשוט. מתוך ארבעה בניינים - רק אחד קרס. האחרים נותרו לעמוד. לא ממש שלמים, ואף אחד לא גר בהם, אבל הם עדיין שם. האם חברות הביטוח ימהרו לשלם? בכלל לא בטוח. מה שיותר בטוח שזו תהיה עוד מלחמה.

 

*מוזיקה*

 

שאול: חלפו חודשיים וחצי מקריסת הבניין. החיים של אדם וסיון ושתי הבנות התחילו ללבוש צורה, אבל זה לא המצב של כל הדיירים. חלקם התמקמו בדירות שכורות באזור. חלקם עדיין מחפשים את עצמם.

 

אלמוג אתמול נפלה לה שן.

שאול מזל טוב

אדם - כן. והיא שואלת אם הפיה יודעת את הכתובת של הבית החדש. היא התעוררה הבוקר ולא ראתה כלם מתית לכרית ואז נהייתה עצובה וחשבה אולי היא התבלבלה. ואלה הדברים הקטנים האלה. 

 

שאול: ברקע השיחה שלנו הטלוויזיה בסלון של אדם וסיון פעלה. על המסך הוקרנה מהדורת החדשות של ערוץ 14, שם עמדו להופיע זוג אחר מהדיירים של הבניין שקרס בשביל לספר כמה לאט מתקדמת העבודה מול העירייה על חיפוש היזם שיקים קומפלקס חדש במקום.

הסיפור הזה די נתקע באותו המקום שבו זה היה לפני חודש. שתי האפשרויות עדיין עמדו בפני הדיירים, כל אחת מהן לא משהו - או ללכת עם העירייה, אבל אז זה בקצב של העירייה ובתנאים של העירייה, וזה משהו ניסיוני שעוד לא נוסה בעבר. או שהדיירים יבחרו יזם שיילך בעצמו לעירייה וינסה לשנות את תוכנית המתאר של הבניין, ואלוהים יודע כמה זמן זה ייקח.

נכון לנקודת הזמן ההיא, הדיירים חשבו שמוטב לנסות קודם את האפשרות של היזם הפרטי. הם פשוט עוד לא הצליחו למצוא יזם, כי התוכנית של העירייה הפכה את הפרויקט ללא כדאי כלכלית.

 

יצאנו למכרז יזמים. הוא הסתיים היום. נתנו הארכה של עוד שבעה ימים כי חלק מהיזמים ביקשו, ושבוע הבא נהיה יותר חכמים

שאול - יש כבר פניות?

אדם - יש תשובות שזה לא כלכלי לנו או לא חוזרים אלינו. היום כמה פניות של ׳אנחנו צריכים עוד כמה ימים׳. אז אנחנו תולים את התקוות שלנו בזה.

אז למצוא דירה מצאתם. לרהט אותה - בגדול ריהטתם. הדירה יושבת

אדם - ורק עכשיו אנחנו מרגישים את מה שאמרת לי פעם קודמת ולא ירד לי האסימון. הבום הכלכלי שמגיע לך חודש אחרי. כי אתה לא חושב על כל ההוצאות וכל הדברים. אתה לא באמת יושב ומתכנן אתה שורד והגיע הבום הכלכלי והיינו צריכים להסתדר איתו והכל. אבל בממוצע, אני חושב שכל משפחה הוציאה במינימום 50 אלף שקלים לבנות את עצמה מחדש. 

שאול - תגיד, מה עושים האנשים שאין להם ביטוח?

אדם - אנחנו מדברים על מבוגרים, פנסיונרים, שאיבדו הכל, שהילדים שלהם לרוב עוזרים להם.

האנשים האלה שבנו, באו לפה ובנו, ונתנו להם את הבניןי הזה כדי להתחיל איתו, וזה כל מה שהיה להם. הלכו להם החיים כרגע. הלוואי ואני אתבדה, והם יראו את הבניין זה עומד בימי חייהם. זה הסיפור העצוב. הקול שלהם לא נשמע. ואם אנחנו לא משמיעים אותו, אף אחד לא מטפל בהם.



אם היית צריך להעביר מסר לעבר של אדם לפני חודשיים וחצי, מה היית אומר לו?

פרופורציה בחיים. פרופורציה בחיים. אחד, גיליתי שאני הרבה יותר חזק ממה שאני חושב. שאני מסוגל לרתום מלא אנשים. אני מרגיש שהתעוררתי, גם ברמה האינטלקטואלית וגם בכלל בחיים שלי. ואני במקם אחר וזה באמת פרופורציה. כי כשאתה יוצא חי מהמקום הזה ויש לך אנשים שעוזרים סביבך, לאו דווקא כלכלית, בכל מיני צורות, אז יש מצב שאתה צולח את זה. שזה לא הדבר הכי נורא שיקרה לך בחיים. אז לגלות את זה, זה לא רע, בגיל 43.

 

*מוזיקה*

 

כמה ימים לאחר מכן, ממש בשבוע שעבר, אדם שלח לי עוד הודעה. לינק לכתבה בישראל היום.

היתה שם תמונה של בניין לבן וגדול, מודרני, עם הרבה מרפסות ופנטהאוז גדול עם מרפסת היקפית והמון עציצים בקומה העליונה. הכותרת היתה : ״כך נראה הבניין שיחליף את המבנה שקרס בחולון״. הידיעה עצמה סיפרה שהדיריים מרחוב סרלין 36 ו-38 בחרו יזם שיעשה את פרויקט הפינוי בינוי שלהם - חברת אאורה. עמוק בתוך הידיעה נכתב שבמקום ארבעת הבניינים יוקם בניין אחד גדול בן 10 קומות, עם 88 דירות בסך הכל. לדברי מנכ״ל החברה, הפרויקט אינו כדאי כלכלית, אבל הוא החליט ללכת עליו בכל זאת מתוך שיקולים חברתיים. 

 

מוזיקה

 

לפני שהלכתי, אדם סיפר לי שמבחינתו הפרויקט הבא שלו זה לקחת את כל הידע שהוא צבר יחד עם אשתו סיון במסע הבלשי שלהם אחרי ההיסטוריה של הבניין ולתרום אותו לטובת הכלל, בשביל למנוע את הקריסות הבאות. מספיק שהעירייה היתה עוברת על המסמכים שהיא עצמה סרקה והעלתה לאינטרנט ומוצאת שם את המילה אסון, בשביל להרים דגל אדום ולבדוק אם הבניין בסדר, או להכרח את הדיירים לבדוק. אז אדם מנסה לחשוב עכשיו איך לוקחים את התובנה הזו וגורמים לרשויות מקומיות לעבור עם מילות מפתח על כל תיקי הבניין שהם כבר סרקו, בשביל לאתר את האסונות הבאים. הוא מגדיר את זה פרויקט חיים.

 

טוב לפני שאני הולך, יש איזה משהו שלא יצא לך להגיד עד היום שחשוב לך להגיד למיקרופון?

אדם - ששרדתי את זה. שהגעתי למקום שאני יכול להגיד - וואלה אני אופטימי עכשיו. וזה לא היה לי. גם אם יקרה לי כזה אסון ,אני יודע להרים את עצמי, את המשפחה שלי, ולצאת מזה פצוע, אבל לצאת מזה בטוב. תמיד חששתי שאם יקרה משהו כזה אני אתפרק וגיליתי שהפוך. שזה רק מדרבן אותי

שאול - אדם, תודה רבה, אני אסע הביתה. 

שאול - תרגישו טוב ושיהיה לכם המון בהצלחה במקם החדש. תודה רבה

נפרדים

ההקלטה מסתיימת.

 

קרדיטים וסיום

הנה כמה עדכונים אחרונים לסיום כי חלפו כמה שבועות מאז הפגישה האחרונה שלי עם אדם עד שהפרק הזה עולה לאוויר. הסיפור עם חברות הביטוח עדיין תקוע. עיריית חולון טרם פרסמה דוח סופי מטעמה, וכשאני בדקתי עם הדוברת של העירייה מתי זה צפוי לקרות היא הסבירה לי שמבחינת העירייה הם לא יכולים לקבוע מה סיבת הקריסה בוודאות כי הבניין לא נבדק לפני שהוא קרס, ולכן זה יותר דוח לצרכי העירייה, ואני מצטט כאן, ולא עבור חברות הביטוח. או במילים אחרות, המלחמה בחברת הביטוח תהיה ארוכה ומתישה, ויכול מאוד להיות שתעבור דרך בתי משפט. בינתיים, אדם הבין מעורך הדין שמלווה אותם שיהיה להם מאוד מאוד קשה להוכיח על סמך תיק הבניין שהאחריות לקריסה או לליקויים בבניין נופלת על העירייה. או במילים אחרות, זה הדיירים לבדם מול חברות הביטוח. אף אחד לא הולך לעזור להם כאן. ובינתיים, גם המשכנתא וגם השכירות דופקות כמו שעון. אם זה מטריד אתכם, לכו עכשיו לבדוק את ביטוח הדירה שלכם. ואם אתם גרים בבניין ישן, בדקו עם הוועד אם מישהו בדק לאחרונה מה מצבו. אבל האמת היא שמעבר לזה, אני חושב שהמפקח על הביטוח צריך לתת כאן מענה קולקטיבי. יש עוד המון בניינים ישנים שנמצאים במצב הזה, וגרים בהם אנשים שלא יודעים שהפוליסה שהם משלמים עליה לא תכסה אותם אם הבניין פתאום יקרוס. בפיקוח על הביטוח עושים בימים אלה עבודה בשביל להבין אם לחייב אנשים שגרים בבניינים ישנים מאוד שמועדים לפורענות לעשות ביטוחי דירה, כמו שיש ביטוח רכב חובה, ואם לחייב את חברות הביטוח לשנות את הפוליסות כך שיכללו גם קריסה ספונטנית בלי סיבה ברורה. בפיקוח יודעים שאם הם יעשו צעד כזה, חברות הביטוח מאוד ייקרו את הפוליסות ואז יכול להיות שאנשים לא יבטחו את הדירות. יכול להיות שהפתרון יכול להיות הקמת קרן ייעודית לפיצויים לבניינים שקורסים, כמו קרן מס רכוש. אני לא יודע. אפשר לחשוב על מיליון פתרונות. מה שברור הוא, שיש כאן צורך דחוף בפתרון.

 

אתם האזנתם לחיות כיס, הפודקאסט הכלכלי של כאן. העורכת שלנו שערכה גם את הפרק הזה במסירות ובזהירות היא נעה בן הגיא, עורך הסאונד שלנו שהפך את הפרק הזה למה שהוא הוא אסף רפפורט. במערכת חיות כיס חברים גם צליל אברהם ואלון אמיצי.

תודה רבה לכל המאזינים והמאזינות שהגיבו לנו בעקבות הפרק הקודם, מקווה שנהניתם גם מהפרק הזה. אני חייב המון המון תודה לאדם ולמשפחה שלו שהסכימו לפתוח בפני ככה את הלב שלהם ולתת לי ללוות אותם בתקופה הזו. זה לא היה קל לאף אחד מהצדדים אבל שנינו חשבנו שזה חשוב, ולו בשביל לעזור לאנשים ששומעים את זה, אם חס וחלילה יקרה להם יום אחד משהו דומה.

כל הפרקים של חיות כיס זמינים להאזנה בכל אפליקציית פודקאסטים. אנחנו נחזור בשבוע הבא עם פרק חדש. אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם.