t

"דרוש זמר סוציאליסט שאוהב את בלאק סבאת' ואת פאבליק אנמי" - מודעת הדרושים שפרסם הגיטריסט תום מורלו בעיתון מוזיקה בלוס אנג'לס בתחילת שנות ה-90, כאילו נתפרה במיוחד למידותיו של זאק דה לה רוצ'ה. ומהרגע שהשניים נפגשו נוצרה ביניהם כימיה שהולידה תוך זמן קצר את רוב מרבית שירי אלבום הבכורה של Rage Against the Machine. 

מורלו שנולד ב-1964 לאמא אמריקאית ולאבא שהגיע לארצות הברית מקניה, חווה גזענות כבר מהילדות. אחרי שההורים שלו התגרשו הוא עבר עם אמא שלו לשכונה לבנה במדינת אילינוי, רק לאחר שכל הדיירים בבניין נתנו את אישורם לבעל הבית שילד מעורב יכול לגור לצדם. הגזענות לא נפסקה גם כשהוא היה הסטודנט השחור הראשון מהעיירה שלו שהתקבל ללימודים במוסד היוקרתי הארוורד. גם ההורים של זאק דה לה רו'צה התגרשו בגיל צעיר. הוא העביר את הילדות שלו בין הבית של אביו האמן באזורים העניים של לוס אנג'לס לבין השכונה הנחשבת יותר שבה גרה אמו, על השכונה הזו הוא אמר: "זה היה באזור שאם ראית בו צ'יקנוס כמוני הם בדרך כלל החזיקו מטאטא ביד או שהם מילאו סלסלה עם תותים". הערה גזענית אחת של המורה בתיכון כלפי מקסיקנים גרמה לו להבטיח לעצמו שיום אחד תהיה לו להקה והוא לא יתכווץ בכסא וישתוק. 

ובתחילת שנות ה-90 דה לה רו'צה לא שתק. הטקסטים החריפים שהוא כתב היו מתקפה זועמת על אמריקה הלבנה, הבורגנית והשבעה - הם עסקו בנושאים כמו גזענות, מיליטריזם, קפיטליזם, מדיניות החוץ של ארצות הברית ותקשורת ההמונים, והם חדרו הישר אל המיינסטרים האמריקאי. הטקסטים האלה לא היו שלמים בלי המוזיקה פורצת הדרך של Rage Against the Machine - עם חטיבת הקצב של הבסיסט טים קומרפורד והמתופף בראד וילק ועם הריפים החדים והבלתי נשכחים של תום מורלו והגיטרה שלו, שפעמים רבות בכלל לא נשמעה כמו גיטרה. לא במקרה רייג' בחרו להדגיש בחוברת של האלבום ש-"אין בו שום סימפולים, קלידים או סינתיסייזרים". מורלו הרחיב את השפה של הגיטרה. 

במלאת 30 שנה לאלבום הבכורה של Rage Against the Machine, גיל מטוס ועפרי גופר חוזרים אל הסיפור של הלהקה הכי פוליטית שפרצה למיינסטרים האמריקאי, חיברה בין ראפ, Fאנק ומטאל וגרמה לנו לצרוח במועדונים ובחתונות את צמד המילים "אבטיח בשקל".