מאחורי הקלעים

לתווים צורות ופרשנויות מגוונות והדגשים משתנים, וכדי שתזמורת תנגן באותה שפה, יש לדאוג שלמנצח ולכל הנגנים יהיו אותם התווים עם השינויים והסימונים הנדרשים, מוכנים לתחילת הקונצרט. מדובר במלאכה מורכבת, מדויקת מאד שדורשת הבנה עמוקה במוזיקולוגיה ובקריאת פרטיטורות, ולכך אחראים ספרני התזמורת. טל רוקמן ספרנית התווים של הפילהרמונית הישראלית מספרת על רגעים מביכים, מלחיצים, משעשעים ומרגשים מול גדולי המוסיקאים 

כרבע מיליון פאנצ'ים נכתבים לתכניות הסאטירה השונות, אבל בסופו של דבר יש עשר בדיחות למעשה. אדר מירום כותב מונולוגים, בדיחות, מערכונים, ל"ארץ נהדרת", "גב האומה", "בובה של לילה" ועוד תכניות סאטירה, ולטענתו הכל בנוי על מודלים מתמטיים. אז מאין נובעים הרעיונות, איך מתאימים את הסאטירה, לפאנליסט, לשחקן, לסוג התכנית, לשעת השידור וגם לדד ליין בשידור חי. תרגום המציאות לבדיחה כשבעצם לטענתו זהו מקצוע די טראגי 

היכן עומד הצלם, איך תופסים ניתוח לב, לידת חירום, עיניו הנפערות של המתמחה, או הדקות בהמתנה לאיבר מושתל, הרגשות, הסחרחרת הנפשית, הקשר עם הרופאים המתמחים ועם המטופלים. הצלם תום גת לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של צילום סדרת הטלוויזיה "המתמחים" ואל המקום שלו כמתעד מן הצד את הרגעים הקשים והמרגשים של הרופאים העוסקים בהצלת חיי אדם. האהבה שלו למקצוע והתכונות המיוחדות שלו כצלם בסיטואציה כה רגישה. 

הוא מגדיר את עצמו "שדכן צלילים". ללא השכלה מוסיקאלית פורמאלית אבי בללי מלחין, זמר, ובסיסט מנקמת הטרקטור, שכותב מוסיקה לקולנוע, לתיאטרון (רינה ירושלמי) וליצירות מחול (אוהד נהרין מבת שבע, נעה דר, יסמין גודר, תמיר גינץ ועוד). אסוציאציות שקשורות לתנועה, מלה, אור וצליל הופכים אצלו למוסיקה שלצליליה רקדנים נעים בחלל. שיחה על הקשר שלו עם הכוריאוגרפים והרקדנים, והרכיבים ההופכים לבסוף ליצירה מוסיקאלית למחול 

מפגש ייחודי של ארבעה אנשי "מאחורי הקלעים" הבאים מתחומים שונים. מליקה שכטר ז"ל המאפרת הראשית לשעבר של ה"קאמרי", יכין הירש ז"ל צלם ובמאי קולנוע, פרופ' יגאל שוורץ עורך ספרות (עמוס עוז, אהרון אפלפלד ואחרים) ומעצבת המסכות יהודית גרינשפן, מדברים על הקסם הגדול והאהבה למקצועותיהם שנותרים סמויים מן העין אך מוארים בזכות מסירותם ומשמעותם הגדולה ליצירה האמנותית המסוימת. התכנית הוקלטה בשנת 1996 

מילדות, ממשפחה של אנשי תיאטרון גדי שכטר הוקסם מאחורי הקלעים, שם גדל. בבגרותו בחר להמשיך ולעסוק בצד של "הסודות הגדולים" והפך לעוזר במאי בכיר באופרה הישראלית, שימש יד ימינו של זפירלי, דל מונקו, עמרי ניצן ואחרים כשהוא אחראי לבימוי הלכה למעשה של הפרטים הקטנים, עבודה פסיכולוגית עם הזמרים מול המנצח, סצנות המון, ליהוק ילדים ומקהלה, ואפילו שימש שחקן לעת מצוא. שיחה על התהליך הפרטני של העמדת אופרה לבמה. 

"הילד חולם", "בית ברנרדה אלבה", "אמא קוראז'" (ביפן) מקצת ההצגות להן עיצב רוני תורן תפאורה, שבתפיסה המקובלת, (רהיטים, קוליסות, מסכים) הולכת ונעלמת ביצירותיו, ועם זאת, עדיין מתרחשת על הבמה (גם אם ריקה) אותה בריאה של עולם נוכח וקיים. בחלקה השני של התכנית, נעמוד על מנגנון המקסם החזותי התיאטרלי, כשהוא מותאם למקום, לתרבות, (סין, יפן, בריטניה, ישראל), לטקסט, לתקופה, למגבלות הז'אנר ולתפיסת הבמאי 

איך הופכים בצ'יק חדר עלוב לירח? עוד לפני דמויות, עלילה, יחסים, מוסיקה (באופרה)- החלל. התפאורה. האביזרים. האור. הצבעים. כולם מחוללי קסמים, כשהם מצליחים לתפעל את הדמיון. רוני תורן מעצב תפאורה ותלבושות לתיאטרון ולאופרה כארבעים שנה בארץ ובחו"ל, מספר על אותה בריאה של עולם יש מאין שמתרחשת לזמן קצוב רק על במת התיאטרון. אל השעות, הימים, החודשים הארוכים של יצירה והכנה לקראת הרגע המופלא כשהמסך עולה. 

כשסרט קולנוע עדיין בגדר רעיון, מתקיים תהליך ארוך וקפדני של בחירה, ליווי וסיוע מקצועי וכספי מצד הקרנות שתומכות בפרוייקטים האלו בראשית דרכם, ובעלות השפעה עצומה על התוצר הסופי. עמית גורן, איש קולנוע וותיק ועטור פרסים, מנהל את קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה ומספר על הבחירות, המעורבות, המניפולציות, ועל הכוח בהכרעות, איך מסרבים מחד, ואיך מקדמים ומסייעים מנגד- לקדם ולקבוע את גורלם של יוצרים וסרטיהם. 

כוחו של מדריך המוזיאון ליצור תקשורת, בתוך הפרדוכס של איסורים מזה, ושאיפה לפתח דמיון וחופש מחשבה מזה, ולקיים חוויה שמכוונת ליצירת קשב. קשב שמיעתי, חומרי, רגשי ויזואלי וכו'. ניצן יחיאל כהן, אמן יוצר ומדריך במוזיאון תל אביב מספר על ההתאמה של ההדרכה לקבוצות השונות (מבוגרים, ילדים, בני נוער, חיילים, תיירים, חרדים וכו') על התנגדויות, על ספקות, ועל האהבה העצומה שלו לאנשים, למוזיאון וליצירה האמנותית