גודל האותיות, סוג הגופן, עם או בלי תמונות, עמוס או נקי, אינספור פרמטרים ויזואליים נבחרים כדי לייצג אמנים מוזיקאים באתרי האינטרנט שלהם. בחלקה השני של התכנית עם המעצב אלדד בוברוביץ' על האתר לדני סנדרסון, הבחירות והחידושים באתר של אריק איינשטיין, העבודה מול גידי גוב, יצחק קלפטר ועוד, כל אחד לפי אופיו, טעמו והעדפותיו כיצד להיות מיוצג לציבור וכיצד לתת ביטוי ליצירתו. רגעים מרגשים ומשעשעים בתהליך העבודה.
אתר אינטרנט אישי לאומן, אינו רק מקור מידע היסטורי אלא אמצעי לאגד מכלול יצירתי במקום אחד, ולהנגיש אותו לציבור. אלדד בוברוביץ' מעצב ומתכנן אתרי אינטרנט עבור אומנים רבים: אריק איינשטיין ז"ל, דני סנדרסון, גידי גוב, צדי צרפתי, ארקדי דוכין, יהודה פוליקר, צביקה פיק ז"ל ועוד רבים. העיצוב הטכני אמנותי מבוסס על קירבה והרמוניה בינאישית שמובילה להתאמה ספציפית של סגנון, תוכן ונראות האתר לאישיותו של האומן
אופיים של נגני הבסון משפיע על בחירתם בכלי המיוחד הזה, והנגינה בו משפיעה על התנהגותם. עוזי שלו - המשנה לנגן הבסון הראשי בפילהרמונית הישראלית, מספר על אתגרים מיוחדים לכלי, על היוזמות שלו להלחנת יצירות חדשות לבסון ע"י מלחינים ישראלים, על השפעת המוסיקאי על התמלילן ושיתופי הפעולה עם המלחין עמית פוזננסקי וכתיבת מילים ללחנים של סשה ארגוב, על האהבה לכלי ועל הרגעים המרגשים כמו הנגינה בפני המלך חוסיין
הוא אחד מכלי הנגינה הגדולים בתזמורת, עשוי עץ מייפל, צורתו מיוחדת, לכאורה אי אפשר שלא להבחין בו, ועם זאת כמו הג'ירפה יש בו משהו (למרות אורכו וממדיו), שנחבא אל הכלים. הוא פחות מוכר מכלי הנשיפה האחרים, אך צלילו חם, עמוק, ומזכיר את הקול האנושי. עוזי שלו המישנה לנגן הבסון הראשון בפילהרמונית הישראלית מספר על הכלי התיאטרלי, המנעד הרחב של תפקידיו בתזמורת, ועל דרכו עם בן זוגו המוסיקאלי לאורך עשרות שנים
קוסם או בדאי, הכל בעשר אצבעות על המקלדת, אמנות ויזואלית המבוססת כולה על שקר אחד גדול. מכונית מתרסקת מצוק בסדרת הטלוויזיה 'טהרן', פיצוץ ב'פאודה', רחוב בשואפט שממוקם בחולות ראשל"צ, או מפגש בין אבו מאזן לאביו של מוחמד אבו חדיר שנרצח, דן סחר, קומפוזיטור-אמן אפקטים ויזואליים ממוחשבים, בורא עולמות יש מאין. הצצה אל מאחורי הקלעים של הסצנות הבלתי נשכחות בסדרות האהובות ואל עולם אפקטים דיגיטלי בו הכל אפשר
"פרנסוס על גלגלים" הישראלי שמו: "אסטרונאוטית". בני הזוג מעין בן הגיא ויוני מזרחי קנו באמצע החיים משאית והפכו אותה לקרון ספרים נייד. חנות על גלגלים. מדפים עמוסי הספרים מכל הסוגים, פינות ישיבה, קפה ועוגה, שמחה ואטרקציה. הם מַגיעים לִמקומות רחוקים ונידחים לצד ערים מרכזיות, פוגשים אוכלוסיות שונות, ילדים ומבוגרים, וּמנסים להביא להם את אהבת הספר והספרים באופן אחר ולעשות שינוי תרבותי
צילום נדמה כמתעד רגע ריאלי. אלא שגם ככזה הוא אינו האמת, אלא בחירת הצלם, זווית, מיקוד, מרחק, תאורה, פרט ממכלול, שמעוותים מציאות. הצלמת טלי אמיתי טביב משחקת עם שכבות זמן וזיכרון, בדוי ואמיתי, שוזרת צילומיה שלה ושל אחרים לקולאז' שאין רואים את חלקיו במבט ראשון אלא בהתבוננות וגילוי הסיפור שהיא כותבת באמצעותם וגלום בפרטים. זאת לצד צילומי ספריית אוקספורד, מוזיאונים, אולמות קונצרטים וחדרי עבודה של סופרים
אמנות הפסיפס היא אמנות הצירוף. החיבור. שלם שמשמר לעד את חלקיו כנפרדים המדגישים את מקורותיו ומרכיביו של השלם, את שונותם ויכולתם להתמזג בידי אמן לתמונה. בין שברים לאיחויים, בין נפרדות לאחידות ולא רק במעשה האומנותי הקונקרטי, אלא גם באנושי, האישי, שיש בו רוח חיים. כל חברה היא פסיפס אנושי. האמן דוד ווקשטיין צייר, מרצה לאמנות, משתמש באמנות הפסיפס כאמצעי חברתי חינוכי, ונותן לו תוקף רלוונטי עכשווי
התליין של יצירות במוזיאון מאפשר לעבודת האמנות לחיות. זו כתיבת שירה בעיניו. לא רק החיבור והייצוב על הקירות, אלא המרווחים בין התמונות, הגבהים שלהן, הקשר שלהן עם אובייקטים נוספים בחדר, וכמובן עם הצופים. איל ראובני תולה יצירות מופת יקרות ערך בגלריות ובבתים פרטיים, ומספר על סודותיו של צד הציור הפונה אל הקיר ועל כשרונותיו של התליין כרכיב חשוב בחוויה האמנותית כמו גם חוויות משיתוף הפעולה עם אמנים. חלק ב
איל ראובני הוא תליין תמונות. מעבר לכך הוא אסיסטנט מבצע לאמנים. כאמן לא פעיל בעצמו, פיסל במו ידיו משך שנים, את רעיונותיו של תומרקין, ביצע ותרגם ליצירה את רעיונותיהם של בני אפרת, מוטי מזרחי ורבים אחרים. על תהליכי העבודה עמם, מערכות היחסים שנרקמות, ההכרח לשמש שק אגרוף מחד, וכרית להניח ראש מנגד, הוא מספר ומאפשר הצצה אמיתית, פרובוקטיבית ומשעשעת אל הסטודיו הקונקרטי והנפשי של האמן. חלק א