פלגיאט, גניבות ספרותיות, קניין רוחני וזכויות יוצרים, המפגש המורכב בין אמנות לעולם המשפט. עוה"ד והמוסיקאי אייר סתיו מספר על מקרים בעולם המוסיקה, הספרות, הציור והתיאטרון דרכם נבחנים הקריטריונים הקובעים שהשראה, השפעה, ציטוט נחשבים להפרת זכויות, מהי זכות מוסרית, מהו שימוש הוגן, ואיך יכולים שני עולמות מנוגדים להגיע להרמוניה כלשהי.
יש לה אף אדום, כובע ורוד, נעליים ורודות, ומעיל עטור כיסים צבעוניים מהם נשלפות הפתעות, בובות, בלונים, מה לא? קוראים לה 'מיץ', והיא ליצנית. אבל לא ליצנית יומולדת, או ליצנית קרקס, אלא ליצנית רפואית. נעמה הלוי מגיעה לנגן ולהשתובב במחלקה גריאטרית שיקומית, בבי"ס לילדים בעלי צרכים מיוחדים, ואפילו למחלקת מונשמים. על הקשרים האנושיים, יכולת העזרה והריפוי, הקשיים והרגעים המרגשים בעיסוק הייחודי: ליצנות רפואית
איפה ואיך מצאו את האנשים ההזויים האלה? - ענת רשף המלהקת הראשית של התכנית הטלוויזיה "בואו לאכול איתי", מספרת על החיפוש, האיוש, הבחירות, וההתאמות לתשבץ. אוכל אינו העניין המרכזי כאן, לא מדובר בעוד תכנית בישול. חומרי הגלם הם אנשים: אישיותם, מנהגיהם, האופן בו הם תופסים את עצמם, והחיבורים לצד החיכוכים, שנוצרים בין אנשים זרים לחלוטין סביב שולחן האוכל, ומפגש עם דמויות לכאורה נורמטיביות, אבל מוקצנות.
להלביש בית, כמו להלביש יצור חי, זה מקצוע, במיוחד כשהוא לובש ופושט צורה תוך זמן קצר, לצרכי סדרת הטלוויזיה. אותו חלל, אותם קירות, לפעמים גם אותם רהיטים, הופכים מסלון ביתי, לקליניקה, לחדר חקירות, וכו'. גלית הירשפלד מעצבת סטים או מלבישת בתים לסדרות ותכניות טלוויזיה ("יום האם", "לבד בבית" ועוד) יוצאת לשווקים לאתר אוצרות ופריטים, כדי ליצור לשחקנים ולצופים אשליה מלאה, ולבמאי ולצלם את התמונה מושלמת
מתווכים, מניפולטורים, מעצבי דעת קהל, מקדמי הצלחה, או אולי פשוט רוכלים. חנפנים, יצירתיים, חשובים או מעצבנים, הכרחיים או שלא? – אבשלום (אבשה) גרנק, יחצ"ן תרבות, על עולם המדיה והתרבות שאינו מתקיים ללא היחצ"נים שמעצבים את המציאות שלנו, לא כפי שהיא באמת, אלא כפי שהם מעוניינים שנבין אותה. הם מתחככים, בעולם הזוהר, מארגנים אירועים נוצצים, אבל הם עצמם נותרים אנונימיים, מאחורי הקלעים.
ההצגה חייבת להימשך! כלומר אם שחקן חולה, או עסוק בהצגה אחרת, מקפיצים שחקן מחליף לתפקיד. 'הקפצה' כזאת, דורשת מיומנות גבוהה של למידת טקסטים, זיכרון פנומנלי למיקומים, מיזנסצנות, החלפות, אביזרים, תלבושות, כניסות ויציאות ותפקוד מלא מבחינה פיזית ונפשית, בתוך דמות ומול פרטנרים משתנים, כל זה בתוך זמן קצר מאד. עומר קרן, שחקן ותסריטאי, מספר מה עובר שחקן מחליף כדי להיות מסוגל לעלות על הבמה ושההצגה תימשך כרגיל
הם מופיעים על במת התיאטרון בארץ ובעולם, מתרגשים ומרגשים כשהם עצמם נתונים בעלטה ובעולם של דממה. מרכז "נא לגעת" ביפו, מאפשר ביטוי אומנותי לאנסמבל היחיד בעולם, ששחקניו הם אנשים חירשים, עיוורים, וחירשים-עיוורים. אבי גז מנהל התיאטרון וליאורה דמטר אחת המתורגמניות שם, מספרים על שחקנים בעלי מוגבלות ראייה ושמיעה, שמעלים הצגות תיאטרון עם שחקנים רואים-שומעים, ומצליחים, למרות הקשיים, ליצור תקשורת ולברוא קסם.
בזיווגים המוסיקאליים בין כותבים למבצעים, שנעשו בעבר ע"י גורם אנושי, הוחמצו אינספור שירים ויוצרים נפלאים ואנונימיים, והם נעשים היום באמצעות בינה מלאכותית. האלגוריתם מזהה עשרות פרמטרים: מילוליים, סגנוניים, מלודיים, הרמוניים, ועוד, ויכול באמצעות התוכנה "my part" של האחים סיון ומתן קולנשר, לשדך בין אמנים ברחבי העולם, לבין זמרים, קולנוענים, ופרסומאים. סודות התוכנה הייחודית להרחבת המנעד המוסיקאלי העולמי
היהלום הנדיר שנמצא בארכיון, בסרטים ביתיים, אצל אספנים או צלמים, הוא פרי מאמץ, מחקר בלשי ומיומנות מיוחדת של התחקירנים הוויזואליים בקולנוע. לילי יודינסקי שזכתה בפרס התחקיר הוויזואלי על הסרט קופסה כחולה', על רזי המקצוע: איך איתרה צילומים ביתיים של זוהר ארגוב, צילום נדיר של האדמו"ר מקלויזנבורג עם אייזנהאואר בתום מלחה"ע ה-2 והסיפור על נערה אלמונית משנות הששים שנמצאה לצורך סרט, בזכות פתק במחלקה בעירייה
את אפשרות ה"הצצה" לאולם הדיונים של משפט רה"מ נתניהו, סיפקה ביאנה זקוטניק biana zakutnik , שנבחרה ע"י כלי התקשורת להעביר בזמן אמת את המתרחש באולם, כשהצילום אסור. איור המתרחש תוך כדי תנועה, במהירות, כשהכל צופים דרך הזום בתהליך, הוא משימה מאתגרת. את נתניהו ראתה מגבו, השופטים רחוקים, עורכי הדין זזים בעצבנות, ולמרות הקשיים, איוריה הדיגיטליים של ביאנה מביאים את הצופה הכי קרוב שאפשר להצגה הכי טובה בעיר