מאחורי הקלעים

עוזר במאי ראשון, שני או שלישי, לא באמת עוזר לבמאי בבימוי.  'עוזרי במאי', למעשה מנהלים את הסט כולו, לקראת הצילומים ובמהלכם. יותם לאור, מספר על הליהטוט בין צרכי הבמאי לאילוצי המפיק, על האחריות לסנכרן בין מחלקות הצילום, סאונד, הלבשה, איפור וכו' ובעלי התפקידים, בהיבט הארגוני, התפקודי, ומאפשר הצצה למתרחש על הסט לקראת הרגע הקסום של קריאת ה'אקשן' ותחילת הצילום. על ה-'אקשן' מכריז אגב עוזר הבמאי, ולא הבמאי 

הילד ששקשק באגוזים מנגן על מערכת תופים בקרנגי הול. אלכס נמירובסקי מנהל מחלקת כלי הקשה בפילהרמונית, ממשיך לספר על הכלים המיוחדים: הגלוקנשפיל, המשולש, המרימבה ותופי הטימפני. חוש קצב, מוסיקאליות גבוהה, כושר אלתור ויכולת להמתין שעה למכת מצלתיים אחת, מקצת התכונות של הפרקשניסטים, מול אתגרים שמציבה נגינה במגוון כלים. גם התמודדויות מול מנצחים קשוחים ומנגד תעלולים, תקלות, והרגעים המרגשים בקונצרט בניו יורק. 

הם נחשבים לכלי הנגינה העתיקים בעולם. תחילה אבנים ומקלות, ובהמשך תופים, מצילות, קסילופונים, פעמונים, שמעשירים את היצירה במקצבים, ובצבעים עזי מבע. אלכס נמירובסקי, מנהל סקציית כלי ההקשה בתזמורת הפילהרמונית, מספר איך משחק באגוזים, ובמכוניות צעצוע עליהן תופף עם עפרונות, הובילו אותו אל ממלכת כלי ההקשה, לנגינה במגוון כלים הדורשים מיומנויות גבוהות של שמיעה, קצב, ומעברים מהירים 

מחאות והפגנות נעשות פחות ופחות ספונטניות, וגם הן, כמו בעולם המסחרי, עוברות מיתוג ועיצוב חזותי מלוטש. עודד בן יהודה, מעצב גרפי ומומחה למיתוג, על בחירת צבעים, צורות, סמלים, ומשמעויות, של מחאת בלפור, מחאת 2011, ומחאות בעולם (איראן, אוקראינה, ארה"ב), על מיתוג תנועות פוליטיות ואפילו ארגוני טרור (דוגמת ארגון דאעש), לאורך ההיסטוריה, והשפעתם. על המותג הראשון בהיסטוריה, ועל הבנייה ובריאת סמלים חזותיים. 

לקחת את היופי הביתה. פרח, קונכייה, יצירת אמנות. כלומר לרוב העתק שלה: פוסטר, או רפרודוקציה. יאיר מדינה, אמן שיעתוק, בורא חוויה הקרובה למפגש עם יצירת מקור. זהו תהליך יצירת אומנות מחדש, צילום, תאורה, שיווי משקל בין צבע למרקם, הדפסה באמצעים טכנולוגיים, עד שלעיתים אפילו האמן עצמו מתבלבל בין יצירתו המקורית לשיעתוק שלה. על תהליכי היצירה והייצור, המפגש הרגשי עם האמנים והאהבה ליופי. 

קירות שחורים בחדר השינה, ריהוט נורדי, "טוסקנה ברעננה", ופטרוזיליה ונענע בגידולים ביתיים, אלו מקצת הטרנדים החדשים. גיל רויטר יזם עיצוב וטרנדים, מגלה איך צומח טרנד ואיך משפיעים באמצעותו על נטיות עיצוב אופנה והתנהגות. סרטי קולנוע, אמנות פלסטית, אפילו 'הרחוב', מתורגמים לצרכים ספציפיים. איך זה עובד, כיצד השפיעה הקורונה על טרנדים והתנהגויות, ואיך מאזנים בין הרצון להיות 'כמו כולם' לצורך להיות 'מקורי' 

מפגש עם אמנות יכול להתרחש עם פרח אוריגמי במונית, בשירותים ציבוריים, ביצירות על מדפי הסופרמרקט השכונתי, או על לוחות המודעות העירוניים. ולריה גסלב, אוצרת אומנות במרחב הציבורי מספרת על ההקשרים החתרניים, בין היצירות למיקומן ברחבי העיר, ועל חיבורים אנושיים ושיח שמתפתח תוך כדי כך. הנגשת אומנות לציבור במקומות בלתי צפויים, הולכת ומתפתחת, ופותחת אפשרויות גם לאומנים אנונימיים להציג את יצירותיהם לקהל רחב. 

במת התיאטרון או האופרה, אינה רק מבנה עץ מוגבה שעליו מתרחשת ההצגה. הבמה היא מתקן: קירות, מתקני תלייה, מרפסות, ספות, חלונות, פנסי תאורה, חבלים ומסכים. הקהל מאמין באשליה של בית, מלון, או יער, אלא שהכל עשוי עץ, קרטון, אלומיניום או ספוג, עולם בכאילו, שצריך לשמש מקום בטוח ויציב לשחקנים. ישעיהו ביבלאש מנהל ייצור בתיאטרון ובאופרה מספר על סודות בריאת העולם הפיזי, שיוצר את המקסם ששמו תיאטרון. 

שורת רקדניות בחצאיות טוטו הנפרשות סביב גופן כפרח, צרובה כתמונה המסמלת של עולם הבלט. הבלרינה מלהיבה בפירואטים, ושפגטים, ועם זאת, האסתטיקה ויכולת הביצוע נשענות גם על התלבושות, שבתוכן הרקדן ירגיש נוח, קל וגמיש, שלא יזיע, שהבגד לא יגרד, ויוותר עמיד ויפיפה לאורך כל המופע. גלינה גולדמן מבצעת תלבושות לבלט ולמחול מספרת על הסודות הקטנים, מאחורי ההתאמה המדויקת של בגדי הריקוד לדמות ולמופע. 

טלפון חוגה שהופך לכלב, פטיפון הופך לסחרחרת, תיבת תפירה לאנייה, כך עד אינסוף. חפצים הם לכאורה אובייקטים דוממים, פונקציונליים, אלא שבאמצעות המעשה האמנותי תתגלה הנשמה שבתוכם. שחר מרום: בובנאי, ואמן תיאטרון חפצים, מצליח להפיח חיים בכל חפץ כמעט, ולחולל מול עינינו קסם - סיפור אהבה ורצח בין מקטרת לבקבוק בושם או מפגש אירוטי בין בננה לתפוז, ועוד. מסתרי תיאטרון החפצים למבקשים ללכת לאיבוד בתוך פנטזיה ויופי.