מאחורי הקלעים

איך הופכים סדרה דוקומנטרית לקולנוע? מעבר לעובדות, מסמכים, תצלומים, עדויות, יש להעביר סיפור. רגש. להשפיע על הצופה גם כשמדובר בדוקו פשע. טל בלטוך אחראי למופע הוויזואלי המרהיב בשתי העונות של "צל של אמת" ("רצח תאיר ראדה" ו"רוצח כביש החוף") צבעים, נורות, מפות, נגטיבים, גילוי והסתרה, תמונה מעוותת, כל האמצעים להעברת הסיפור והמוטיב הרעיוני באופן מודע ולא מודע. 

הנערים-מאחורי הסט-ערד שאואט- סדרת הדרמה "הנערים" הסעירה את הרוחות, בבואה להאיר את רצח הנער הערבי מוחמד אבו חדיר. לצד תשבחות ספגה ביקורת פוליטית חריפה. מעצב ההפקה ערד שאואט מספר על תהליך יצירת הסט המורכב (את שועפט הקים בחולות ראשל"צ, את משטרת ירושלים בתל אביב, ואת מתקני השב"כ בראש העין) הכל יש מאין תוך שחזור מדויק ומפורט של מציאות, כדי לאפשר לשחקנים לתפקד בתוך הוויה שנראית לצופה ריאלית ואמינה. 

הצצה אל תהליך תיעוד מצולם ייחודי של מבנים ואתרים נטושים, באמצעות פילמים שפג תוקפם. מלון גינוסר, הקולנוע בשדרות, האמפיתיאטרון בנען, מחנה שנלר בירושלים, תחנת הרכבת בנחל שורק וובנייני קול ישראל ובית הטלוויזיה ברוממה, שנעזבו. 70 מקומות מפוארים מן העבר, מבני תרבות ופנאי, זכר לחיים שוקקים שרחשו בהם, ונותרו ריקים וזנוחים, אך קמים לתחייה מחדש בזכות התיעוד במצלמה ישנה שפג תוקפה 

עם יועצת הלשון ברדיו ובטלוויזיה כמעט יובל שנים: על "מוקשים" מילוליים והצורך במעקפים לשוניים, על קריינים ושדרנים למיניהם – קנאי לשון, מורדים, "יודעי כול" וחרדתיים, על מיומנויות של תקשורת פסיכולוגית מול עורכים ומגישים; ויתורים והגמשות, שפת חדשות, שפת פרסומות וסלנג לעומת שפה גבוהה, תגובות והצעות של מאזינים וחידושי לשון הצומחים בשידור ונכנסים לשפת הדיבור 

הסיטואציה הקולנועית או למעשה מצב הרוח של ההתרחשות על המסך הגדול במדה רבה קשורה לאור, הגם שרכיב זה ייראה כמובן מאליו. כיצד מוארים השחקנים, איזה גוון לתאורה, חם או קר, איך מייצרים מוקדי אור (אש, סירנות, מסכים מרצדים), אפקטים, אווירה, ואפילו איך מאירים חושך על פני המים...גלי רשף תאורן קולנוע שנים רבות והוא מספר מה קורה מאחורי הפנסים בקולנוע שמשפיע כה הרבה על הצילום 

אחת התחנות הראשונות בתהליך הארוך שעובר כתב יד ועד שהוא הופך (או שלא) לספר, היא חוות הדעת של הלקטור/ית. עדי ארמוזה רואה עצמה כקוראת מיומנת שבסה"כ מסייעת לעורכים בהכרעה, אך בוודאי שלא כחורצת גורלות הקובעת מה ראוי לפרסום. היא מכנה עצמה 'דרקון ספרים' (ולא תולעת) ומספרת על הפרמטרים הנבדקים, על המפגשים שלה עם מאות כתבי יד שרובם לא מתפרסמים לבסוף, ועל אהבתה הגדולה לסיפורים 

מה תפקידו של מבקר קולנוע? רון פוגל אינו מסתפק במתן ציונים/כוכבים, אלא מרחיב דעת בהקשרים חברתיים, פוליטיים, תקופתיים ובהקשר ליצירות קולנוע קודמות. מעבר לדבר הביקורת, כשהוא משתדל לא לקטול, אלא לכבד את היוצרים, וכאוהב קולנוע מושבע הוא חושף את הציבור לקולנוע אסיאתי ומרחיב את המנעד גם לקולנוע שאינו הזרם המרכזי. על ביקורת קולנוע בעבר והיום, ועל כוחו של המבקר בעידן החדש 

מה סודם של כלי הקשת סטרידיווארי, גוארנרי, אמאטי, מתקופת הבארוק, שעדיין נחשבים לטובים בעולם. שלמה מויאל מאפשר הצצה אל סדנת בוני כלי הקשת, בחירת סוג העץ (אשוח, אדר, אגוז) התאמתו לסוג הכלי (כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס) מעשה הגילוף האמנותי, בניית תיבת התהודה, ושזירת המיתרים לפי העדפת הנגנים. סיפורי שחזור של כלים שניזוקו קשות וחזרו לנגן, והקשר האישי המיוחד עם הנגנים. 

גם לחלונות ראווה הבאים להציג עצמם בפומבי ולמשוך תשומת לב יש "מאחורי קלעים". המעצב חי דוראני חולם ובורא עולם מרהיב מאחורי הזכוכית במו ידיו ולבד. צעצועים, אופנה, תכשיטים, כיצד מתאים החלון לרחוב, לקהלי יעד, מה הסודות מאחורי ארמונות החול (ספוג פרחים) שבנה לדובים קטנים, או הפינגווינים המנגנים, ותהליך היצירה, שראשיתו כילד שמשחק בבובות, וסופו ההשתהות שלנו מול הקסם בחלון 

למרות ההקשר השלילי שנקשר לה, הרכילות מעניינת את כולנו. ההוא וההיא, מה עשו ומה קרה ומתי ואיך. ערן סוויסה, נולד למקצוע, בילדותו קרא לו אביו:'רכלנית'. הוא גדל בבית דתי, חזר בשאלה, יצא מן הארון והפך לעיתונאי הבידור וכתב הרכילות של 'ישראל היום'. בתכנית הוא מגלה מקצת הסודות של אחד העיסוקים העתיקים בעולם. מקורות מידע, יחסים עם ידוענים, דילמות, קווים אדומים, ואיך משיגים סקופ.