מאחורי הקלעים

תערוכת צילומי העיתונות מן הארץ ומן העולם, אחד מאירועי התרבות החשובים מציינת 15 שנה. עמי שטייניץ האוצר והדס פרוש צלמת עיתונות המציגה מדי שנה את עבודותיה מספרים על הבחירה מתוך 7000 צילומים, על עיצוב החלל והקישור בין הצילומים ועל סדר יומו של צלם עיתונות, המגבלות, ההחמצות, הסכנות והמעורבות האישית למרות חיץ המצלמה 

מבקר התיאטרון- מיכאל הנדלזלץ, כמעט 50 שנים כמבקר הצגות, מי שהיה "אימת התיאטרון", במבט רטרוספקטיבי על "התפקיד" אותו תפס כהצגת יחיד שלו. חרטות- אין, התרככות עם השנים- יש. על המשימה לכתוב בזמן קצר אחרי הצגה חוות דעת קצרה, אפקטיבית ואטרקטיבית. לא שחקן מתוסכל. אוהב תיאטרון מושבע, שמבקש לא להתאכזב, ולפעמים נפגע ומותקף (גם פיזית) ועדיין טוען שגם למבקר יש לב 

413 ספרים, עתיקים, חדשים, בעברית, אידיש, לדינו, וכמובן באנגלית, ספרי פופ אפ וקומיקס, כולם גרסאות של "אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול, כולם שייכים לאוסף המיוחד של מעיין כהן דוויק, שחלק ממנו מוצג בתערוכה במוזיאון ת"א. איך מתחזקים אוסף שכזה, איך מחפשים, ומדוע דווקא הספר הזה? והאם הדימוי הנקשר לאספנים כאובססיביים, אגרנים, עם משיכה לעבר, לנוסטלגיה ולילדות יש בו מן האמת 

עם הבמאי דני ארליך והמפיקה מרב ברק מ"אופרה קאמרה" על אופרה חתרנית, פרועה ונועזת. אופרה בקהילה-"הספר מן התקווה", בת"א ו"שיקוי האהבה" בטבריה, בשיתוף בני המקום, החלל, ומיעוט משאבים, שמשליכים על הקונספציה: כמו ב"הנזל וגרטל" במועדון-פאב, אופרת הבארוק "אורפיאו" כשהשאול הוא מוסד בירוקרטי, או "דידו ואניאס" בחברה הקיבוצית. אתגר לעין, לאוזן, ולתפיסות מקובעות, שמצליח לגעת ולעורר התפעלות 

אופרע - אופרה אחרת, פרועה, שוברת גבולות ותפיסות שגרתיות. הבמאי דני ארליך והמפיקה מרב ברק מ"אופרה קאמרה" על אופרה בתפיסה תיאטרונית המאתגרת את עצמה. "הנזל וגרטל" במועדון/פאב, עם פסקול אלקטרוני והיפוך תפקידים מגדרי, "חילול הקסם", ע"פ "חליל הקסם", "כרמן" (כשבמקום רקדניות פלמנקו הנשים מופיעות כשוורים) "נישואי פיגארו" ו"אורפאו"- כולן פורעות את המוכר, באופן תיאטרלי ויזואלי ומוסיקאלי. מסע בשני חלקים 

יומנו האישי של הטייס האסטרונאוט אילן רמון ששרד את אסון מעבורת החלל קולומביה, כתב היד הקדום של התנ"ך "כתר ארם צובא", מניפה עתיקה שנשדדה ממוזיאון האיסלאם ועוד פריטים יקרי ערך ויצירות אמנות נדירות, כולם זכו לשיקום ולשחזור כנגד כל הסיכויים בידיו של מנהל מעבדת השימור במוזיאון ישראל מיכאל מגן. הוא מאפשר הצצה לתהליכי השיקום המיוחדים של קלף ונייר הנוטים להתכלות ולמקצועו המופלא והמרתק 

עמוס בידרמן הקריקטוריסט של עיתון "הארץ" בראיון סוער ונוקב. הקריקטורות שלו מעוררות גלים בקרב מדינאים מעבר לים (שר החוץ האיראני, האמריקאנים, הקנצלרית מרקל) ובארץ הוא מותקף תכופות, אך מנגד נערץ ומוערך לאין שיעור. כוחו של מבע ויזואלי קצר וחריף ליצור אפקטיביות רגשית, ביקורת ושעשוע. חיבור בין פוליטיקה לקריקטורה, תהליך עבודה, הקשרים אקטואליים, והסיפורים מאחורי קריקטורות נועזות במיוחד 

"ציור שימושי", קורא המאייר והסופר ירמי פינקוס למלאכת האיור. תמיד קשור טקסט, רעיון, סיפור. על היכולת להביע בכמה קווים מחשבה או תחושה שמצריכות מילים רבות שתמיד תהיינה מוגבלות. האיור אמנם אפקטיבי ונחרט בזיכרוננו אך המאיירים נותרים עלומים. על איור לעיתונות, לפרסומות ולספרים. איור למבוגרים מול איור לילדים. על כוחו של הפורטרט ועל השפעת התפיסה הוויזואלית, ההתבוננות והאבחנה, על מלאכת הכתיבה 

מאחורי אמנות ה-"פוליז" בקולנוע, עם מעצב הסאונד ואיש הפוליז שחף וגשל - על הקשר בין צליל לתמונה בסרטים. כפפות גננים הופכות למשק כנפי ציפורים, סמרטוטי רצפה לבצק ועוגות, סלילי וידיאו להליכה בשדה תירס ועוד. באולפן מיוחד שהוא לונה פארק של חומרים וצלילים, מוצאים אנשי הפוליז את האמצעי שנשמע "כמו", ובסינכרון מדוייק עם התמונה, יוצרים את הצליל שיגרום לאשלייה המוחלטת ונותנים לתמונה ולמתרחש על המסך- חיים 

צביה הוברמן חלמה "להיות שם" בממלכת הקסם של התיאטרון כשהיתה ילדה. לימים הפכה למחזאית ובמאית של הצגות ילדים ונוער, וניהלה את תיאטרון אורנה פורת. איך כותבים לילדים של היום, איך מתאימים תכנים ליכולת הכלה רגשית בכל גיל, ההתמודדות עם מערכת החינוך השמרנית המקובעת, ובעיקר כיצד בעולם טכנולוגי מנוכר מצליחים לגרום ל- 900 ילדים צורחים להשתתק בבת אחת וללכת שבי אחר הקסם המתרחש על הבמה