דמויות שחותם של שערורייה טבוע בהן, סיפורים "לא חינוכיים", מילים ונושאים שלא ראוי לדבר עליהם עם ילדים, זו ההעדפה הנלהבת והעקבית של הסופרת והמתרגמת שהם סמיט בכתיבה ובמפגשי סופר לילדים. עטורת פרסים היא שנויה במחלוקת משום הרדיקאליות, הדמיון ל"בילבי ברך גרב" אולי, הכנות, הפיקנטיות, ההומור, והתעוזה להפגיש ילדים עם תכנים שנחשבים לכאורה מסוכנים. כתיבה לילדים, שיח על ספרות, תוך הצצה לבתיה"ס וגני הילדים.
מציירת באור. כך אולי ראוי לתאר את אמנותה של מעצבת התאורה פליס רוס בתיאטרון ובאופרה. בחלקה השני של התכנית: על הצללים והדרכים להאיר מחוץ לתיאטרון: באור יום, לאור ירח בערב, אור מבעד חלון, או במערות אפלוליות. על הקשרים היצירתיים שלה עם במאים, ומעצבי במה, החיבור בין מוסיקה לתאורה ועל האהבה הגדולה לקסם העצום הזה של האור. וההשראה שגווני האור השונים במציאות מביאים לעבודה בעיצוב לבמה.
בתפקיד הכמעט אלוהי בטבע, של משחקי האור ופלאיו בעולם הבמה, מחזיק מעצב התאורה. כלי המשחק שלו הם פנסים הזרועים מן התקרה, מן העמודים והקירות ובאמצעותם ביכולתו לעשות כמעט הכל. פליס רוס מעצבת תאורה מאז שהיתה בת 15 וכיום מאירה הפקות תיאטרון, מחול ואופרה בארץ וברחבי העולם עם גדולי הבמאים. אשה תאורנית, בעולם גברי בדרך כלל, שמכשפת אולם ובמה: בצבעים, צללים, זוויות, השתקפויות ובוראת עבורנו לזמן מה עולם אחר.
חתונה כבר מזמן אינו כינוי לשתי נפשות השוזרות את חייהן זו בזו. הטקס, הוא אירוע. מופע. הצגה. אסף קליגר צלם חתונות בסגנון אמנותי, וצלם הבית של מלון הקרח בלפלנד, ולו מבט ייחודי על התופעה האנתרופולוגית הזאת כאן וברחבי העולם. חתונות תחת הזוהר הצפוני, עם איילי צפון, מסיכות, בסגנון אליס בארץ הפלאות, וגם עם חמור. חתונות במגזר הדתי, ביחידות צבא מובחרות, לוקיישנים מיוחדים ואביזרים, ואירוע שהופך ליצירת אמנות
ג'ין קלי, פרד אסטר, ג'ינג'ר רוג'רס, או שירלי טמפל מטופפים בקלילות בנקישות ויוצרים תרכובת בין ריקוד לכלי הקשה מוזיקאלי לכל דבר. גל (זוננפלד) סטפס, התאהבה בסטפס כשהיתה בת שש בלבד, ומאז לא הפסיקה לרקוד. הסטפס החל באמריקה ועירבב ריקוד אירי עם ריקוד אפריקאי המבוסס על טפיפות ונקישות נעליים, כאשר כל תנועה מפיקה צליל. על סוגי הנעליים, משטחי הריקוד, המסורת והקהילה המשפחתית הבינלאומית של רקדני הסטפס
כשהם עולים על הבמה, זמרים ושחקנים, ציירים או פסלים, בקיצור: אומנים, נדמה שהם כובשים את העולם. אלא שמאחורי הקלעים, רבים מהם מתקשים לתחזק חיים של אמן, וחלקם, גם בעלי כשרון, לא מצליחים להביא אותו למיצוי מעשי, ולפעמים נוטשים את המקצוע ואת החלום. שולי זיו מאמנת ומטפלת באמנים ומסייעת להם לבקוע או לפרוץ את המחסומים והקשיים, מלמדת כישורי חיים שמסביב לאמנות, והופכת לא אחת ברווזים מכוערים (לכאורה) לברבורים
צעצועים שזורים בנפש האדם לאורך כל ההיסטוריה ובכל התרבויות. בין שהיו עשויים בוץ, סמרטוטים, ענפי עץ ועלים, או מורכבים באמצעים חדישים. שלומי איגר הלך שבי כילד אחר טקסטורות, צלילים, ומבנה של צעצועים, והיום ממציא, חוקר, ומעצב אותם. הוא הופך חפץ דומם, חומר חסר צורה, למשחק, לצעצוע לתינוקות ולילדים. על תהליך היצירה ומגבלותיה, צעצועים ייחודיים שנגנזו, והאהבה "לשחק" בחלקי צעצועים בסטודיו ולברוא מהם עולם שלם
"דובר צה"ל מודיע" – שלוש מילים שמעוררות: חרדה? ארגעה? הכתבת לענייני צבא כרמלה מנשה, השר ודובר צה"ל לשעבר ד"ר נחמן שי והפרופ' אורי בר יוסף מן החוג למדעי המדינה באונ' חיפה, משוחחים על הסיפורים שמאחורי ההודעות השונות מקום המדינה, מה הוסתר מן הציבור, מה הנוסח המועדף, כיצד מודיעים הודעה לציבור , זכות הציבור לדעת מול חסיון בטחוני, ואפילו שקרים בחסות הדוברות. ובעיקר: מיהו בעצם 'דובר צה"ל'
"אנשים חיים שם את החיים שלהם כאילו היו חיים, ומדברים על העתיד כאילו, יש מחר". "כאילו חיים", היה המאפיין המרכזי של מחנה הריכוז טרזינשטט. ציירים, מוסיקאים, שחקנים וּבֿמאים העלו הצגות תיאטרון, קברטים, אופרות ואפילו תיאטרון בובות לילדים. ד"ר מרגלית שלאין יועצת אקדמית בבית טרזין, מספרת על מאחורי הקלעים של התיאטרון שהתקיים במחתרת, בעליות גג באמצעים דלים ולו רק כדי להמשיך את חיי הנפש חרף המציאות המחרידה
הגדי מחד גדיא היה בעבר כנראה עכבר. השיר החותם את הגדת הפסח, מקורו בשיר עם גרמני, וצרפתי, וכמו כל סיפור או שיר עובר שינויים ומקבל גרסאות עממיות. וכך בארמית, לדינו, ערבית, יידיש, הולנדית, עד שיר בעברית על גדי שנשך את מלאך המוות. ד"ר עמליה קדם מוזיקולוגית מן הספרייה הלאומית, מספרת על מקורותיהם המוזיקאליים של 'מה נשתנה', 'והיא שעמדה', 'עבדים היינו', שנולדו מניגונים חסידיים, ועל האופן בו מתגבשת מסורת.