מאחורי הקלעים

מאחורי המבט פנימה-דרור בורשטיין-איך להסתכל על ציור של ברויגל עשיר פרטים, או של רמברנדט, וללמוד משהו על עצמך. לראות מחדש את העולם באמצעות האמנות. דרור בורשטיין ממשיך להוביל אותנו בין ציורי המוזיאון כדי להתבונן בהם באמת. להיכנס אל הציורים פנימה כמו אל קונכייה. לבוא אל הציור, כמו לעלות לרגל למקום מקדש. להתכונן. לעשות את הצעד בהתקרבות לא רק הפיזית. אלא הנפשית העמוקה. תורת תשומת הלב וההקשבה. חלק ב' 

מאחורי המבט לציורים- דרור בורשטיין- איך מדברים על מה שלא ניתן לדיבור? מה מתקיים בתוך הציור (של רמברנדט, ברויגל, ורמיר..) שאיננו הסבר או ניתוח, אלא באמת התבוננות פנימה. איטית. סבלנית, שמבקשת לראות את הפרטים, צורות, צבעים, הקשרים, תחושות, ולהתחבר אל הנפש. או אל האמן המצייר. דרור בורשטיין מנסה לארוג במילים, את מהלך העין המבקשת להיכנס אל יצירות אמנות כדי....להיות שם. ברגע ההוא. עם התמונה. חלק א' 

אגתה כריסטי, ארתור קונן דויל אדגר אלן פו, מה בספרי הבלש שלהם גורם לחרדה ועונג? מה מחזיק אותנו "במתח"? מי עשה את זה? או שאולי למה עשו את זה, או איך זה קרה? המשחק במצב אי הידיעה עומד בבסיס כל סיפור בלשי טוב. דרור משעני, חוקר וסופר לוקח אותנו אל מסתרי הטכניקות, מה יתגלה מתי ואיך, ואל דמויות הבלשים (פוארו, מרפל , שרלוק הולמס) ולרבדים הפסיכולוגיים, הפועלים עלינו. 

מאחורי הרסטורציה- גיורא אלון משמר הציורים של מוזיאון ישראל, מבלה שעות רבות עם יצירותיהם של ואן גוך, מונה, גוגן, או פיקאסו, מלטף וחותך, צובע ומנקה, מגלה ציור מתחת לציור, מזהה זיוף או תיארוך שגוי, ובעיקר מאפשר לתמונות חיים מחדש, וחזרה אל התצוגה לקהל הרחב. הצצה אל סדנת השחזור והשימור, החומרים, שיטות העבודה, וסיפורים מרתקים. 

כריכות יד- פסנתר כנף כחול שהוא...ספר, קלע דוד-גם הוא ספר, נעלי בלט וורודות מטופפות, או חרב המשמשת סוגר לספר, כולן כריכות אמנותיות המיוצרות בעבודת יד בממלכת דפוס הבלט והכריכות של עידו אגסי. בדקר, מלחציים, גיליוטינת נייר, וחוטי רקמה הוא אורג ושוזר יצירות אמנות החובקות את הספרים בשלל צורות, חומרים, וצבעים, ומחבר בין תכני הספר: השירים, ההדפסה, והציורים, לכריכה. חלק ב 

כמעט 600 שנה מהמצאת דפוס הבלט ובצריף המכונה הממלכה ברעננה אותיות עופרת זעירות, ואותיות עץ עצומות, נושקות באמצעות הדיו לנייר לח. בעידן הדיגיטלי, אמנותו של עידו אגסי להדפסה וכריכת ספרים בעבודת יד היא עולם הולך ונעלם. איך בוחרים את הגופן, איך מסדרים את הניקוד, כיצד "מלחינים" את שורות השיר אל הדף הרך, ומה עושים כשפסיק בודד הולך לאיבוד. הצצה למלאכת הדפוס האומנותי. חלק א. 

מי יהיו השחקנים בסרט?  מעבר לעלילה, תסריט, צילום, מצבים, בסופו של דבר אלו הדמויות. והסרט יקום וייפול על ליהוק השחקנים. אורית אזולאי, זוכת 4 פרסי אופיר, מאתרת אותם. מקצועיים מהתיאטרון או נון אקטורס מהרחוב. היא מזהה למי יש את היכולת להיות דמות חד פעמית, ויחד עם הבמאים מחברים למילים הכתובות שחקן בשר ודם. כל כך גורלי. כל כך מפעים. איך היא מוצאת אותם? מה מוביל את הבחירות? 

חושבים שהיא בת ים, או מתעמלת במים, אבל בפועל נערת המים על סט של סרט קולנוע היא מחלקת המים. פשוט. אבל זה הרבה מעבר לכך. לא רק מים, או תה דבש לימונית, פפסי מקס למכורים, ופינוקים לאורך היום שמתחיל לפני הזריחה ומסתיים אי שם לקראת חצות, אלא בעיקר תשומת לב, רגישות, אהבה והבנה לאנשים. המצב הנפשי הרגשי שעל הסט הוא לא מעט בהשפעתה. 

שלוש שנים מסיום לימודיה בשנקר, היא כבר מעצבת לביונסה, לכריסטינה אגילרה, נטע ברזילי ועוד. ווג איטליה סימן אותה כאחת המעצבות המבטיחות בעולם, אבל היא מתעקשת לעצב כאן בארץ בגדים צבעוניים במיוחד, בדי טול ופרוות, היא מנהלת דיאלוג מתמיד עם הבד ומשתדלת לעצב לכל מידה, ולכל מבנה גוף, ומעלה דוגמניות בנות 70 על הבמה. מה מחיר הצלחה מהירה בינלאומית למעצבת צעירה שחלמה והגשימה. 

הספקטקל אדיר המֶמדים, של האופרה משלב בין המוסיקאלי ליופי הוויזואלי. נברשות, מרפסות, כרכובים ומדרגות, סוסים, וחמורים, לפידים, פָּמוטות, מאכלים ו...חמורים. כולם נראים אמיתיים לגמרי, אבל בפועל עשויים 'פלסטיק', או אלומיניום מחנויות "הכל בדולר" וחומרי בניין, שבידי מחלקת האביזרים- הרמייה האמנותית שלמה. צריך לאפשר לזמרים לשיר בנוחיות, לשחק, ולרקוד. מלאכה יצירתית מורכבת ומופלאה.