במלחמת חרבות ברזל יש ירידה דרמטית בשיעור התמותה, בהשוואה למבצע צוק איתן ולמלחמות לבנון הראשונה והשנייה. במלחמה הזו שיעור התמותה של הפצועים הוא 6.7%, השיעור הנמוך ביותר בהיסטוריה של צה"ל ובעולם. בצוק איתן היה שיעור תמותה 9.2% מהפצועים, ובלבנון השנייה כ-15% - ירידה של יותר מ פי 2 בשיעור התמותה.

שיעור התמותה הנמוך הוא תוצאה של שימוש באמצעיים טכנולוגיים לטיפול בשטח, כמו מנות דם שניתנות מיידית וריבוי הרופאים והנמ"רים שבתוכם יש אמצעים לטיפול מיידי, בהם כירורגים, מרדימים ואמצעי טראומה. גם זמן הגעה ממוצע של פצוע לחדר מיון בבית חולים עומד על שעה ו-6 דקות מרגע הפציעה, מה שמסייע למצב שבו פצועים קשה שורדים את פציעתם.

עם זאת, בצה"ל סבורים כי אם תיפתח זירה מלחמה בלבנון, יהיה קושי לעמוד בסטנדרטים הרפואיים המצויינים האלו בגזרה הצפונית. זאת משום שזו גזרה גדולה הרבה יותר ומשום שאין די נמ"רים כדי לכסות את כולה. כמו כן, המרחקים גדולים יותר, בתי החולים בגזרה יהיו בכוננות ספיגה ויש עייפות מצטברת ושחיקה של הצוותים מהחודשים האחרונים. אם תיפתח מלחמה בזירה הצפונית, תישקל האופציה של הקמת בית חולים שדה בשטח, שבתוכו יהיה ניתן לבצע טיפולים מורכבים מצילי חיים.

עד כה נפצעו 3,220 חיילים במלחמה. בצה"ל מתכננים גם להקים מרכז לבריאות הנפש, ואושרו התכניות והמשאבים לכך, כדי לטפל בהפרעות דחק. עד כה כ-9,000 חיילים הוגדרו נפגעי דחק ונזקקו לפגישת עם קצין בריאות נפש. ל-1,500 מתוכם היו תסמינים של דחק שנזקקו לטיפול של יותר מפגישה אחת שלהם עם קב"ן, לטיפול בתגובות הקרב וכ-300 מהם מוגדרים מטופלים בפוסט טראומה. מתוכם 75% חזרו לפעילות ביחידות שלהם. יותר מ-800 קב"נים גויסו בתחילת המלחמה , וכעת יש בצה"ל כ-600 קב"נים.