"אנושיות שאין במקום אחר": המסע של הנער העיראקי לניתוח בישראל

פארוק בן ה-14 מצפון עיראק נולד עם מום בלב באחד הכפרים הכורדיים בצפון המדינה. כשהיה תינוק נותח בסודאן, אך מצבו הלך והידרדר - עד שבחודשים האחרונים היה על ערש דווי. על אף שהיה במעקב רפואי בארץ הולדתו, הוא יכול היה לקבל את הטיפול שיציל את חייו רק כאן בישראל.

האפשרות לקבל כאן טיפול הופכת למסובכת הרבה יותר כשחולה מגיע ממדינה שלה אין קשרים רשמיים עמנו. בתווך הזה, נכנסה לתמונה עמותת "שבת אחים". יו"ר העמותה, ג'ונתן מיילס, סיפר: "יש לנו מטרה אחת, כבר 26 שנה - להביא ילדים מהמזרח התיכון שזקוקים לניתוחי לב מצילי חיים לבתי החולים הנפלאים בארץ".

צפו בכתבה המלאה מתוך חדשות הערב

סיפורה של העמותה שבראשה עומד מיילס, נוצרי אמריקני, התחיל כשהגיע לארץ לפני שלושה עשורים בתור עיתונאי, והחל להתנדב למען עם ישראל ובסיוע בעליית יהודים. המקרה הזה שהתחיל את המסע של ג'ונתן לפני 30 שנים, הוציא לדרך בחודשים האחרונים מסע אחר, את זה של פארוק לישראל – בדרך להצלת חייו.

מביתו שליד כירכוכ בצפון עיראק, עשה פארוק מלווה באביו פאח'ר את הדרך הארוכה אל בית החולים שניידר שבפתח תקווה. אחרי מספר שעות ניתוח, הפרוצדורה הוכרזה כהצלחה, פארוק - שחייו עד לפני זמן לא רב היו נתונים בסכנה של ממש – ניצל.

האב פאח'ר, שקיבל את בנו בחזרה, שיתף בהתרגשות רבה: "הרופאים הם רופאים אמיתיים. יודעים את עבודתם, מקצוענים ב-100%, מתרכזים רק בעבודה שלהם. לא כמו הרופאים אצלנו, הרופאים שלנו טובים - אבל איפה הם ואיפה הרופאים בישראל. אני אומר מפה לישראל, אנשק את העיניים של הרופאים שלכם אחד אחד".

בימים שלאחר אשפוזו, יצאו פארוק ואביו פאח'ר לחייהם החדשים, הם טיילו בארץ - מלווים באנשי עמותת שבט אחים - בין השאר בטיילת בתל אביב, בירושלים וגם בהר הבית. "בישראל הכול עושים כמו שצריך. אתם הולכים עם השכל ואנחנו ברגל, זאת האמת", אמר פאח'ר.

"מי שלא רוצה בעיראק יחסים עם ישראל הוא טיפש בן טיפש"

עיראק, וגם החבל הכורדי שבצפון, לא מקיימים קשרים פומביים עם ישראל. כל גילוי קטן של נרמול מעורר מיד תרעומת בקרב המחנה הפרו איראני. למרות זאת, האב המודה פאח'ר, קצין בשורות הכוחות הכורדיים שהשתתף בלחימה נגד דאעש - לא נרתע משיחה גלויה עם כאן חדשות מכפרו. "יש אנשים שלא מקבלים את זה, אבל אני לא מפחד מהם, אתה יודע למה? אם הם באמת עיראקים ואכפת להם מעיראק, שיעשו בית חולים כמו אצלכם ואז אני לא אצטרך לבוא".

לשאלה אם הוא תומך ביחסים בין ישראל לעיראק ענה אביו של פארוק: "למה שלא יהיו יחסים בין עיראק לישראל? ישראל עם רחמן. מי שלא רוצה בזה הוא טיפש בן טיפש". בהמשך אמר: "לישראלים יש אנושיות שאני לא ראיתי. זה משהו שקיים רק בישראל, בעיראק לא ראיתי דבר כזה".

אחרי כמה שבועות בישראל, שבמהלכם ניצלו חייו של פארוק, הוא ואביו שבו לביתם שבצפון עיראק. הנס שקרה לבן ה-14 כנראה לא יביא שלום בין ירושלים לבגדאד, אבל אולי הוא יעודד אחרים גם שם וגם במדינות אחרות באזור, לראות את ישראל בצורה קצת אחרת.