בני ציפר על ויזלטיר: "עושה בעיות כדי למשוך תשומת לב"

"עם הניסיון שלי, אני יכול להיות ראש ממשלה"
חתן פרס ישראל מאיר ויזלטיר פרש בקולניות מהפסטיבל בניהולו כי הוא "מזיק לבריאות", ומאז שעבר מהפך פוליטי אנשי ספרות רבים מתרחקים ממנו. מה באמת עובר לבני ציפר בראש?
מחבר גואל פינטו מחבר גואל פינטו
בני ציפר
צילום: בני ציפר

כולם יודעים מה הוא חושב על בנימין ושרה נתניהו, אבל בני ציפר הוא בכלל איש ספרות. כבר יותר משלושה עשורים שהוא עורך את מוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, ובחמש השנים האחרונות הוא גם מנהל אמנותית את פסטיבל המשוררים במטולה. ובכל זאת, מה ידוע על הטעם הספרותי והתרבותי של אחד העורכים המשפיעים על שדה הספרות בישראל? לרגל המהדורה הקרובה של פסטיבל מטולה שתיפתח ביום ראשון הקרוב, ועל רקע פרישתו הקולנית של חתן פרס ישראל מאיר ויזלטיר מהפסטיבל, אירחנו את ציפר באולפן "גם כן תרבות" עם גואל פינטו.

ויזלטיר פרש מהפסטיבל ואמר "שיתוף פעולה עם בני ציפר מזיק לבריאות ולאמנות. איש הפפיון אינו יכול לפעול בשדה הספרות בלי שטיקים וטריקים".

"התשוקה שלי היא שבחזית הפסטיבל יהיו משוררים שקיבלו פרס ישראל. אני עושה את מיטב יכולתי להזמין אותם. כשויזלטיר הסכים אמרתי בלבי זה טו גוד טו בי טרו. הוא הרי תמיד מסרב לכל דבר. הוא חיכה כמה זמן, התחילו להתפרסם מודעות בעיתונים עם התמונה שלו, ואז הוא החליט שהוא פורש, שהוא לא רוצה, ואין לי מושג מה עשיתי. לא עשיתי כלום. מכיוון שאני מכיר את הרגישויות של האיש ומכבד אותן לא התערבתי בתהליך ההזמנה".

לא התערבת כי ידעת שלויזלטיר אין רצון לגעת בשום דבר שקשור אליך. הוא אמר: "מאז שציפר נהיה המנהל האמנותי של הפסטיבל הדרתי את רגלי".

"מאז הוא לא הוזמן. עכשיו הוא הוזמן. הדירו את רגליו, והזמנו אותו השנה. לארגן את כל הנבחרת הזו שאמורה לבוא זה כמו להרכיב קואליציה. אחרי הניסיון שיש לי בפסטיבל מטולה אני בהחלט יכול להיות ראש ממשלה. יש כל הזמן בעיות. יש מלא אגו. יש אנשים שעושים בעיות כדי למשוך תשומת לב. קצת כמו ילדים קטנים".

מאיר ויזלטיר

יותר משלושים שנה אתה עורך את תרבות וספרות. קרה משהו שפיחת את מעמדך. אנשים לא רוצים שום קשר אליך. אנשים לא רוצים להתערבב עם בני ציפר שמקלס את שמה של רעיית ראש הממשלה באולפנים.

"דווקא מהרגע של המהפך, כשהפכתי לחסידו של נתניהו, קיבלתי לנהל את פסטיבל מטולה. אני חושב שאני מנהל אותו מצוין כי כל גדולי המשוררים והסופרים כן מופיעים בפסטיבל. הפסטיבל הזה לא מיועד בשבילי אלא בשביל עם ישראל. זו האחריות שהייתה למאיר ויזלטיר. קיבלת פרס ישראל, אתה לא ילד, יש קהל גדול שמעריץ את כתיבתו ואתה צריך לבוא בשבילם. מה הקשר אלי".

אתה נהנה מתשומת הלב?

"לזה קוראים ליברליזם. מותר לי להיות בדעות שלי ולאחרים בדעות שלהם. שיהיה שמח. למי זה מפריע? כל עוד אנחנו לא מרימים יד אחד על השני אז הכל בסדר. נכון שיש בי את הפרובוקטיביות, אבל הפרובוקציה הציבורית היא משהו שמאוד מפרה את המחשבה. התפקיד שלי בעולם הזה, גם בתחום הספרות וגם בפובליציסטיקה, זה לא לתת לאנשים להיות שלמים עם עצמם אלא להטיל כל הזמן ספק במה שהם מאמינים בו אוטומטית".

למה אתה צריך גם פרובוקציה? למה לא מספיק לך הידע שלך בספרות כדי לקנות את ההמונים?

"אי אפשר לשבת במגדל השם ולתרגם ספרות צרפתית וזהו, או לערוך את המוסף שלך בשקט. זה כמו שבמוזיאון יש לך אוספים ענקיים שאנשים הרבה פעמים לא באים אליהם, אבל ברגע שיש לך תערוכה פרובוקטיבית כולם באים ורואים על הדרך את האוספים הקבועים".

משהו בעריכה שלך השתנה במהלך השנים, עם האור הפוליטי שנגלה אליך?

"לא, ממש לא. יש נתק מוחלט בין הדברים. אני עצמי לא מבין איך זה קורה, אבל ברגע שאני יושב מאחורי שולחן העריכה יכול לבוא שיר שלועג לנתניהו או מדבר בצורה קשה על המצב באופן שנורא מעצבן אותי, אבל אם זה טוב אני אפרסם את זה. דווקא בתקופה שעשיתי את המהפך הפוליטי קרו בהארץ דברים נהדרים, כמו הקבוצה הזו של ערס פואטיקה, שבינתיים קצת נעלמה, וטופחה על ידי".

"אתה רושם את את המהפכה המזרחית על שמך?

"כל האיבה של ויזלטיר יושבת על הדבר הזה גם. ברגע שקמה ערס פואטיקה הוא תקף אותם ואותי בצורה קשה. הם תקפו אותו בחזרה. ואז הזירה התחממה".

נהנית מכל רגע.

"ככה עובדת תרבות. אני חיממתי את הגזרה".

הטענה היא שנתת במה מכובדת כל כך לחברות והחברים המזרחיות והמזרחים כדי ליצור פרובוקציה, לא כי באמת נתת להם חותמת הכשר".

"התפקיד שלי הוא לשבת ולהיות כמו שוטר תנועה. אני רואה שיש משהו טוב עם פוטנציאל נפץ, אז אפרסם אותו. ברגע שהגיע אלי השיר 'במדינת אשכנז' של רועי חסן אמרתי 'וואו, זה הרגע שבשבילו היה כדאי להיות כל כך הרבה שנים עורך מוסף לספרות'".

אתה רוצה לבקש סליחה מאילנה ברנשטיין, שהאשמת אותה בסוג של פלגיאט?

"מה?! מה פתאום. אני התבקשתי לחוות דעתי על הדמיון החשוד שהיה בין ספרה של ורוניק אולמי ו'מחר ניסע ללונה פארק' שזכה בפרס ספיר. ישבתי ועשיתי את זה. ראיתי שיש דמיון. יש דבר שנקרא השפעה וכל הסופרים מושפעים וטוב שכך. ההבדל בין השפעה ובין המקרה של ברנשטיין, זה שהשפעה אתה לא מתבייש בה, והיא גם לאורך זמן. אדם מושפע ממשהו שהוא גדול. ברנר הושפע מדוסטויבסקי וזה לא שהוא הסתיר את זה. אני לא אמרתי את המילה פלגיאט. קשה להוכיח דברים כאלה אבל אני אמרתי שיש דמיון שהוא בעיני לא אסתטי, לא עושים דברים כאלה".

ובכל זאת, מה שלום שרה נתניהו?

"אני מתכתב איתה. סוד הידידות שלנו זה שלא יוצא שום דבר החוצה. אני לא בוגד. כשמספרים לי משהו שלא צריך לספר - אני לא מספר".

"מאוד, כן. בדיוק לאחרונה נתתי לביבי את הספר האחרון שתרגמתי. אל תחשוב שאין תרבות בבית הזה. ביבי קורא ספרים בכמות שאני לא מצליח להתמודד איתה".

הפופולריים