להכין בבית 600 חביתות לישראלים שנתקעו, לנסוע לבית החולים בלי לדעת אם תוכל לראות את התינוק שלך – וכל אלה כשמגפה משתוללת: שליחי חב"ד בדרום דלהי תיעדו את שגרת הקורונה בהודו. הרב שניאור קופצ'יק, שחזר לארץ עם בני משפחתו, חיכה בקוצר רוח עד ששב לבירה ההודית לסיום השליחות.
הרב קופצ'יק סיפר שעזב עם משפחתו את דלהי כשמספר הנדבקים היומי שם עמד על 8,000-7,000 איש, וסיפר שהמצב כיום גרוע יותר. "היום יש פי 10 הידבקויות", אמר. "כל מי שמכיר את הודו, את הכפרים ואת ה'סלאמס', יודע שלא כל אחד פה שמשתעל או שיש לו חום ישלם 2,400 רופי לעשות בדיקת קורונה. אז המספרים הם הרבה יותר גבוהים".
הרב קופצ'יק הוא דור שני לשליחים בהודו. הוריו מנהלים בית חב"ד בעיר פונה כבר יותר מ-20 שנה. הוא ואשתו פתחו את בית חב"ד שבניהולם לפני יותר מעשר שנים. בתיעודים שצילם במדינה, הוא מספר: "בעוצר הראשון השוטרים יצאו עם אלות ותוך יומיים כל הודו הבינה שזה רציני. בשלב השני הם התחילו להיות יצירתיים - מי שהפר את העוצר היה צריך לכתוב 500 פעם 'אני לא אפר יותר את העוצר'".
"פסח היה בעצם חודש לפני הלידה הצפויה של הבת שלנו ונכנסנו לסוג של מתח", הוא המשיך וסיפר. "אין תחבורה שמאפשרת להגיע מהבית אל בית החולים, לא ידעתי איך אני אעשה את זה על אף שזה בסך הכול 6-5 קילומטרים", שיתף.
קופצ'יק נזכר בתקופה שבה התארגנו טיסות החילוץ מישראל להודו. "זו הייתה אופרציה שלמה להצליח להביא אותם לדלהי ומשם להטיס אותם לארץ. כל מקום שהיה בו בית חב"ד עזר לרכז את המטיילים, ואז ריכזו אותם בשדה התעופה לקראת טיסת חילוץ", הוא שחזר. "הם לא הביאו בחשבון שהשדה ריק ואין אף מסעדה פתוחה - הם היו מורעבים. קיבלתי שיחת טלפון מהשגרירות שבה אמרו לי - 'אנחנו צריכים לדאוג לכריכים לכל המטיילים' - הכנו 600 כריכים בזמן שלהשיג מוצרי מזון היה דבר לא פשוט".
על אף שהודו נמצאת עכשיו בראש טבלת הקורונה, קופצ'יק ומשפחתו כבר תכננו את החזרה לשם. "עוד שבוע נהיה בדלהי. אני מבין שנחזור לתקופה לא פשוטה ונהיה בבית רוב הזמן, כשאנחנו לא שם אנחנו מרגישים שאנחנו מפספסים את הקהילה. קיבלנו הרבה ד"שים שמבקשים מאיתנו לחזור - זו תקופה מוזרה ומעניינת", הוא שיתף.
אחרי מסע של 24 שעות, קופצ'יק ומשפחתו נחתו בדלהי. את מה שעבר עליהם הוא סיכם במילים: "כל אחד מאיתנו צריך למצוא את הדברים הטובים ללמוד מהקורונה ולקחת לחיים שלו. שרדנו את זה תחת עוצר מאוד כבד שנמשך שלושה-ארבעה חודשים - אני מאמין שנשרוד את זה גם כאן בכבוד".
