בסוף פברואר, ביום הצילום השני של היום שלא נגמר, הקמנו סט בלב קיבוץ בארי, לא רחוק מחדר האוכל. עילם מאור שהיה ב-7.10 בכיתת הכוננות של הקיבוץ הצטלם ראשון. הוא הלך בשבילי הקיבוץ בתוך ערפילי בוקר פוטוגניים מול המצלמה שלנו, המראות שם היו כל כך מתעתעים - הכול פרח, הדשא בירוק עז נצץ מטל, כלבים סימפטיים שוטטו באין מפריע בין העצים, הכול היה שקט, וּבמבט ראשון אתה פשוט לא רואה דבר. אבל אז... התקרבנו לצעצועים הזרוקים בקדמת הבתים, לקירות הבתים המחוררים ולגרפיטי "מזוכה" על כל קיר, על כל בית - העדויות האילמות לתופת שהייתה ונוכחת שם בכל פינה.
אחרי העדות של עילם התיישב מול המצלמה אבידע בכר. אבידע איבד בתוך הממ"ד בביתו בבארי, בצהרי 7.10, את דנה אשתו ואת כרמל בנו שנרצחו מול עיניו ומול עיניה של הדר בתו.
אבידע מספר לאורך הפרקים על מה שקרה למשפחתו ומילות הסיום של הסדרה כולה נאמרות מפיו: "טיילתי עם אשתי דנה בדרום אמריקה, ואנחנו מגיעים בסוף לקוסטה ריקה, ויש שם הר געש. ואתה יושב למטה במעיינות החמים, ומסתכל למעלה על ההר, וכל 10 דקות הוא מתפרץ, התפרצות קטנה. אבל אחת ל-50 שנה הוא מחריב את הכפרים למטה, הוא מחריב הכול.
ואני אומר לך שהחוואי והפלאח, חוזרים להר הגעש, להקים את הבית שלהם מחדש. ואנחנו, אותו דבר. נחזור לפה. נשקם את הכול. נעשה אחלה חיים פה. וזה בטוח... יתפוצץ לנו עוד פעם, אבל לא בטוח שיש מקום אחר, יותר בטוח מכאן. לא בטוח".
החלטנו לצלם את רוב העדויות של הסדרה בעוטף עזה. בקיבוצים, בערים, במחנות הצבא ובשטחים הפתוחים. סך הכול הגיעו למצלמות 114 מרואיינים, שצולמו ב-23 ימי צילום. מדובר על מאות שעות של חומרי גלם שנערכו לאורך רוב חודשי השנה הזו, עד ימים אלו ממש, בהם אנו מכינים לשידור את הפרק האחרון של הסדרה.
עבדנו עם צוות מסור באופן בלתי רגיל, אנשי מקצוע ותיקים וטובים שהרגישו מיום הצילום הראשון שהם שותפים להפקת סדרה בעלת משמעות היסטורית, סדרה ראשונה מסוגה שמנסה להביא למסך בחמש שעות טלוויזיוניות את 24 השעות ששינו את חיי כולנו".
הסדרה "היום שלא נגמר" משודרת בכאן 11 ובכאן BOX. פרק הסיום ישודר היום (ה') אחרי החדשות.
