"זמן רב עוד עד שיעלה הבוקר, זמן רב מאוד!״ רק עכשיו הבחנתי באמת ביופיה ובזקיפות קומתה, ונכספתי לרגע שבו תפסע כמה צעדים גדולים ושקטים ברגליה היפות, שהבליחו בנוגה האדום, ושוב תהיה לצדי. אבל לפני כן עוד ניגשה אל האח, התכופפה והרימה בזרועותיה החשופות והקורנות את בול העץ הכבד האחרון שהיה מונח לפניה, והשליכה אותו מהר אל הגחלים"