"סאביצקי, מפקד הדיוויזיה השישית, קם בראותו אותי, ואני השתאיתי ליפי גופו הכביר. הוא קם ובארגמן מכנסי הרכיבה שלו, בכובעו האדום כעין הפטל, השמוט לצד ראשו, ובאותות ההצטיינות שעל חזהו חצה את הבקתה לשניים, כדגל החוֹצה את הרקיע. ריח בושם עלה ממנו, וקרירות מתקתקה של סבון. רגליו הארוכות דמו לנערות שנכפתו עד כתפיהן במגפיים נוצצים"